יפעת ארליך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפעת ארליך
יפעת ארליך
יפעת ארליך
לידה 24 במאי 1978 (בת 45)
מבשרת ציון, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק עיתונאית, פובליציסטית, מורה לפיזיקה
תחקירים בולטים ראו בגוף הערך
סוג כתב עיתונאית חוקרת
תחום סיקור תחקירים, בעיקר בתחומי חברה, חינוך ומשפחה
קישורים חיצוניים
פייסבוק yifat.erlich.7
טוויטר YifatErlich
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יפעת ארליך (נולדה ב-24 במאי 1978) היא עיתונאית, סופרת ופובליציסטית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארליך, בתם של הסופרת מירה קדר (בתו של יצחק אלידר), ושל הרב שמואל קדר, נולדה במבשרת ירושלים. כשהייתה בת 16 עברה משפחתה לעפרה, שם למדה באולפנה.

בעלת תואר ראשון בפיזיקה ובמחשבת ישראל ותואר שני ביהדות זמננו מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת התזה שלה, בנושא חלומות בשואה, זכתה בפרס גולדהירש לשנת 2010. בשנת 2019 לימדה פיזיקה באולפנת עפרה.

פעילות עיתונאית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 השתתפה בהגשת תוכנית האירוח "הצנועות והחסודות" בערוץ התכלת. הייתה מראיינת אורחת קבועה בתוכנית הבוקר של מרב מיכאלי בערוץ 10, ובעלת טורים פובליציסטיים באתר nrg ובאתר ynet. עד סוף 2010 עבדה כעיתונאית ב"מקור ראשון". עסקה בכתבות תחקיר בנושאים חברתיים, בין השאר בסוגיות רגישות בחברה הדתית כמו הפלות יזומות, גירושים, חשיפת כתות, העתקות בבחינות בגרות, רצח נשים אתיופיות והרחקה של תלמידים מישיבות תיכוניות.

לאחר שציפי חוטובלי נבחרה לכנסת, ארליך החליפה אותה כחברת פאנל קבועה בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ עשר. באוגוסט 2010 פרשה מן התוכנית.

ארליך השתתפה בהגשת פינה על פרשת השבוע בתוכנית "בחצי היום" ברשת ב' ומשתתפת ב"ועדה המסדרת" בתוכנית "סדר יום" של קרן נויבך.

בנובמבר 2010 הצטרפה לצוות 360, תוכנית תחקירים של "רשת", כחברת מערכת, כתבת ותחקירנית. היא השתתפה במשך כמה חודשים בפגישות של "נשות השאלים". כתבתה בנושא הייתה התחקיר הפותח של 360[1]. בכתבה נוספת ראיינה ארליך בכלא את אחת המנהיגות של קהילה זו, ברוריה קרן מבית שמש, אשר כונתה בתקשורת "אמא טליבאן" והורשעה בהזנחת ילדיה. בראיון התנצלה קרן לראשונה על כך שפגעה בילדיה.

תחקיר עיתונאי נוסף של ארליך חשף, על רקע המתיחות בעמנואל בין אשכנזים לספרדים, טענות שמנהל תלמוד תורה האשכנזי פגע מינית בילדים ספרדים. מאוחר יותר הורשע המנהל בפרשה.

במהלך שנת 2011 שבה לפרסם כתבות תחקיר ומגזין ב"מקור ראשון" ובהמשך גם ב"מעריב". היא פרסמה תחקיר המשך לכתבה שפרסמה עוד קודם[2] ועסקה בתעלומת מותו של הרב משה טלבי, שנמצא ירוי בצומת ברבבה[3]. התחקיר הוביל לפתיחת התיק בידי הפרקליטות ולהכרת משרד הביטחון בטלבי כנפגע טרור[4].

פרסמה תחקיר גם על קהילת "לב טהור" בקנדה, ובו תיארה התעללות וחטיפת ילדים[5]. תחקיר נוסף עסק בשחיתות ומינויים פוליטיים בקרן למפעלי שיקום[6], ובעקבותיו הודח צוות הניהול של הקרן.

בשנת 2014 עזבה את "מקור ראשון" והצטרפה כעיתונאית חוקרת לתוכנית "המערכת עם מיקי חימוביץ'" בערוץ 2. במקביל החלה לכתוב ב"ידיעות אחרונות" טורי דעה באמצע השבוע וכתבות מגזין ותחקיר במוסף השבת.

ביולי 2015 פרסמה תחקיר ב"ידיעות אחרונות" על שוחד בבית הדין הרבני בירושלים, שהוביל למעצרם של מזכיר הרכב ומקורב לדיין הרב אליהו אברז'ל.

באוקטובר 2015, בגיליון מיוחד לציון 20 שנה לרצח רבין של "ידיעות אחרונות", פרסמה כתבה על מרגלית הר-שפי, שבה נחשף כי עמדתו הרשמית של השב"כ, שנוסחה בכתב ונאמרה בעל פה לפרקליטות המדינה, הייתה כי הר-שפי לא העלתה בדעתה שיגאל עמיר ירצח את רבין.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת נבחרה על ידי ועדה ציבורית מטעם מפלגת הבית היהודי למקום השלישי ברשימת המפלגה בבחירות, ששוריין לאישה[7]. כשבוע לאחר מכן פרשה מהרשימה, לאחר מחלוקת עם בכירי המפלגה, באומרה שלא תסכים לרוץ ברשימה אחת עם חברי עוצמה יהודית[8][9][10].

אחרי כחודשיים של צינון, באפריל 2019, שבה ארליך לכתיבה העיתונאית ב"ידיעות אחרונות", ככתבת במוסף לשבת וכפובליציסטית במדור הדעות. בפברואר 2021, על רקע המשבר הכלכלי שעבר "ידיעות אחרונות", סיימה את עבודתה בעיתון.

במרץ 2021 הצטרפה לצוות הכותבים של "ישראל היום"[11]. תחילה כתבה את המדור "אנשים טובים" במגזין שישבת. בהמשך החלה לכתוב טור שבועי קבוע במוסף הפוליטי "ישראל השבוע", תחת הכותרת "על זה". במסגרת הטור מביאה ארליך תחקירים, גילויים ונתונים חדשים בסוגיות שונות שעל סדר היום. ארליך הייתה שליחת "ישראל היום" לסיקור המלחמה באוקראינה, במסגרת זו יצאה למולדובה, רומניה ואוקראינה. ושליחת "ישראל היום" לסיקור רעידת האדמה בטורקיה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2017 יצא לאור ספרה הראשון, "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר" - סיפור חייה של דפנה מאיר, שנרצחה בפיגוע בעתניאל, המשלב גם טקסטים שכתבה מאיר.

יפעת ארליך בשבוע הספר העברי - מתחם התחנה, ירושלים 2017.
מאחור משמאל: סיון רהב-מאיר, ד"ר עשהאל לובוצקי, יהורם גאון.
מלפנים משמאל: אלישיב רייכנר, רחלי שלו, יפעת ארליך.

באוגוסט 2017 יצא לאור ספר הפרוזה הראשון שלה, "כמה מוכר, כמה זר". הספר קושר בין סיפור אהבתם בהווה של מתנחל וקראית, לבין סיפור הקראים בשואה.

באוגוסט 2019 יצא לאור ספרה השלישי, "שמיים שאין להם חוף", המתאר את סיפור חייו של רב-סרן בניה שראל, מפקד פלס"ר גבעתי שנהרג בקרב רפיח במהלך מבצע צוק איתן[12].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נישואיה התגוררה במשך שש שנים במאחז עמונה. מאז פברואר 2006, לאחר הריסת תשעת הבתים בעמונה, מתגוררת עם משפחתה בעפרה.

נשואה לעו"ד אריאל ארליך ואם לחמישה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יפעת ארליך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 360, עונה 1, פרק 1: נשות הטאליבן | אלימות בקרב בני נוער, באתר חדשות 13, 31 בינואר 2011
  2. ^ הרב משה טלבי נרצח? התחקיר המלא של '360', באתר "סרוגים", 22 ביוני 2011
  3. ^ יפעת ארליך, תיק סגור? תעלומת המוות של משה טלבי, באתר nrg‏, 25 בינואר 2013
  4. ^ יפעת ארליך, 3 שנים אחרי: ההתאבדות המסתורית הוכרה כפיגוע, באתר nrg‏, 2 ביוני 2014
  5. ^ יפעת ארליך, אדמו"ר בעל כורחם, מקור ראשון
  6. ^ יפעת ארליך, תחקיר: כך הפכה הקרן לשיקום נכים כלי לקידום מקורבים, באתר nrg‏, 10 בינואר 2013
  7. ^ מערכת ערוץ 20, יפעת ארליך שוריינה למקום השלישי ברשימת 'הבית היהודי', באתר ערוץ 20, 13 בפברואר 2019
  8. ^ ערוץ 7, יפעת ארליך פורשת מהבית היהודי, באתר ערוץ 7, 21 בפברואר 2019
  9. ^ אלירן טל, נחשף: הודעת הפרישה של יפעת ארליך מהבית היהודי, 25 בפברואר 2019.
  10. ^ אתר למנויים בלבד יפעת ארליך, השבוע המטורף בחיי, באתר "ידיעות אחרונות", 21 בפברואר 2019
  11. ^ יפעת ארליך מצטרפת לעיתון "ישראל היום", באתר ערוץ 7, 4 במרץ 2021
  12. ^ רותי שילוני, חדשות 12, ‏מנציחים את בניה: "במותו כמו בחייו הוא היה כוכב", באתר ‏מאקו‏, 4 באוגוסט 2019.