יפרוק
 יפרוק
| |
|---|---|
יפרוק המדבר
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | סלקיים |
| סוג: | יפרוק |
| שם מדעי | |
 Anabasisליניאוס, 1753 | |
יפרוק (באנגלית: Anabasis) הוא סוג צמחים הנמנה עם משפחת הסלקיים. בסוג יפרוק כ־30 מינים. תפוצתם כוללת את דרום מערב אירופה, צפון אפריקה ומערב אסיה ששם תפוצת המינים הגדולה ביותר ומתוכם 4 מיני יפרוק נמנים עם צמחיית הבר של מדבריות הארץ.[1]
כפי שמציין שמו, ענפי היפרוק נחלקים לפרקים, שקליפתם של כמה מהם מתייבשת והם נושרים מדי קיץ, ואת מקומם ממלאים פרקים חדשים. פריקית הגבעול מאבדים הרבה פחות מים, מה גם שהם מתייבשים בקיץ. בהתגברות על תנאי היובש מסייעים גם השורשים הארוכים, שהם בעלי כושר רב ליניקת מים מן הקרקע.
לפרחי היפרוק, כמו לפרחי כל משפחת הסלקיים, אין עלי כותרת. לפרח 5 עלי גביע ירקרקים, 5 אבקנים ארוכי זירים ו־2 עמודי עלי. ההאבקה נעשית בעיקר על ידי הרוח. הפירות הקטנים עטורים כנפיים ורודות, שהן גדולות מן הפירות, והודות לצפיפותם נראים הפירות למרחוק בתחילת החורף. הכנפיים מאפשרות את הפצת הפירות בכוח הרוח. היפרוק מכיל רעל, ולכן אינו יכול לשמש צמח מרעה.
חלוקה מינית ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוג יפרוק 29 מינים וביניהם 4 מיני יפרוק הנפוצים בטבע הארץ ישראלי:
- יפרוק תלת-כנפי - הוא עשב רב-שנתי. שמו נגזר משלוש הכנפיים העוטרות את הפרי. מין זה גדל כעשב רע בשדות הנגב המעובדים ה המעובדים.
- יפרוק המדבר - הוא בן שיח, וכמו היפרוק התלת כנפי הוא חסר עלים. באין עלים ממלאת את תפקיד ההטמעה הקליפה הירוקה של הפרקים הצעירים, המכילה כלורופיל ומסוגלת לבצע פוטוסינתזה
- יפרוק זיפני - ניכר בעליו המפותחים, שאורכם מגיע לס"מ אחד. זהו בן שיח נפוץ בנגב, במדבר יהודה ובדרום בקעת הירדן, והוא פורח בקיץ.
- יפרוק הערבות - הוא מין נדיר הגדל בנגב ובמדבר יהודה. הֶעדֶר עלים הוא אחד מגילויי ההסתגלות לתנאי האקלים השחון. העלים פולטים אדי מים מן הפיוניות המצויות בשטח פניהם, שהוא גדול יחסית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הבריטניקה החדשה לנוער, שנות התשעים
