יפת קוטו
 | |
| לידה |
15 בנובמבר 1939 ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
15 במרץ 2021 (בגיל 81) מנילה, הפיליפינים |
| שם לידה |
Yaphet Frederick Kotto |
| מדינה |
ארצות הברית |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
חיה ותן למות |
| תקופת הפעילות |
1963–2014 (כ־51 שנים) |
| מספר צאצאים |
5 |
  | |
.jpg)
יפת קוטו (באנגלית: Yaphet Frederick Kotto; 15 בנובמבר 1939 – 15 במרץ 2021) היה שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון יהודי-אפרו אמריקאי, ששיחק בעשרות סרטים. נודע בעיקר בשל תפקידו כלוטננט אל ג'יארדלו (אנ') בסדרת הטלוויזיה של NBC, רצח מאדום לשחור (1993–1999), ששודרה גם בישראל. עם זאת, בישראל הוא נודע לראשונה בעיקר עקב תפקידו כאידי אמין, בסרט הטלוויזיה האמריקאי מ-1977, הפשיטה על אנטבה (אנ').
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוטו נולד ב-1939 בהארלם, ניו יורק, לזוג גרים, יהודים אפרו אמריקאים. אמו, גלאדיס מארי, אחות במקצועה, הייתה קצינה בצבא ארצות הברית, ממוצא פנמי ומאיי הודו המערבית שבים הקריבי והתגיירה לפני הנישואין[1]. אביו, אברהם קוטו (שם מקורי: ניוקי מנגה בל) גדל כיהודי עוד מילדותו בקמרון, צאצא ישיר למשפחה מלכותית של אחד השבטים שם, שהיגר לארצות הברית בשנות העשרים של המאה העשרים[2]. ההורים נפרדו כשקוטו היה עדיין ילד קטן והוא גדל בברונקס אצל הורי אמו. נשר מהלימודים בגיל 16 כדי שיוכל להתחיל לעבוד לצורכי פרנסה ובמקביל למד גם משחק.
קוטו היה נשוי שלוש פעמים והיו לו שישה ילדים. לאשתו הראשונה, ריטה אינגריד דיטמן, ילידת גרמניה הוא נישא בגיל 20, ב-1959 ונולדו להם שלושה ילדים. השניים נפרדו ב-1975 והוא נישא מיד לטוני פטיסון, נישואין שהחזיקו מעמד במשך 14 שנה עד 1989 וגם ממנה היו לו שלושה ילדים. אשתו השלישית, טסי סינהון, לה נישא ב-1998 היא פיליפינית במוצאה ובשנותיו האחרונות הוא חי איתה בפיליפינים, שם גם נפטר, סמוך למנילה.
אביו של קוטו היה יהודי מאמין, דובר עברית ויידיש, שהחדיר את עקרונות היהדות, לרבות שתי השפות הללו, גם בבנו. קוטו שמר על מצוות היהדות, סבל בצעירותו מרדיפות אנטישמיות עקב הכיפה שלבש ולפחות בתחילת הקריירה שלו הוא נתקל בקשיים עקב סירובו לעבוד בראש השנה ויום כיפור[3][4].
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוטו בילה את העשור הראשון לקריירה שלו בעיקר כשחקן תיאטרון, אף על פי ששיחק בסרטי קולנוע שונים בתפקידים קטנים כבר מ-1963. העובדה שהוא ידע יידיש הביאה לו את תפקידו הראשון בתיאטראות ברודוויי ב-1965, במחזה The Zulu and the Zayda, קומדיה על סבא יהודי המתיישב בדרום אפריקה. ב-1969 הוא שיחק במחזהו של האוורד סקלר (אנ') "התקווה הלבנה הגדולה" (The Great White Hope). הוא החליף אז את ג'יימס ארל ג'ונס כשחקן הראשי במחזה, שהיה מבוסס על חייו של המתאגרף ג'ק ג'ונסון. בין לבין, ב-1967 הוא הוציא סינגל בשם Have You Ever Seen The Blues[5].
לאחר מכן עזב את התיאטרון וב-1972 היה הבמאי, התסריטאי והשחקן הראשי בסרט של קנון גרופ, The Limit. שנה אחר כך שיחק לראשונה בתפקיד קולנועי חשוב בסרט ידוע הרבה יותר, חיה ותן למות, מסדרת ג'יימס בונד. הוא גילם בסרט זה את הדמות הרעה הכפולה, יריבתו של רוג'ר מור, סוחר הסמים "מיסטר ביג" ודיקטטור קריבי מושחת. ארבע שנים אחר כך, ב-1977 הופיע בסרט "הפשיטה על אנטבה" וזכה במועמדות לפרס אמי בגין גילום דמותו של אידי אמין.
ב-1979 היה שחקן משנה משמעותי לצידה של סיגורני וויבר, בסרט המדע הבדיוני הנוסע השמיני (Alien) וב-1980 שיחק למול רוברט רדפורד בסרט ברובייקר. הוא שיחק ב-1987 בסרט המדע הבדיוני הנרדף, לצדו של ארנולד שוורצנגר וב-1988 גילם תפקיד משנה חשוב בסרט מרדף חצות, לצידם של רוברט דה נירו וצ'ארלס גרודין. בתקופה זו גם היה מועמד לשחק בתפקיד הראשי בסדרת מסע בין כוכבים: הדור הבא, תפקיד בו זכה לבסוף פטריק סטיוארט[6]. לדברי קוטו, היה זה הוא שסירב לקבל את ההצעה, משום שהיא הוצעה לו סמוך לסיום חלקו בסרט "הנרדף", המשתייך לאותה סוגה, מדע בדיוני והוא לא רצה לקבע דמות של שחקן בסוג כזה בלבד של סרטים.
ב-1990 הוא חזר לזמן קצר לתיאטרון, כששיחק בתפקיד הראשי במחזהו של אוגוסט וילסון (אנ') "גדרות" (Fences). כמו לפני יותר מעשרים שנה, גם כאן הוא החליף בתפקיד את ג'יימס ארל ג'ונס.
בשנים 1993–1999 שיחק קוטו בתפקיד לוטננט אל ג'יארדלו בסדרת הטלוויזיה המוערכת רצח מאדום לשחור (במקור: Homicide: Life on the street - "רצח: חיים ברחוב"), סדרת דרמה משטרתית שעסקה במחלק רצח של משטרת בולטימור. הסדרה שודרה בארצות הברית ברשת NBC וכמה חודשים לאחר סיומה הופק גם סרט טלוויזיה באותו שם. בישראל הסדרה שודרה בערוץ הראשון, ערוץ 2, yes+ ו-AXN. קוטו היה התסריטאי של כמה מפרקי הסדרה.
ב-1999 יצאה לאור בהוצאת Cauldwell Bissell אוטוביוגרפיה שיפת קוטו כתב, The Royalty: A Spiritual Awakening[7].
בסך הכל שיחק קוטו במהלך כל הקריירה שלו בעשרות סרטי קולנוע. עם זאת, המהלך האחרון בקריירה זו, לא היה במשחק דווקא, אלא כשדיבב את "פרקר" במשחק הווידאו Alien: Isolation (אנ'), ב-2014. פרקר היה הדמות אותה שיחק בסרט הקולנוע הנוסע השמיני, 35 שנים קודם לכן.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]להקת ההארדקור פאנק "יפת קוטו"(אנ'), שהוקמה ב-1996 ופעלה במשך כעשר שנים קרויה על שמו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יפת קוטו, The Royalty: A Spiritual Awakening, הוצאת Cauldwell Bissell, מאי 1999
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Yaphet Kotto: James Bond villain and Alien actor dies at 81", 16 במרץ 2021, באתר BBC
- "Yaphet Kotto, Bond Villain and ‘Alien’ Star, Dies at 81", 16 במרץ 2021, באתר ניו יורק טיימס
- "Yaphet Kotto, Actor in 'Homicide: Life on the Street,' 'Live and Let Die,' and 'Alien,' Dies at 81", באתר הוליווד ריפורטר, מרץ 2021
יפת קוטו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יפת קוטו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
יפת קוטו, באתר AllMovie (באנגלית)
יפת קוטו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
יפת קוטו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
יפת קוטו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יפת קוטו, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Lt. Giardello Doesn't Skip His Prayers.", באתר Allbusiness, מאי 1999
- ^ "The Soul of Diversity", פיפל, 31 בינואר 1994
- ^ "Remembering Yaphet Kotto, charismatic actor and proud Jew", פורוורד, 17 במרץ 2021
- ^ "yaphet-kotto-star-of-live-and-let-die-and-alien-dies-aged-81", גארדיאן, 16 במרץ 2021
- ^ Record Details, באתר 45CAT
- ^ מזכר מאפריל 1987, באתר Letters of Note
- ^ על הספר, באתר Goodreads