יצחק בלאזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יצחק בלאזר
לידה 1837
א' באדר ה'תקצ"ז
וילנה, פלך וילנה, ליטא, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1907 (בגיל 70 בערך)
י"א באב ה'תרס"ז
ירושלים, מותסריפות ירושלים, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי ר' איצל'ה פטרבורגר
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1907 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים רב ראשי עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו ישראל מסלנט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"פרי יצחק" נערך על ידי חתנו חזקי' יוסף מישקאווסקי, ירושלים, 1912. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

רבי יצחק בּלָאזֶר (א' באדר[דרושה הבהרה] ה'תקצ"ז, 1837י"א באב ה'תרס"ז, 22 ביולי 1907), המכונה גם ר' איצל'ה פטרבורגר (=מפטרבורג), היה מראשוני תנועת המוסר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק נולד בא' באדר ה'תקצ"ז בעיירה שניפישוק (Šnipiškės) שליד וילנה (כיום שכונה בעיר), בצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא). בילדותו ניכרו בו כישרונות גדולים, ובגיל ארבע עשרה הדפיס אביו קונטרס שכתב בחריפות גדולה על מסכת בבא קמא. למד בצוותא עם רבי נפתלי אמסטרדם.

בגיל חמש עשרה נישא, ועבר להתגורר בקובנה, בה החל ללמוד בבית מדרשו של רבי ישראל סלנטר. בשנים אלו היה לאחד מבחירי תלמידיו, והיה בין התלמידים בהם טיפל רבי ישראל באופן אישי במיוחד.

מאחר שביקש להתפרנס מיגיע כפיו, למד את מקצוע הצביעה, אך רבו, רבי ישראל סלנטר, אסר עליו לעסוק בו וציווה עליו לכהן ברבנות. בשנת 1862 התקבל רבי יצחק לרבנות פטרבורג, וכיהן בה שש עשרה שנה.

פטרבורג הייתה בבואו אליה כמעט ריקה מיהדות, ומרכז ההשכלה ברוסיה. בבוא רבי יצחק לשם החל בביסוס הקהילה וחיי הדת בעיר, ופתח במלחמה חזיתית עם ראשי המשכילים שבה. המשכילים לא טמנו ידם, והשמיצוהו מעל גבי עיתוניהם. הסופר יהודה לייב גורדון נהג להשתלח בו מעל גבי העיתון "המליץ" ולכנותו בלעג "רבי יצחק נפחא" (בלאזר פירושו נפח). עוגמת נפש רבה נגרמה לו בפטרבורג בעיקר מריבוי הבעיות בסידור הגיטין בעיר. בעקבות בעיות רבות בתחום, בעיקר בשל מומרים רבים, החליט רבי יצחק להתפטר ממשרתו.

בתקופת פטרבורג חיבר והדפיס את ספרו "פרי יצחק". בהקדמתו לספר כתב שהמניע לחיבור ספרו הוא היות שלא זכה לילדים, כדי להשאיר אחריו זכר לפחות בכתובים, ולכן הוא קורא לספר פרי יצחק. בגיל 50 החליטה אשתו, בניגוד לרצונו, שיתגרשו כדי שיוכל להינשא ולהוליד ילדים, ולשם כך הייתה צריכה לקרוא אותו לדין תורה. הוא נשא אישה צעירה ונולדו לו ממנה בנו שלמה בלזר ובנותיו בריינה, חנה ומרים. במקביל דאג מאוד לצורכי גרושתו, שהייתה שולחת לו קבלות עם דברי שבח.

רבי יצחק עבר להתגורר שוב בקובנה. הוא החזיק במקום בית מזיגה גדול בניהול אשתו, ממנו התפרנס, ולימד בבתי המוסר בעיר שייסד רבו, רבי ישראל סלנטר. כמו כן העביר שיעורים רבים בביתו ובישיבות השונות בעיר.

לאחר פרוץ המחלוקת הגדולה נגד שיטת המוסר, עזב רבי יצחק את משרותיו הרשמיות, והתמסר להרבצת המוסר באופן פרטי ולסיוע בהקמת ישיבות של תנועת המוסר, בעיקר בידי חברו רבי יוסף יוזל הורוביץ "הסבא מנובהרדוק". כמו כן נהג לעבור בין הישיבות המוסריות בליטא, ישיבת קלם, ישיבת סלובודקה, ישיבת נובהרדוק ובנותיהן, ולהדריך את תלמידיהן.

עם פטירתו של רבי שמחה זיסל זיו, ה"סבא מקלם", בשנת 1898, התמנה רבי יצחק לאביה הרוחני של ישיבת קלם, ונהג להגיע אליה לעיתים קרובות ולהדריך את תלמידיה.

יחסו ליישוב ארץ ישראל היה חיובי, ובשנת 1904 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה נפגש עם חבריו מצעירותו, רבי נפתלי אמסטרדם, ורבי צבי לויטן, והתגורר בחצר שטרויס שבשכונת מוסררה. סירב לקבל תמיכה, ולמרות חולשתו וזקנותו עבד לפרנסתו במשרדי "הוועד הכללי".

רבי יצחק נפטר בירושלים בי"א באב ה'תרס"ז, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים לימינו של האדר"ת. בשכונת בית ישראל בירושלים קרוי רחוב על שמו.

בנו הוא הרב שלמה בלזר. בתו חנה נישאה לרב חזקיהו יוסף מישקובסקי. לאחר פטירתה ממחלה קשה, נישא הרב מישקובסקי לאחותה בריינה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטתו בעניין זמן הדלקת נרות שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב בלאזר כתב בספרו "פרי יצחק" שמותרת הדלקת נרות שבת גם זמן מועט לאחר תחילת שקיעת החמה, וזאת על פי שיטת רבנו תם בעניין זמן בין השמשות[1]. הרב אריה ליב ליפקין כתב לו מכתב בתגובה, ובו התריע שהדלקת נרות כזו כרוכה בחילול שבת, ואם אין נוהגים כשיטת רבנו תם, נמצא שמחללים את השבת לשתי השיטות. יש מי שטוען שנושא זה היה בין הסיבות שגרמו לרבי יצחק בלאזר לעזוב את פטרבורג, משום שבה לא ניתן לקיים צאת שבת על פי שיטת רבנו תם.[2]


תקופת חייו של הרב יצחק בלאזר על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ועד שפתי חכמים, רבי איצלה - קורות חייו פעליו ומשנתו. ב"ב תשע"ד.
  • הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, ירושלים תשי"ד, כרך ב' ע' 220–273.
  • יעקב מרק / שמואל חגי, במחיצתם של גדולי הדור, הוצאת "גויל", ירושלים, תשי"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק בלאזר בוויקישיתוף
ספרו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרי יצחק סימן ז, באתר היברובוקס
  2. ^ ראו במכתב הרב ליפקין בסוף ספר "אור היום" במהדורה החדשה, ובשו"ת בית אב סימן טו סוף אות ז, וכן: הרב משה ברוך קופמאן, החשבון והמציאות - ניצוצי אורה מספר 'אור היום', מתוך גיליון "עלה זית"