לדלג לתוכן

יצחק בן שמואל הספרדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יצחק בן שמואל הספרדי (אלכנזי) (10501130 בערך) היה פרשן מקרא ומשורר יהודי-ספרדי שפעל באל-אנדלוס ובמצרים במאות האחת עשרה והשתים עשרה.

יצחק בן שמואל הספרדי נולד באנדלוסיה[1] בסביבות שנת 1050 והיגר מספרד למזרח התיכון במאה ה-11. מפרשנותו, הכתובה בערבית, נראה שיצחק בן שמואל חי בארץ ישראל. אולם יש שטענו שהוא חי בחלב.

באיגרת מתואר רבי יצחק כרב של מצרים.[2] הוא היה מן הדמויות המרכזיות ביהדות מצרים והוא כיהן כדיין בקהיר בין השנים 1095 ל-1127 שם חתם על פסקי דין, פרסם פסקים הלכתיים וכתב תשובות, שחלקן הגיעו לתימן. הוא גם חיבר פירושים על מספר מסכתוב מן התלמוד בבלי.[1]

הוא נחשב למשורר ספרדי חשוב, ועזרא פליישר כתב ש"פיוטיו הם בעלי ערך ספרותי אמיתי".[3]

יצחק ידוע בעיקר בזכות פירושו לספרי הנביאים.[1]

יצחק בן שמואל נחשב ליורשו בפרשנות המקראית של יהודה אבן בלעם ומשה הכהן אבן ג'יקטילה. הוא מצטט בפירושו גם את רב סעדיה גאון, רב שרירא גאון, יהודה בן הרא"ש [דרושה הבהרה] ונתן בן יחיאל.

פירושו של יצחק מצוטט רבות בפירושיו לנביאים של רבי אברהם בן שלמה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]