יצחק גאשצינני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יצחק גאָשצינני (קרי: גוּשְצִינִּי; תר"ה, 1845י"ג בכסלו תרע"א, 14 בדצמבר 1910) היה מחלוצי העיתונות העברית והעיתונות יידיש בארץ ישראל, בעל בית דפוס, ומבוני ירושלים.

חותם העיתון שערי ציון

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק בן צבי גאשצינני נולד בוורשה בשנת תר"ה (1845) ועלה לירושלים בגיל 22. בירושלים נשא לאשה את שרה בת בן ציון זילברשטיין ("טלאל"). בני הזוג נמנו עם בני כולל ורשה.[1]

גאשצינני עשה את צעדיו הראשונים במלאכת הדפוס בבית המלאכה של ישראל ב"ק[2] ובשנת תרל"ב (1872) יסד יחד עם גיסו שמעלקע יוסף שמער ויעקב דוד סלוטקי בית דפוס בירושלים - השישי במספר והשלישי בבעלות יהודית. עם השנים התחלפו השותפים ועמם - שמו של בית הדפוס (שם בית הדפוס לא הוכן בגלופה אלא סודר מחדש עם כל הדפסה ולפיכך קיימות וארציות רבות לשם בית הדפוס בשערי הספרים שהודפסו בו):

שנים שם בית הדפוס[3] מספר הפרסומים[4] הערות
1872-1874 דפוס השותפים 27
1874-1876 דפוס מיכל הכהן ויצחק גאשצינני מו"ל האריאל 14
1876-1883 דפוס השותפים אג"ן ויצחק גאשצינני וקומפ. 45 עם פירוק השותפות, המשיך דפוס אג"ן להתקיים כדפוס עצמאי
1883-1890 דפוס יצחק גאשצינני 32

גאשצינני הוציא לאור מספר עיתונים:[5] "שערי ציון" שיצא לאור בירושלים בשנים תרל"ו- תרמ"ה, "דער היילגער אנצייגער" (עיתון יידי שראה אור בגליונות בודדים בתרמ"ז/תרמ"ח), Jerusalem - עיתון כתוב גרמנית שהופץ בחוץ לארץ.[6]

וכן הדפיס את עיתוניהם של אחרים: "עמוד היראה ועמוד התורה" של עקיבה יוסף שלזינגר ו"האריאל" שהודפס בבית דפוסו של גאשצינני בין השנים תרל"ד-תרל"ו.

עד סוף שנת תר"ן (1890) נדפסו בבית הדפוס כמאה ספרים,[7] בעברית, יידיש ולאדינו.[8] בין הספרים היה אחד פרי עטו של גאשצינני עצמו: משניות עם פירוש ותרגום אשכנזי בשם "נר נשמה".

אין ידיעות ברורות על עיסוקיו של גאשצינני לאחר סגירת בית הדפוס - ייתכן כי הפעיל מאפייה או עסק בסחר בפחם עץ.[9]

גאשצינני היה בין המתיישבים הראשונים בשכונת מחנה יהודה וכן היה שותף לניסיון-הנפל להקמת שכונת "נוה שלום" באזור בקעא.[10]

יצחק גאשצינני נפטר בירושלים בשנת 1910 ונקבר בהר הזיתים.

דוגמאות מבית הדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, הוצאת אריאל, עמ' לז-לח
  • רודיקה לופו-יעקב, בתי-הדפוס של ירושלים, ירושלים, תשע"ב, עמ' 30

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו שורה 20 בעמוד זה ממפקד מונטיפיורי לשנת תרל"ה (1875)
  2. ^ הלוי, עמ' לה
  3. ^ על פי הלוי
  4. ^ על פי אסתר קנדלשיין, הדפוס העברי בארץ ישראל של"ז-תרפ"ג : היבטים ביבליוגרפיים, תרבותיים וסוציו-אקונומיים (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה"), רמת גן, תשס"ד, עמ' 365
  5. ^ גדעון פוקס, ‏עיתונים וכתבי-עת יהודיים בירושלים, תרי"ד-תרפ"ג (מתוך הלקסיקון הביביליוגראפי של יעקב שכטר לתולדות ירושלים), קתדרה עמ' 187-218
  6. ^ אמנון מיכלין, "נתגלה העורך של העתון "ירושלים" (1882)", קשר 12, אוניברסיטת תל אביב, 1992, עמ' 118
  7. ^ הלוי, עמ' לז
  8. ^ אסתר לפון-קנדלשיין ושפרה ברוכסון-ארביב, "דפוסי לאדינו בארץ-ישראל מב"ק עד עזריאל (1923-1843)", בתוך: אפרים חזן ושמואל רפאל (עורכים), מחברות ליהודית : קובץ מחקרים מוגש לפרופ’ יהודית דישון, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ג, עמ' 351-388
  9. ^ אליעזר רפאל מלאכי, ""דער הייליגער אנצייגער" עתון אידי ירושלמי — בטאונה של הרבנית מבריסק", בתוך: אלחנן ריינר וחגי בן-שמאי (עורכים), מנגד תראה : אסופה ממאמרי א.ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשס"א, עמ' 168
  10. ^ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים, תשל"ט, עמ' 229-230