יצחק ידידיה פרנקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב יצחק ידידיה פרנקל
RABBI YEDIDIA FRENKEL.jpg
לידה 1913
כ"ו בתשרי ה'תרע"ד
פטירה 8 בספטמבר 1986 (בגיל 73 בערך)
ד' באלול ה'תשמ"ו
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אורתודוקסית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בית הכנסת "אהבת חסד", ברחוב שנקרא ע"ש הרב פרנקל

הרב יצחק ידידיה פרנקל (כ"ו בתשרי תרע"ד, 1913 - ד' באלול תשמ"ו, 8 בספטמבר 1986) היה הרב הראשי לתל אביב-יפו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק ידידיה פרנקל נולד בלינטשיץ, פולין, לאביו, הרב אהרון פרנקל, רב בפולין, ולימים – רב בית הכנסת "אור תורה" וראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית לתל אביב-יפו.

בגיל 9 החל ללמוד בישיבה של הרב עקיבא אשר, ובגיל 13 נשלח ללמוד בוורשה, במתיבתא של רבי מנחם זמבה, ובה הוסמך לרבנות בגיל 18 על ידי רבי מנחם זמבה, רבי מאיר דן פלאצקי (בעל "כלי חמדה") והאדמו"ר מאיר יחיאל מאוסטרובצה. הרב חיים פרנקל, נכדו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, העיד כי כאשר הגיע הרב שלום שכנא צ'רניאק לוורשה באדר תר"ץ (1930) ניגשו אליו כמה תלמידי חכמים, וביניהם היה גם הרב פרנקל, לקבל סמיכה לרבנות. ייתכן שהייתה זו הפעם היחידה שנפגשו.[1] הרב יצחק ידידיה פרנקל העיד שכדי לזכות בסמיכה מהרב צ'רניאק נדרש המועמד להפגין ידע נרחב ומעמיק בבחינה עיונית שנמשכה ימים אחדים.[2]

בשנת ה'תרצ"ב (1932), והוא בן 18, נשא לאשה את חנה לאה ברנד, ומיד לאחר מכן נבחר לכהן כרבה של העיר ריפין בפולין, הקרובה לגבול הגרמני.

בגיל 21, בעת הליכתו ברחובה של העיר דנציג, נקלע למעשה אנטישמיות מצִדם של שני פולנים, והחליט עקב כך לעלות לארץ ישראל. הוא השיג סרטיפיקט בעזרת האדמו"ר מגור ועלה יחד עם רעייתו חנה לאה ושני ילדיו הגדולים איסר ואריה, בחודש שבט ה'תרצ"ה (ינואר 1935). בהגיעו קיבל "כתב הסמכה" מהרב הראשי לישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והחל בחיפוש אחר משרה רבנית המתאימה לו.

הרב פרנקל התיישב בשכונת פלורנטין, והחל ללמד בתלמוד תורה "סיני". מיד לאחר הגיעו למקום נבחר כרב השכונה, וכיהן בתפקידי רבנות בעיר תל אביב מאותו היום ועד יום פטירתו.

הרב פרנקל נחשב ל"אב הרוחני" של שכונת פלורנטין. הוא כיהן כרב בית הכנסת "אהבת חסד" בשכונה (ברחוב עמק יזרעאל, שהיום נקרא על שמו "רחוב הרב פרנקל"), ושם הנהיג במוצאי שמחת תורה ה'תש"ג (1942) את מנהג "הקפות שניות", מתוך הזדהות עם הקהילות היהודיות באירופה, שעקב התנתקות התקשורת עם אירופה לא היה ידוע אם הן חוגגות את שמחת התורה, בשל מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה, תקופת המנדט הבריטי, סייע הרב פרנקל רבות ללוחמי המחתרות. בימי המאבק לאחר הטבעת "אלטלנה" יצא אל ההמונים ליד בית הוועד הפועל של ההסתדרות וקרא להם להימנע משפיכות דמים ומשנאת חינם.

לאחר הקמת מדינת ישראל, כאשר נחטף יוסל'ה שוחמכר, ניסו להגיע לפשרה בין הוריו לסב, על פיה נתמנה הרב פרנקל לאפוטרופוס של יוסל'ה, וידאג לכך שיקבל חינוך דתי. אולם הסב לא הסכים לפשרה והיא לא יצאה אל הפועל.[3]

הרב פרנקל נשא עמו תמיד את תודעת השואה, ובכל נאום שנשא העלה את עניין השואה ואת השמדתם של יהודי פולין. בשנת 1963 ביקר בפולין כחבר משלחת ישראל לציון עשרים שנה למרד גטו ורשה. אמירת ה"קדיש", הראשון לאחר החורבן, על יד מצבת הגטו בעת טקס האזכרה, השאירה רושם עז. בביקורו במחנה ההשמדה בטרבלינקה גילה כי עצמות היהודים עדיין פזורות בשטח המחנה ההרוס. הוא אסף את העצמות והביאן לקבורה בבית העלמין נחלת יצחק. על הקבר הקים את האנדרטה הגדולה עליה חרוטה המילה "טרבלינקה". מדי שנה היו מתאספים לידה שרידי הנספים וקרוביהם, ואת טקס האזכרה היה עורך הרב פרנקל. כמו כן יזם את הקמת האנדרטאות לקדושי "באבי יאר" וקהילות אחרות, בבית קברות נחלת יצחק.

בשנת ה'תשל"ג (1973) נבחר לכהן כרבה האשכנזי של תל אביב יפו, וכיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו. הרב פרנקל היה מועמד יחיד לתפקיד וקיבל 84 מתוך 95 קולות, מאחר שצעירי המפד"ל החליטו להימנע בהצבעה.[4]

חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית (1984), פרס הרב מימון ופרס הרב טולידאנו לספרות תורנית (תשמ"ב) על ספרו "דרך ישרה".

בשנת חייו האחרונה נבחר כ"אזרח כבוד" של העיר תל אביב. הרב פרנקל נפטר בד' באלול תשמ"ו (8 בספטמבר 1986), ונטמן בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.

לזכרו ועל שמו הוקמה ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב. נשיא הישיבה הוא חתנו הרב ישראל מאיר לאו ובראשה עומדים שניים מנכדיו: הרב צבי יהודה לאו והרב משה קירשטיין.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרב פרנקל ולרעייתו חנה לאה (נפטרה: ד' בשבט ה'תשנ"ז, 12 בינואר 1997), נולדו ארבעה בנים ובת:

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרך ישרה (ב' חלקים) – שו"ת בענייני הלכה שונים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדות הרב חיים פרנקל, רישום: דב טננבוים, 17.1.2017, אוסף טננבוים, תל אביב
  2. ^ דוד ברוך לאו, ספר הזיכרון למרן הגר"י פרנקל זצ"ל, מכון ירושלים, תשנ"ב, עמ' קל–קלא
  3. ^ איסר הראל, מבצע יוסל'ה, הוצאת עידנים, 1982, עמ' 56
  4. ^ "הפרדס", תמוז תשל"ג, עמ' 26