יצחק יוסף כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק יוסף כהן, 1993

יצחק יוסף כהן (כ"ג בסיון תרפ"ג, יוני 1923כ"ג בחשוון תשנ"ז, נובמבר 1996) היה חוקר, היסטוריון וביבליוגרף של הספר העברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק יוסף כהן נולד בעיר גרלה בטרנסילבניה להלל ומרים כהן. הוא היה נכדו של רב העיר הראשון - הרב יצחק יוסף כהן שעל שמו נקרא, ומצד אמו נכד של רב העיר השני הרב אברהם שלמה אליאש.

את חינוכו התורני קיבל בתחילה מהישיבה בעירו בראשות סבו. משם החל ללמוד בישיבות בהונגריה. למד בתרצ"ט כשנתיים בישיבה בסאטמר שהייתה באותו זמן תחת רבנותו של הרב יואל טייטלבוים האדמו"ר מסאטמר. משם עבר לישיבת ויז'ניץ בגרוסוורדיין. בכל מקום שאליו הגיע היה סוקר את הספריות ומעיין בספרים המיוחדים אותם מצא.

בשנת 1944 עם גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ נשלח כהן עם פלוגה של עובדי כפיה לעיר גרוסוורדיין, לעבוד במיון חפציהם של היהודים המגורשים. שם שהה עד שהצבא האדום התקרב לעיר.

בסיום המלחמה בה נספו רוב בני משפחתו, הוא חזר לעירו, ומשם נסע למחנה העקורים בפורנוולד שבגרמניה. במחנה זה הצטרף לישיבת שארית הפליטה בראשותו של האדמו"ר ר' יקותיאל יהודה הלברשטם, והוא מונה למזכיר הישיבה. משם עבר לאופנבך שם החל ללמוד את מלאכת ייצור מוצרי עור. בעיר זה נאספו ספרים רבים שהוחרמו בידי השלטון הנאצי. ביניהם הספרייה של בית המדרש לרבנים בברסלאו וספריות של קהילות שונות. הצבא האמריקאי שחיפש מביני דבר למיון הספרים העסיק את כהן, שהייתה זו תחילת עבודתו הספרנית המקצועית.

עם עלייתו לישראל בשנת 1950 הוא עבד בספריה הלאומית בה ישב עד סוף ימיו. תחילת דרכו הייתה במחלקת "אוצרות הגולה" שהיה בה המשך לעבודתו באופנבך – מיון האוספים שהוחרמו בידי הנאצים. בהמשך מונה למנהל הקטלוג העברי. במסגרת עבודתו זו הוא נשלח למקומות שונים בעולם למטרות מחקר ואיסוף של אוצרות של ספרים עבריים.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן פרסם מאמרים רבים, בין השאר בקריית ספר, ארשת, עלי ספר ועוד. חלק גדול ממחקריו עסק בחקר התפילה והפיוט. הבולט שבהם היה המבוא למחזור בני רומא שכתב. לימים פורסמו רוב מאמריו בספרו "מקורות וקורות" (תשמ"ב).

עיקר התמחותו היה בתולדות יהודי הונגריה, רומניה וטרנסילבניה, עם דגש על הדפוס העברי באזורים אלו. ספריו הגדולים "חכמי טרנסילבניה" ו"חכמי הונגריה" (שיצא אחרי מותו) מהווים ספרי יסוד בהיסטוריה התורנית של ארצות אלו. ספרו "ספר מארמארוש" (נכתב יחד עם שלמה יעקב גרוס) מהווה ספר יסוד לחבל ארץ חשוב זה. כן כתב ערכים לפנקס הקהילות בהוצאת יד ושם בכרך של רומניה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (עם עורכים נוספים) יהודי הונגריה : מחקרים היסטוריים, תל אביב, 1980
  • ספר מארמארוש : מאה וששים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן, בעריכת ש"י גרוס, י' יוסף כהן, תל אביב תשמ"ג
  • חכמי טראנסילוואניה : (ת"צ-תש"ד), מכון ירושלים, ירושלים, תשמ"ט
  • מקורות וקורות : מחקרים ועיונים בהלכה, מנהג, תפלה ופיוט ובתולדות יהודי הונגריה, טראנסילוואניה ורומניה, ירושלים, תשנ"ב
  • ספר היובל לכבודו ולזכרו של ... רבינו יחזקאל פאנעט ... במלאת מאה וחמישים שנה להסתלקותו, ניו יורק, תשנ"ה
  • (עורך) גל עד ליהדות נאג' באניה, נאג' שומקוט, פלשו באניה, קפולנוק מונושטור, הרצליה, 1996
  • חכמי הונגריה והספרות התורנית בה : כולל מבוא ... ובו תיאור השאלות שהזמן גרמן בספרי השו"ת של חכמי הונגריה והספרות התורנית בהונגריה משנת קפ"א (1421) ועד לשואה תש"ד (1944), מכון ירושלים, ירושלים, תשנ"ז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים שכתב