יצחק ליב ברוך
 | |
| לידה |
1874 טאורגה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1953 (בגיל 79 בערך) |
| שפות היצירה |
עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס טשרניחובסקי |
  | |
יצחק ליב ברוך (במקור ברוכוביץ; ידוע בעיקר בשם העט י"ל ברוך; תשרי תרל"ה, 26 בספטמבר 1874, – 7 בנובמבר 1953) היה משורר, סופר ומתרגם עברי. על אף שכתב גם על נושאים מקראיים, סגנון כתיבתו היה לא מליצי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצחק ליב ברוכוביץ נולד למשפחה אדוקה בעיירה טבריג (טאורגה) שבפלך קובנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בליטא), שם למד בתלמוד תורה ובישיבה המקומית. כשהגיע לגיל 25 עבר להתגורר באודסה והתיידד שם עם סטודנטים, שם גם פרסם את שירו הראשון. כשהיה בן 29 נסע לשווייץ, והחל ללמוד באוניברסיטת ברן עד לקבלת תואר דוקטור. בשנת 1907 החל ללמד בגימנסיה העברית בווילנה, ועסק שם גם בכתיבה, תרגום ועריכה. במלחמת העולם הראשונה ברח יחד עם תלמידיו וכל שאר הגימנסיה ליקטרינוסלב, ובחוזרו לימד בגימנסיה בקובנה. בשנת 1923 עבר להתגורר בבאד הומבורג שבגרמניה, שם התיידד עם סופרים רבים, בהם ש"י עגנון.
הספר הראשון שברוך התחיל לתרגם היה "ספר השירים" של היינריך היינה, כבר בראשית נעוריו בעיירה. כאשר הגיע לאודסה התייצב בפני מנדלי מו"ס אותו כינה "הפטריארך של הספרות העברית", ונתן לו לעיין בחלק מהשירים המתורגמים. מנדלי מו"ס העיר את הערותיו ודקדק את דקדוקיו. התרגום הראשון של י.ל. ברוך לשירת היינה שפורסם בדפוס היה השיר "דונה קלארה" והוא פורסם בלוח אחיאסף. כעבור שנים רכש ממנו חיים נחמן ביאליק את תרגום "ספר השירים" עבור הוצאת דביר, אולם התרגום נעלם בזמן מעבר ההוצאה מברלין לארץ ישראל ונמצא שוב רק לאחר מותו של ביאליק, בעזבונו. לבסוף הוא הוציא לאור את תרגום "ספר השירים" בשנת 1953 בהוצאת נ. טברסקי, רק לאחר שעשה בתרגום תיקון יסודי והחליף את ההברה האשכנזית בספרדית, ההברה הנכונה לטעמו. בשנת 1950 זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגום ספרו של אברהם גייגר "המקרא ותרגומיו בזיקתם להתפתחותה הפנימית של היהדות"[2].
בשנת 1926 עלה לארץ ישראל, ולימד בגימנסיה הרצליה עד לפרישתו. חיים נחמן ביאליק בירך את בואו לארץ בשנת 1927 בנאום פתיחה לוועידת הסופרים:
נברך כאן עוד אחד מחברינו שעשה הרבה גם לספרות העברית וגם לחידוש הספרות הפדגוגית; אני מדבר על חברי י"ל ברוך, שהוא היה מתלמידיו של אחד העם בין הדור הראשון לחידוש השירה העברית. לא אדבר כל שבחו בפניו. שמו יעמוד על הברכה יחד עם חבריו בני תקופתו.
לכבוד יום הולדתו ה-70 כתב לו עגנון שיר[3]:
את ימי הומבורג אני זוכר לפעמים |
הוי כמה סיגריות עישנת כל יום |
ואתה ברוך היה מבורך וברוך |
ברוך נפטר בבית החולים הדסה בתל אביב, ב-7 בנובמבר 1953 ונקבר בבית העלמין קריית שאול[4].
עבודתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיפורים: "ניסיונו של מתיה בן חדש"; "חתונה הורדוס"; "יהודית", תל אביב: אורה, 1928.
- הגולם מפראג, תל אביב: הוצאת דביר, 1942.
- ספר השבת - בעריכתו, אסופה יחד עם ד"ר יעקב נאכט וזלמן אפשטיין, כולל הקדמה פרי עטו, תל אביב, בהוצאת אגודת עונג שבת (בסיוע דביר), ה'תש"ז (למהדורה המקוונת באתר הספר העברי)
- ספר המועדים (כרך ב' לאחר ספר השבת) על חג הפסח, בעריכת יום טוב לוינסקי, תל אביב: בהוצאת "אגודת עונג שבת" (בסיוע דביר): ה'תש"ז (1947) ו-ה'תש"ח (1948). (למהדורה המקוונת באתר הספר העברי)
מבין תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פאוסט מאת גתה (על תרגום זה זכה בפרס טשרניחובסקי ב-1945).
- כמה מכתבי אברהם גייגר: הגולם מפראג; חיי שלמה מימון; סלמנדרה (זכה בפרס טשרניחובסקי ב-1950).
- היינריך היינה, ספר השירים, הוצאת טברסקי, תל אביב, 1953.
- ספרי ז'ול ורן: מיכאל סטרוגוב, אי התעלומות.
- יונס לי, הנדון למאסר עולם: סיפור, הוצאת תושיה, פיוטרקוב, 1900.
- רודיארד קיפלינג, ספר היער, הוצאת אמנות, תל אביב, 1927.
- ספורי הרודוט (4 חוברות: קְרֵזוּס וסולון, כֹּרֶשׁ, המצרים, הבבלים והפרסים), הוצאת אמנות, תל אביב, 1929–1930.
- שלום אש, בעל התהילים.
- שלמה מימון, חיי שלמה מימון כתוב בידי עצמו, הוצאת מסדה (1942, 1953), וכן בהוצאת ידיעות ספרים, 2009, ISBN 9789654829960.
- פלוטרך, תולדות גדולי יון ורומא. תל אביב, הוצאת אמנות, תרצ"ב. 2 כרכים. (במבוא לספר כתוב: "התרגום העברי כולל את תמצית ספוריו של פלוטרך ועקרם בהשמטת הדברים שיש בהם טעם לפגם מבחינת המוסר שלנו או שאינם מן העניין.")
- יצחק יוליוס גוטמן, הפילוסופיה של היהדות, תרגם מהמקור: יצחק לייב ברוך, ערך : צבי וויסלבסקי הוצאת מוסד ביאליק, 1951.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'ברוך (ברוכוביץ), יצחק (אריה) ליב', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 102–106–107. (הספר בקטלוג ULI)
- משה אונגרפלד, "י"ל ברוך - חמישים שנה לפעולתו הספרותית", מאזנים (שנה ראשונה, גיליון ו', עמ' 135–136), דצמבר 1947.
- משה אונגרפלד, "י"ל ברוך ז"ל", גזית (כרך י"ג, גיליון ג'-ד', עמ' 44), נובמבר-דצמבר, 1953.
- הלל ברזל, שירת חיבת ציון, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ח 1987, פרק 12: חותמי התקופה: אהרן קמינקא, אהרן ליבושיצקי, נח פינס, י.ל. ברוך (ברוכוביץ), אלתר יצחק לוין – "אסף הלוי איש ירושלים", עמ' 359–395.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק ליב ברוך, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דן שלזינגר, השיר שהתגלגל לשוק הפשפשים, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2006
- מידע על יצחק ליב ברוך בקטלוג הספרייה הלאומית
- יצחק ליב ברוך, חלל בחליל... משירי השרון, דבר, 8 באוגוסט 1947
יצחק ליב ברוך (1874-1953), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלי אשד, בחזרה אל ימי התנ"ך הסיפור המקראי, באתר "ליטרטורה".
- ^ ס. עזאי, חתני פרס טשרניחובסקי, הארץ, 27 בינואר 1950
- ^ דן שלזינגר, השיר שהתגלגל לשוק הפשפשים, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2006
- ^ מת ד"ר י. ל. ברוך, הארץ, 8 בנובמבר 1953