יצחק מג'לד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יצחק אברהם שלמה 'מְגַ'לֵד'
הרב יצחק מג'לד (השני מימין שביושבים) עם רבנים נוספים, בגדאד 1906
הרב יצחק מג'לד (השני מימין שביושבים) עם רבנים נוספים, בגדאד 1906
לידה 1835
ה'תקצ"ה
בגדאד, האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית
פטירה 15 באוגוסט 1920 (בגיל 85 בערך)
א' באלול ה'תר"פ
בגדאד, המנדט הבריטי על מסופוטמיה בריטניהבריטניה
כינוי חכם יצחק 'השוחט'
מקום קבורה בגדאד
תקופת הפעילות ? – 15 באוגוסט 1920 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק חכם באשי, דיין ושוחט
רבותיו הרב עבדאללה סומך
חיבוריו אקים את יצחק, ליקוטי דינים, צלח רכב, תהלות ישראל

הרב יצחק אברהם שלמה מְגַ'לֵד (ה'תקצ"ה, 1835א' באלול ה'תר"ף, 15 באוגוסט 1920) היה דיין, שוחט וממלא מקום החכם באשי של בגדאד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכם יצחק מג'לד נולד בשנת ה'תקצ"ה (1835)[1], בבגדאד שבאימפריה העות'מאנית (בתחומי עיראק של ימינו). שמו היה יצחק, והיה חותם כיצחק אברהם שלמה, שמשמעותו - כמקובל בארצות ערב - "יצחק בן אברהם בן שלמה". אביו היה הרב אברהם בן שלמה, המכונה "מג'לד" ("כורך ספרים" בערבית), ואימו מרים, הייתה בתו של הרב משה בן שמואל הלוי, פייטן, ואחד מראשי חכמי בבל במחצית הראשונה של שנות ה'ת"ר, שבעידודו והכוונתו הוקם בשנת ה'תקצ"ב בבגדאד תלמוד תורה גדול, שבראשו עמד בנו הרב אהרון, ובו התחנכו רבבות ילדים, בעיקר בני עניים. אחיו התאום היה הרב שמואל מ'גלד. היו לו שני אחים נוספים, הרב משה שמש, שהיה שמש בית הכנסת "שיך יצחק". והרב יעקב מועלם, שהיה חזן בבית הכנסת "נעסה".

למד במדרש בית זלכה, והיה מתלמידיו המובהקים של הרב עבדאללה סומך[2], כמו אחיו הרב שמואל. רבו החשיבו מאוד[3]. לימים הספידו הרב מג'לד ברבים, בחר את השם לספרו 'זבחי צדק' וכתב לו הסכמה (הספר נדפס בבגדאד בשנת ה'תרס"ד)[4].

בשנת ה'תרט"ו (1855) למד שחיטה[5], ומאז החל לשמש כשוחט ובודק בבגדאד. היה שוחט מפורסם ומומחה שהסמיך שוחטים ובודקים רבים בעיר ונודע בשם 'חכם יצחק השוחט'. הדפיס ספרים על ענייני שחיטה (להלן).

בשנת ה'תרל"א (1871) החל לשמש כדיין שני ושלישי בבית הדין בבגדאד, לצד הרבנים נסים חי הלוי, עזרא יחזקאל הכהן, אברהם יהושע חורש, והראב"ד הרב אלישע נסים דנגור. וחתם על פסקי דין[6]. לא ידוע עד מתי שימש בתפקידו, אולם בשנת ה'תרמ"ו עוד היה חבר בבית הדין[7]. באדר ב' ה'תרמ"ו נמנה בין חמשת החכמים שמונו להשגיח על הקהל[8].

בין השנים ה'תרנ"ג (1893) עד ה'תרס"ה (1905) שימש כ"וכיל" ("ממלא מקום" בערבית) החכם באשי של בגדאד.

נקבר בבגדאד.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נשא לאישה את פרחה בת דודו הרב משה הלל, ונולדו להם חמישה בנים וארבע בנות:
    • מנשה, נולד בשנת ה'תרי"ט[9]. בשנת ה'תרנ"ה היה ממיסדי 'חבורת הכנסת אורחים'. כן היה משוחטי העיר בגדאד[10].
    • אפרים (נולד בשנת ה'תרכ"ב
  • אחיו התאום היה הרב שמואל מ'גלד (נפטר בבגדאד בכ"ב אדר ה'תרפ"ג).
  • בן דודתו אסתר, אחות אמו מרים, היה הרב אברהם הלל.
  • ניני אחותו הרב דוד מנחם והפייטן משה חבושה.
חכמי בבל (מימין לשמאל): הרב עזרא כהן, הרב יצחק מג'לד, הרב משה שמאש, הרב אברהם הלל, הרב דוד פאפו, הרב ששון שמוחה, הרב אליהו עובדיה, הרב עבדאללה סומך, הרב אלישע דנגור, הרב יוסף חיים, הרב עזרא דנגור, הרב עזרא אדם, הרב יחזקאל משה הלוי, הרב ששון ישראל והרב שמואל מג'לד.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן כתב מחידושיו על הש"ס ב'המאסף' בשנים ה'תר"ס-ה'תרס"א כששימש חכם באשי[11]. והשיב לשאלות הלכתיות שנשאל[12]. איגרת הלכתית שלו (נכתבה אחרי שנת ה'תרס"א) אל הרב יוסף חיים אודות מה שנשאל בספרו 'רב פעלים' (חלק א, יורה דעה סימן ט"ו) בדין מים שסוננו מתולעים, ותשובת הרב יוסף חיים אליו, נדפסו בספר 'הוד יוסף' (סימנים נ"ט-ס, ירושלים ה'תשנ"א)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א. בן יעקב. יהודי בבל. p. קסט.
  2. ^ כך הוא מעיד בשער ספרו 'לקוטי דינים'
  3. ^ והעיד עליו שהוא "עולה תמימה כיצחק אבינו" (הרב יהושע משה, בפתח הספר 'אקים את יצחק')
  4. ^ ראו בספר בעמוד 3-4
  5. ^ 'צלח רכב', פרשת שמות אות ד, וישעיה אות ג
  6. ^ ראו חתימותיו על קבלות עדות בענייני עגונות שהובאו לבית הדין ב'זבחי צדק' (חלק ב, שו"ת עיגונא, סימן א, סימן ד, וסימן ה)
  7. ^ חתם אז כדיין שני על קבלת עדות בעניין זקוקה לבם (ראו שו"ת 'רב פעלים' חלק ג אבן העזר סימן יא)
  8. ^ יהודי בבל. p. שס"ו.
  9. ^ 'צלח רכב', פרשת תזריע אות ד
  10. ^ 'קץ הימין' עמוד ע"ב.
  11. ^ 'המאסף' - שנה ה', ה'תר"ס, חוברת ה, סימן מ"ו (דף ס"ז ע"א); שנה ו, ה'תרס"א, חוברת ב, סימן י"ז (דף כ"ד ע"א), חידושים על מסכת ברכות.
  12. ^ ראו לדוגמה בעיתון 'הפרח' שיצא לאור בכלכותה שבהודו, שם נשאל בדין ביצה קטנה שנמצאה בתוך גדולה (שנה ו, י"ט בשבט ה'תרמ"ד, גיליון 35, מוסף 'עלי פרח', עמוד 211).