יצחק מואיסייביץ זלצמן
 | |
| לידה |
26 בנובמבר 1905 (יוליאני) טומשפול, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביולי 1988 (בגיל 82) סנקט פטרבורג, ברה"מ |
| מדינה |
ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות בוגוסלובסקואה |
| השכלה |
האוניברסיטה הפוליטכנית הלאומית באודסה |
| תקופת הפעילות |
מ-1924 |
| תפקיד |
חבר הסובייט העליון |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| בת זוג | חנה יוסיפבנה ברונשטיין |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
יצחק מואיסייביץ זלצמן (ברוסית: Исаа́к Моисе́евич За́льцман; 26 בנובמבר 1905 – 17 ביולי 1988) היה סגן השר ובהמשך שר תעשיית הטנקים של ברית המועצות במהלך פלישה גרמניה הנאצית במבצע ברברוסה במלחמת העולם השנייה. גנרל-מיור , גיבור העמל הסוציאליסטי. [1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זלצמן נולד ב-9 בדצמבר 1905 בעיר טומשפול שבאוקראינה לחייט ממשפחה יהודית. הוא הבכור מבין 5 אחים. אביו נפגע במהלך הפוגרומים שנעשו ביהודים במהלך מלחמת האזרחים, ומת זמן קצר לאחר מכן.[2][3]
זלצמן עבד משנת 1919 בבית חרושת לסוכר באוקראינה. בשנת 1924 הצטרף לקומוסול (תנועת הנוער הקומוניסטי). מאז שנת 1928, הוא היה חבר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בשנת 1933 השלים את לימודיו במכון הפולי טכני של אודסה, והיה מהנדס במפעל מכונות בלנינגרד. זלצמן התקדם לתפקיד מנהל מחלקה, למהנדס ראשי ואף מונה ב-1938 למנהל המפעל. בשנים 1943–1949 היה מנהל מפעל הטנקים "קירוב" אשר פונה לצ'ליאבינסק. במקביל, מאוקטובר 1941, עבד כסגן השר של תעשיית הטנקים של ברית המועצות ומ-1 ביולי 1942 עד 28 ביוני 1943 תיפקד כשר של אותו התחום. לאחר מכן הוא שוחרר מתפקידו ומונה מחדש לתפקיד מנהל מפעל קירוב בצ'ליאבינסק. באותה השנה, החל המפעל לייצר טנקים מסוג IS-2. במהלך המלחמה, ייצר המפעל קרוב לכ-18,000 טנקים ותותחים, 45,000 מנועי טנק, ופותחו בו כ13 סוגי טנקים ותותחים מתנייעים ושישה סוגי מנועי טנקים חדשים.[1][2][3][4]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זלצמן ניהל את מפעל קירוב עד יולי 1949. בספטמבר 1949 הוא גורש מהמפלגה הקומוניסטית, לאחר שבמסמכים הועלו נגדו האשמות של "עיכוב ההצטיידות הטכנית של המפעל", שיבוש התוכנית לייצור טרקטורים ליותר מ-3,000 יחידות, וכן "יחס גס ומשפיל כלפי עובדים". לפי גרסה אחרת, הסיבה העיקרית לגירושו של זלצמן הייתה שבאביב 1949, במפעל קירוב בצ'ליאבינסק, לא הצליחו לתקן בהקדם האפשרי פגמים חמורים בתכנון הייצור של הטנק הכבד IS-4. זלצמן טען כי הסיבה לגירושו הייתה סירובו להעיד בפרשת לנינגרד נגד כמה ממנהיגי המפלגה והמדינה הבכירים שנעצרו, בעוד שהוא עצמו לא נעצר בהוראתו האישית של ראש המפלגה סטלין.[2][3]
אחר שהשתחרר מתפקידו, זלצמן עבד כמנהל עבודה במפעל לבניית מכונות במורום, ולאחר מכן הועבר לאורול. בשנת 1955 הוא הוחזר למפלגה הקומוניסטית. בשנת 1957, הוא החל לעבוד בקרן Lengosles. בשנת 1959 הוא מונה למנהל המפעל הטכני של הוועד הפועל של העיר לנינגרד. בשנים 1946 עד 1950 הוא היה הסגן הסובייטי העליון של ברית המועצות של הכינוס השני.[4]
ב-1986 זלצמן פרש מאז הוא התגורר בלנינגרד, שם נפטר ב-17 ביולי 1988. הוא נקבר בבית העלמין בוגוסלובסקויה.[2]
מקומות לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1995 נפתח לוח זיכרון לזכרו של יצחק מואיסייביץ' זלצמן על מבנה הנהלת המפעל של מפעל הטרקטורים בצ'ליאבינסק.
- בשנת 2007, בצ'ליאבינסק, ברובע טרקטורוזבודסקי, נקרא רחוב על שמו של זלצמן.
- בדצמבר 2014, בצ'ליאבינסק, בזירת הקרח "טרקטור", נתלה כרזת דגל עם דיוקנו של זלצמן והכיתוב "מייסד הצוות".
- כיכר יצחק סולטסמן בשדרות סטאצ'ק (ליד בית 62) בסנקט פטרבורג.[2]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רעייתו (משנת 1928): חנה יוסיפובנה ברונשטיין (1903–1975), בוגרת המכון האגרונומי.
- ילדיו: הבן ליאוניד והבת טטיאנה.
- אחותו: מריה מויסייבנה זלצמן.[2]
תעודות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיבור העבודה הסוציאליסטית.
- 3 עיטורי לנין.
- עיטור סובורוב דרגה ראשונה.
- עיטור קוטוזוב דרגה שנייה.
- 2 עיטורי הדגל האדום של העמל הסוציאליסטי.
- עיטור הכוכב האדום.
- פרס סטלין.[1][4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 הלוחם היהודי במלחמת עולם השנייה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- ^ 1 2 3 4 5 6 Зальцман Исаак Моисеевич, www.hrono.info
- ^ 1 2 3 «Я вам построил Исаакиевскую арку…» Кто такой Исаак Зальцман?, www.shkolazhizni.ru
- ^ 1 2 3 «Бархатный орешек с металлом внутри» Судьба директора Исаака Моисеевича Зальцмана. 1941–1949 годы, Новая газета, 1644822480000 (ברוסית)