יצחק פרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק פרי, 1980

ד"ר יצחק פרי (פרידמן) (נולד: ארנסט פרידמן, Ernő Friedmann; (ב-1925 טרגו מורש, טרנסילבניה, רומניה -17 במאי 2011) היה היסטוריון ואיש חינוך ישראלי, עיקר מחקריו וספריו עסקו בהיסטוריה של יהדות הונגריה וטרנסילבניה ובתחום החינוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במשפחת יהודים אורתודוקסים אדוקים - אביו אפרים היה מזכיר ראשי של הקהילה היהודית האורתודוקסית המקומית וחסיד סאטמר. למד בחדר ובישיבה של הרב מנחם סופר ונרשם כתלמיד חוץ לבית ספר תיכון בקלוז', אך בשנת 1944 חודשיים לפני בחינות הבגרות, נלקח יחד עם משפחתו לגטו ומשם נשלחו לאושוויץ, שם הומתו הוריו ואחותו עם ילדיה ועוד קרובי משפחה. בינואר 1945, בעת נסיגת הנאצים, הובל במשך חודשיים בצעדת המוות, ממנה ברח יחד עם אחיו מרדכי. הוא הספיק למצוא נשק ולנהל קרב נגד אנשי אס אס שיכורים, אך לבסוף נלכדו והועברו לעבודת כפייה בבית חרושת גרמני למטוסים, משם שוחרר במאי 1945. הוא שב לעיר הולדתו ולא מצא שם איש מבני ביתו. יחד עם חבר בן עירו, אריה בירו (שיהיה בהמשך מלוחמי יחידה 101), חצה גבולות ללא תעודות עד שהגיע לאיטליה, שם התקבל לסמינר להכשרת מורים עבריים ולמד בו במשך שנה וחצי. הוא עלה לארץ ישראל, הצטרף להגנה, היה בין לוחמי צפת והשתתף במערכות מלחמת העצמאות.

בשנות החמישים של המאה ה-20 השלים פרי תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובסוציולוגיה בשלוחה החיפאית של האוניברסיטה העברית וזאת במקביל לעבודתו כמורה ומנהל בית ספר יסודי. כעבור כמה שנים השלים תואר ראשון נוסף, בספרות עברית ובחינוך באוניברסיטת תל אביב. הוא השלים בתשל"א תואר שני בחוג להיסטוריה של עם ישראל אוניברסיטה העברית. עבודת הגמר שלו, בהנחיית יעקב כ"ץ, עסקה ביהודי הונגריה בימי הביניים[1]. בהמשך לעבודת ההוראה הגה והקים את המכללה להכשרת אקדמאים לעבודת הוראה (בגבעתיים) וניהל אותה עד 1987. הוא המשיך בלימודיו והשלים שני דוקטורטים, האחד על יהודי טרנסילבניה בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב[2] בהנחיית פרופ' צבי אנקורי ואריה לוי, והשני על תורת ההוראה בארצות הברית.

יצחק פרי השתתף בכתיבת החלק המוקדש לטרנסילבניה ב"האנציקלופדיה הגאוגרפית של השואה בהונגריה" שבעריכת רנדולף ל. ברהם.

יצחק פרי נפטר בשנת 2011. בנו ובתו החליטו לתרום את עזבונו למוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית שבצפת, לספריית יד ושם ולמוסדות נוספים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקים בתולדות היהודים בטראנסילבניה בעת החדשה, קורות יהודי מארוש וואשארהאי וההסביבה, תל אביב, 1977
  • תולדות היהודים בטראנסילבניה בימי הביניים המאוחרים, במאות השלש עשרה עד השבע עשרה, תל אביב: הוצאת תרבות, 1994.
  • פרקים בתולדות היהודים בהונגריה בימי הביניים - ממבט משפטי-חברתי, תל אביב: בהוצאת המחבר, 1992.
  • קיצור תולדות היהודים בהונגריה: מימים הקדומים ועד לאחר השואה, בהוצאת המחבר 1993.
  • תולדות היהודים בטראנסילבניה במאה העשרים (2 חלקים), 1995.
  • תולדות היהודים בהונגריה: מימי הכיבוש הרומי בהונגריה הקדומה (פאנוניה) ועד לאחר השואה, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת, ארבעה כרכים, תל אביב, תשס"ב-תשס"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק פרי (פרידמן), פרקים בתולדות היהודים בהונגריה בימה"ב ממבט חברתי-משפטי, ירושלים, תשל"א.
  2. ^ תולדות היהודים בטראנסילבניה למן המאה השלש עשרה עד המאה השבע עשרה, תל אביב, תשמ"ד 1983.