יצחק פרלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק פרלמן
Itzhak Perlman
יצחק פרלמן בשנת 1984
יצחק פרלמן בשנת 1984
לידה 31 באוגוסט 1945 (בן 78)
תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראלישראל ישראל
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1958 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד, בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.itzhakperlman.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק פרלמןאנגלית: Itzhak Perlman; נולד ב-31 באוגוסט 1945) הוא כנר יהודי-אמריקאי יליד ישראל, מנצח ומורה למוזיקה בעל מוניטין בינלאומי. פרלמן היה המנצח של תזמורת דטרויט ושל התזמורת הפילהרמונית של וסטצ'סטר. פרלמן זכה במדליית החירות הנשיאותית מהנשיא אובמה, ובמדליה הלאומית לאמנויות מהנשיא קלינטון. בנוסף, הוא זכה ב-17 פרסי גראמי וב-4 פרסי אמי ובשנת 2016 זכה בפרס בראשית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגוסט 1958, אד סאליבן מברך את יצחק פרלמן, בן 13, לאחר שניגן בבית ציוני אמריקה בתל אביב

פרלמן נולד ביפו וגדל ברחוב הקליר בתל אביב, בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. לחיים ושושנה פרלמן, ילידי פולין שעלו לארץ ישראל באמצע שנות השלושים של המאה ה-20.

פרלמן התעניין לראשונה בכינור לאחר ששמע מוזיקה קלאסית ברדיו. בגיל 3 נשללה ממנו הכניסה לקונסרבטוריון רון שולמית בשל היותו קטן מכדי להחזיק בכינור.[1] במקום זאת, הוא לימד את עצמו איך לנגן בכינור באמצעות כינור צעצוע, עד שהיה מבוגר מספיק כדי ללמוד עם רבקה גולדגרט בקונסרבטוריון רון שולמית ובאקדמיה למוזיקה בתל אביב, שם ביצע את הרסיטל הראשון שלו בגיל 10, לפני שעבר לארצות הברית כדי ללמוד בבית הספר ג'וליארד אצל דורותי דיליי ואיוואן גלאמיאן.

בגיל 4 חלה פרלמן במחלת הפוליו ולכן הוא נעזר בקביים ומנגן בישיבה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק פרלמן עם כינור הסטרדיוואריוס שלו 1984

פרלמן הופיע במופע של אד סאליבן פעמיים: ב-1958 ושוב ב-1964. הוא עשה את הופעת הבכורה שלו באולם קרנגי ב-1963.

עד מהרה החל לבלות את עיקר זמנו במסעות הופעות. הוא הקליט יצירות רבות ובשנות השבעים החל להופיע גם בתוכניות בידור כמו ה-The Tonight Show של ג'וני קרסון והמהדורה האמריקאית של רחוב סומסום, וכן לנגן באירועים שונים בבית הלבן.

בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, היו הופעות בהוליווד בול בשיאה של עונת הקיץ שם. הוא גם ניגן סולו בפסקול הסרט רשימת שינדלר.

ב-5 ביולי 1986, הופיע בפסטיבל התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק לרגל 100 שנים לפסל החירות, אשר שודר בשידור חי בטלוויזיה ABC בארצות הברית. התזמורת, בהנהגת זובין מהטה, הופיעה בסנטרל פארק.

ב-1987, הצטרף לתזמורת הפילהרמונית הישראלית לקונצרטים בוורשה ובבודפשט וכן בערים נוספות במדינות הגוש המזרחי. הוא השתתף עם הפילהרמונית הישראלית בקונצרט הראשון שלה בברית המועצות ב-1990, בערים מוסקבה ולנינגרד והשתתף שוב עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרטים בסין ובהודו ב-1994.

בדצמבר 1990, הופיע פרלמן יחד עם מוזיקאים נוספים כגון: יו-יו מה, פנחס צוקרמן, ג'סי נורמן, אייזק שטרן ויורי טמירקאנוב במלאת 150 שנה לחגיגות פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי בלנינגרד.

נכון למאי 2022 פרלמן הישראלי השביעי המושמע ביותר בספוטיפיי עם כ-1.4 מיליון מאזינים חודשיים.

מנצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות האלפיים פרלמן החל לנצח. הוא קיבל את תפקיד המנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של דטרויט, ובין השנים 2002-2004 הוא שימש כיועץ מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של סנט לואיס.

בנובמבר 2007, הכריזה התזמורת הפילהרמונית של ווסטצ'סטר על פרלמן כמנצחה הראשי וכמנהל האמנותי של התזמורת. הקונצרט הראשון שלו בתפקיד זה היה ב-11 באוקטובר 2008.

הופעות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק פרלמן בביצוע היצירה Air and Simple Gifts בטקס השבעת הנשיא אובמה; עם אנטוני מקגיל, יו-יו מה וגבריאלה מונטרו (2009)

פרלמן הוזמן לנגן ארבע פעמים בארוחות ערב ממלכתיות של ארצות הברית. ביניהן, ארוחת ערב בהשתתפות המלכה אליזבת השנייה ב-7 במאי 2007 בבית הלבן. הוא ניגן גם בטקס ההשבעה של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית ב-20 בינואר 2009.[2]

פעילותו הפדגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975, קיבל פרלמן משרת סגל בקונסרבטוריון למוזיקה בברוקלין קולג'.

כיום, פרלמן מלמד בבית הספר ג'וליארד לתוכנית הקדם-קולג'. הוא גם מלמד סטודנטים באופן פרטני בתוכנית פרלמן למוזיקה בלונג איילנד, ניו יורק ורק לעיתים נדירות מנחה כיתות אמן.

תוכנית פרלמן למוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית פרלמן למוזיקה, שנוסדה ב-1995 על ידי טובי פרלמן וסוקי סנדלר, החלה את דרכה כמחנה קיץ למוזיקאי כלי קשת יוצאי דופן בין הגילאים 11-18.[3] עם הזמן הוא התרחב לתוכנית של שנה. למוזיקאים ישנה הזדמנות במסגרת התוכנית לקבל את יצחק פרלמן בעצמו, לפני שהם מופיעים במקומות כגון בית הכנסת סאטון פלייס ובתי ספר ציבוריים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרלמן מתגורר בניו יורק עם אשתו, טובה, כנרת קלאסית גם היא. להם חמישה ילדים. פרלמן הוא בן דוד רחוק של אושיית הקומדיה והטלוויזיה הקנדית האווי מנדל.[4]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tradition, 1987
  • Duos, March 17, 1987
  • Vivaldi: The Four Seasons / 3 Violin Concertos, 1992
  • The American Album, January 6, 1995
  • In the Fiddler's House, November 21, 1995
  • Holiday Tradition, 1998
  • Concertos from My Childhood, 1999
  • The Essential Itzhak Perlman, Sony Classical, 2009
  • Eternal Echoes, August 31, 2012
  • 2012 הדים לנצח עם החזן יצחק מאיר הלפגוט
  • Violin sonatas, Universal Music Classics/Deutsche Grammophon, 2015
  • The Perlman Sound, Warner Classics, 2015
  • 2020, The Art of Itzhak Perlman

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1964: תחרות לבנטריט - זוכה.
  • 1977: פרס גראמי לסולן הטוב ביותר (עם תזמורת): ארבע העונות (ויוואלדי)
  • 1978: פרס גראמי לביצוע מוזיקה קאמרית: בטהובן: סונטות לכינור ופסנתר (עם ולדימיר אשכנזי).
  • 1978: פרס גראמי לאלבום הקלאסי הטוב ביותר: ברהמס: קונצ'רטו לכינור ברה מז'ור.
  • 1980: פרס גראמי: לסולן הטוב ביותר בביצוע אינסטרומנטלי (ללא תזמורת): האלבום הספרדי.
  • 1980: פרס גראמי: למוזיקה קאמרית: מוזיקה לשני כינורות (עם פנחס צוקרמן).
  • 1980: פרס גראמי לסולנים האינסטרומנטליים הטובים ביותר (עם תזמורת): קונצ'רטו לכינור ולצ'לו בלה מינור (עם מסטיסלב רוסטרופוביץ').
  • 1980: פרס גראמי לסולן האינסטרומנטלי הטוב ביותר (עם תזמורת): אלבן ברג: קונצ'רטו לכינור / איגור סטרווינסקי: קונצ'רטו לכינור ב-רה מז'ור
  • 1981: פרס גראמי לסולן האינסטרומנטלי הטוב ביותר (עם תזמורת): אייזק שטרן חגיגות ה-60 (עם אייזק שטרן ופנחס צוקרמן).
  • 1981: פרס גראמי לביצוע הטוב ביותר של מוזיקה קאמרית: פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי: שלישיית פסנתר בלה מינור (עם ולדימיר אשכנזי ולין הארל)
  • 1982: פרס גראמי לסולן הטוב ביותר (עם תזמורת): אדוארד אלגר: קונצ'רטו לכינור בסי מינור.
  • 1986: זוכה במדליית החירות מן הנשיא רונלד רייגן לרגל 100 שנה לפסל החירות.
  • 1987: פרס גראמי לביצוע מוזיקה קאמרית: בטהובן: מכלול שלישיות הפסנתר (עם ולדימיר אשכנזי ולין הארל)
  • 1987: פרס גראמי לסולן הטוב ביותר (עם תזמורת): מוצרט: קונצ'רטי לכינור מס' 2 ו-4.
  • 1990: פרס גראמי לביצוע מצטיין של מוזיקה קאמרית: ברהמס: שלוש הסונטות לכינור ופסנתר (עם דניאל בארנבוים)
  • 1990: פרס גראמי לסולן האינסטרומנטלי הטוב ביותר (עם תזמורת): קונצ'רטו לכינור מס' 1 של שוסטקוביץ' בלה מינור וקונצ'רטו לכינור בלה מינור של גלאזונוב
  • 1992: פרס אמי: תוכנית קלאסית יוצאת דופן באמנויות הבמה: "פרלמן ברוסיה".
  • 1994: פרס אמי: הישג אישי יוצא דופן: "תכנות תרבותי".
  • 1995: פרס גראמי לסולן האינסטרומנטלי הטוב ביותר (עם תזמורת): אלבום האלבומים האמריקאי של ברנשטיין, ברבר, פוס.
  • 1996: פרס אמי: תוכנית תרבות יוצאת דופן של מחול ומוזיקה: יצחק פרלמן: "בבית הכנר".
  • 1999: פרס אמי: מופע מחול קלאסי למוזיקה קלאסית: יצחק פרלמן: "מכנר למען העתיד".
  • 2000: זכה במדליית האמנויות הלאומית של הנשיא ביל קלינטון
  • 2003 אותות כבוד של מרכז קנדי
  • 2005: אות שלט הזהב של האקדמיה האמריקאית להישגיות
  • 2008: פרס גראמי על מפעל חיים
  • 2015: זכה במדליית החירות הנשיאותית של הנשיא אובמה.
  • 2016: פרס בראשית מראש ממשלת ישראל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק פרלמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Israeli Violin Prodigy Admits He Likes Jazz". Proquest.com. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "News releases for May 2007" (Press release). The White House. 7 במאי 2007. נבדק ב-4 בספטמבר 2007. {{cite press release}}: (עזרה)
  3. ^ "The Perlman Music Program: Toby's Project Grows and Grows". Strings. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Brownfield, Paul (21 ביוני 1998). "New Afternoon Arrival". Los Angeles Times. נבדק ב-24 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)