יצחק פרלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק פרלמן
Itzhak Perlman
ItzhakPerlmanWhitehouse2.jpg
לידה 31 באוגוסט 1945 (בן 74)
יפו, פלשתינה (א״י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כנר, מנצח, פרופסור עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • המדליה הלאומית לאומנויות
  • פרס גראמי למפעל חיים (2008)
  • אגדה חיה של ספריית הקונגרס
  • מדליית החירות
  • מדליית החירות הנשיאותית
  • פרס מרכז קנדי
  • פרס גראמי לסולניסט הטוב ביותר (עם תזמורת) (1977)
  • פרס גראמי לסולניסט אינסטרומנטלי הטוב ביותר (ללא תזמורת) (1980)
  • פרס גראמי למוזיקה קאמרית הטובה ביותר (1981)
  • פרס גראמי לאלבום הקלאסי הטוב ביותר (1978) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.itzhakperlman.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יצחק פרלמןאנגלית: Itzhak Perlman; נולד ב-31 באוגוסט 1945) הוא כנר ישראלי-אמריקאי, מנצח ומורה למוזיקה. פרלמן היה המנצח של התזמורת הפילהרמונית של דטרויט והתזמורת הפילהרמונית של וסטצ׳סטר. בשנת 2015 זכה פרלמן במדליית החירות הנשיאותית. בנוסף, הוא זכה מספר פעמים בפרס גראמי ובשנת 2016 זכה בפרס בראשית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגוסט 1958, אד סאליבן מברך את יצחק פרלמן, בן 13, לאחר שניגן בבית ציוני אמריקה בתל אביב

פרלמן נולד בתל אביב, בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. לחיים ושושנה פרלמן, ילידי פולין שעלו לארץ ישראל באמצע שנות השלושים של המאה ה-20.

פרלמן התעניין לראשונה בכינור לאחר ששמע מוזיקה קלאסית ברדיו. בגיל 3 נשללה ממנו הכניסה לקונסרבטוריון רון שולמית בשל היותו קטן מכדי להחזיק בכינור.[1] במקום זאת, הוא לימד את עצמו איך לנגן בכינור באמצעות כינור צעצוע, עד שהיה מבוגר מספיק כדי ללמוד עם רבקה גולדגרט בקונסרבטוריון רון שולמית ובאקדמיה למוזיקה בתל אביב, שם ביצע את הרסיטל הראשון שלו בגיל 10, לפני שעבר לארצות הברית כדי ללמוד בבית הספר ג'וליארד אצל דורותי דיליי ואיוואן גלאמיאן.

בגיל 4 חלה פרלמן במחלת הפוליו, הוא התאושש בצורה טובה ועד היום נעזר בקביים ומנגן בישיבה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק פרלמן עם כינור הסטרדיוואריוס שלו 1984

פרלמן הופיע בתצוגתו של אד סאליבן פעמיים: ב-1958 ושוב ב-1964. הוא עשה את הופעת הבכורה שלו באולם קרנגי ב-1963.

עד מהרה החל לבלות את עיקר זמנו במסעות הופעות. הוא הקליט יצירות רבות ובשנות השבעים החל להופיע גם בתוכניות בידור כמו ה-The Tonight Show של ג'וני קרסון והמהדורה האמריקאית של רחוב סומסום, וכן לנגן באירועים שונים בבית הלבן.

בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, היו הופעות בהוליווד בול בשיאה של עונת הקיץ שם. הוא גם ניגן סולו בפסקול הסרט רשימת שינדלר.

ב-5 ביולי 1986, הופיע בפסטיבל התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק לרגל 100 שנים לפסל החירות, אשר שודר בשידור חי בטלוויזיה ABC בארצות הברית. התזמורת, בהנהגת זובין מהטה, הופיעה בסנטרל פארק.

ב-1987, הצטרף לתזמורת הפילהרמונית הישראלית לקונצרטים בוורשה ובבודפשט וכן בערים נוספות במדינות הגוש המזרחי. הוא השתתף עם הפילהרמונית הישראלית בקונצרט הראשון שלה בברית המועצות ב-1990, בערים מוסקבה ולנינגרד והשתתף שוב עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרטים בסין ובהודו ב-1994.

בדצמבר 1990, הופיע פרלמן יחד עם מוזיקאים נוספים כגון: יו-יו מה, פנחס צוקרמן, ג'סי נורמן, אייזק שטרן ויורי טמירקאנוב במלאת 150 שנה לחגיגות פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי בלנינגרד.

מנצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות האלפיים פרלמן החל לנצח. הוא קיבל את תפקיד המנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של דטרויט, ובין השנים 2002-2004 הוא שימש כיועץ מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של סנט לואיס.

בנובמבר 2007, הכריזה התזמורת הפילהרמונית של ווסטצ׳סטר על פרלמן כמנצחה הראשי וכמנהל האמנותי של התזמורת. הקונצרט הראשון שלו בתפקיד זה היה ב-11 באוקטובר 2008.

הופעות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק פרלמן בביצוע היצירה Air and Simple Gifts בטקס השבעת הנשיא אובמה; עם אנטוני מקגיל, יו-יו מה וגבריאלה מונטרו (2009)

פרלמן ניגן בארוחת ערב בהשתתפות המלכה אליזבת השנייה ב-7 במאי 2007 בבית הלבן. הוא ניגן גם בטקס ההשבעה של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית ב-20 בינואר 2009.[2]

פעילותו הפדגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975, קיבל פרלמן משרת סגל בקונסרבטוריון למוזיקה בברוקלין קולג׳.

כיום, פרלמן מלמד בבית הספר ג'וליארד לתוכנית הקדם-קולג׳. הוא גם מלמד סטודנטים באופן פרטני בתוכנית פרלמן למוזיקה בלונג איילנד, ניו יורק ורק לעיתים נדירות מנחה כיתות אמן.

תוכנית פרלמן למוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית פרלמן למוזיקה, שנוסדה ב-1995 על ידי טובי פרלמן וסוקי סנדלר, החלה את דרכה כמחנה קיץ למוזיקאי מחרוזות יוצאי דופן בין הגילאים 11-18.[3] עם הזמן הוא התרחב לתוכנית של שנה. למוזיקאים ישנה הזדמנות במסגרת התוכנית לקבל את יצחק פרלמן בעצמו, לפני שהם מופיעים במקומות כגון בית הכנסת סאטון פלייס ובתי ספר ציבוריים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרלמן מתגורר בניו יורק עם אשתו, טובה, כנרת קלאסית גם היא. להם חמישה ילדים. פרלמן הוא בן דוד רחוק של אושיית הקומדיה והטלוויזיה הקנדית האווי מנדל.[4]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tradition, 1987
  • Duos, March 17, 1987
  • Vivaldi: The Four Seasons / 3 Violin Concertos, 1992
  • The American Album, January 6, 1995
  • In the Fiddler's House, November 21, 1995
  • Holiday Tradition, 1998
  • Concertos from My Childhood, 1999
  • The Essential Itzhak Perlman, Sony Classical, 2009
  • Eternal Echoes, August 31, 2012
  • 2012 הדים לנצח עם החזן יצחק מאיר הלפגוט
  • Violin sonatas, Universal Music Classics/Deutsche Grammophon, 2015
  • The Perlman Sound, Warner Classics, 2015
  • 2020, THE ART OF Ytzhak perlman

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1964: תחרות לבנטריט - זוכה.
  • 1977: פרס גראמי לסולן הטוב ביותר (עם תזמורת): ארבע העונות (ויוואלדי)
  • 1978: פרס גראמי למוזיקה קאמרית בביצוע: בטהובן: סונטות לכינור ופסנתר (עם ולדימיר אשכנזי).
  • 1978: פרס גראמי לאלבום הקלאסי הטוב ביותר: ברהמס: קונצ'רטו לכינור ברה מז'ור.
  • 1980: פרס גראמי: לסולן הטוב ביותר בביצוע אינסטרומנטלי (ללא תזמורת): האלבום הספרדי.
  • 1980: פרס גראמי: מוזיקה למוזיקה קאמרית: מוזיקה לשני כינורות (עם פנחס צוקרמן).
  • 1980: פרס גראמי לסולנים האינסטרומנטליים הטובים ביותר (עם תזמורת): קונצ'רטו לכינור ולצ'לו בלה מינור (עם מסטיסלב רוסטרופוביץ'
  • 1980: פרס גראמי לסולן האינסטרומנטלי הטוב ביותר (עם תזמורת): אלבן ברג: קונצ'רטו לכינור / איגור סטרווינסקי: קונצ'רטו לכינור ב-רה מז'ור
  • 1981: פרס גראמי לסולן האינסטרומנטלי הטוב ביותר (עם תזמורת): אייזק שטרן חגיגות ה -60 (עם אייזק שטרן ופנחס צוקרמן).
  • 1981: פרס גראמי לביצוע הטוב ביותר של מוזיקה קאמרית: פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי: שלישיית פסנתר בלה מינור (עם ולדימיר אשכנזי ולין הארל)
  • 1982: פרס גראמי לסולן הטוב ביותר (עם תזמורת): אדוארד אלגר: קונצ'רטו לכינור בסי מינור.
  • 1987: פרס גראמי למוזיקה קאמרית בביצוע: בטהובן: מכלול שלישיות הפסנתר (עם ולדימיר אשכנזי ולין הארל)
  • 1987: פרס גראמי לסולן הטוב ביותר (עם תזמורת): מוצרט: קונצ'רטי לכינור מס' 2 ו -4.
  • 1990: פרס גראמי לביצוע מצטיין של מוזיקה קאמרית: ברהמס: שלוש הסונטות לכינור ופסנתר (עם דניאל בארנבוים)
  • 1990: פרס גראמי לסולן האינסטרומנטלי הטוב ביותר (עם תזמורת): קונצ'רטו לכינור מס' 1 של שוסטקוביץ' בלה מינור וקונצ'רטו לכינור בלה מינור של גלאזונוב
  • 1995: פרס גראמי לסולן האינסטרומנטלי הטוב ביותר (עם תזמורת): אלבום האלבומים האמריקאי של ברנשטיין, ברבר, פוס.
  • 2003 אותות כבוד של מרכז קנדי
  • 1986: זוכה במדליית החירות הנשיאותית מן הנשיא רונלד רייגן.
  • 1992: פרס אמי: תוכנית קלאסית יוצאת דופן באמנויות הבמה: "פרלמן ברוסיה".
  • 1994: פרס אמי: הישג אישי יוצא דופן: "תכנות תרבותי".
  • 1996: פרס אמי: תוכנית תרבות יוצאת דופן של מחול ומוזיקה: יצחק פרלמן: "בבית הכנר".
  • 1999: פרס אמי: מופע מחול קלאסי למוזיקה קלאסית: יצחק פרלמן: "מכנר למען העתיד".
  • 2000: זכה במדליית האמנויות הלאומית של הנשיא ביל קלינטון
  • 2005: אות שלט הזהב של האקדמיה האמריקאית להישגיות
  • 2008: פרס גראמי על מפעל חיים
  • 2015: זכה במדליית החירות הנשיאותית של הנשיא אובמה.
  • 2016: פרס בראשית מראש ממשלת ישראל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק פרלמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Israeli Violin Prodigy Admits He Likes Jazz". Proquest.com. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2011. 
  2. ^ "News releases for May 2007" (הודעה לעיתונות). The White House. 7 במאי 2007. בדיקה אחרונה ב-4 בספטמבר 2007. 
  3. ^ "The Perlman Music Program: Toby's Project Grows and Grows". Strings. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2011. 
  4. ^ Brownfield, Paul (21 ביוני 1998). "New Afternoon Arrival". Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-24 ביולי 2014.