יצחק פרסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

יצחק (געצל) פֶּרסקי (18981982) היה ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה וביצע מעשי גבורה. אביו של נשיא מדינת ישראל התשיעי שמעון פרס.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

געצל פרסקי נולד בשנת 1898 בעיר וולוז'ין באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) והתגורר בעיירה וִישְׁנֶבָה, שהייתה אז בתחום פולין. היה צאצא של רבי חיים מוולוז'ין, למד בישיבה ולאחר מכן היה פועל. הפך לעצמאי ועסק במסחר בתבואה ועצים. ראה חיל בעסקיו. נשא לאשה את שרה לבית מלצר (1903-1969), שהייתה ספרנית ומורה לרוסית. נולדו להם שני בנים: שמעון (2016-1923) וגרשון (1927 - 2011).

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 עלה פרסקי לארץ ישראל. שרה אשתו נשארה עם בניהם בווישנבה כשהיא מנהלת את העסק המשפחתי, על מנת שישמש עורף כלכלי ליצחק עד שיתבסס בארץ. בארץ לא צלחה דרכו כאיש עסקים. ניסה דרכו כיבואן עצים והפסיד ממון רב מן הכספים שהעבירה לו אשתו מפולין. לאחר מכן פתח חנות מכולת בתל אביב ושוב נחל הפסדים. הדבר הגיע עד לידי כך שהודיע לאשתו כי הוא עומד לחזור לווישנבה. אשתו השיבה לו נחרצות כי הדבר לא בא בחשבון, וכי היא תבוא לארץ עם שני הילדים. ואכן, בשנת 1934 הגיעו שרה ובניה לארץ. יצחק המשיך שלא להצליח בעסקיו, פתח מסעדה בירושלים וחזר לתל אביב. בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרוץ המלחמה ב-1939 התנדב יצחק פרסקי לצבא הבריטי. הוא היה מראשוני מתנדבי היישוב, והתנדב חרף גילו המבוגר יחסית, כשהוא בן 42. כיתר מתנדבי היישוב הוצב פרסקי בחיל החפרים, שהיה למעשה חיל עזר לביצוע עבודות ביצורים וחפירות הגנה עבור היחידות הלוחמות. שנתיים מילא תפקידים שונים במסגרת החיל ואף זכה להגיע לדרגת קורפורל - רב טוראי. במרץ 1941 הגיע עם חיילי חיל החפרים ליוון כדי להשתתף בלחימה נגד הצבא הגרמני שפלש ליוון, כדי לסייע לבת בריתו איטליה הפשיסטית שכשלה בניסיונה לכבוש את יוון. ב-29 באפריל 1941 נכנעו חיילי חיל המשלוח הבריטי לצבא גרמניה ונלקחו בשבי. מתוך כ-9,000 חיילים בריטיים שנשבו, 1,383 היו יהודים ממתנדבי היישוב, ופרסקי בכללם.

בדרך למחנה השבויים, קפץ פרסקי מהרכבת והסתתר במשך תקופה ארוכה בהרים, כשהוא ניזון משיחים ומבעלי חיים שהצליח לצוד. נזירים יוונים שחיו במנזרים הררים נתנו לו מדי פעם ככרות לחם ושקי תירס. לבסוף, בעקבות הלשנה, נתפס על ידי הגרמנים. לאחר שנתפס, ברח שוב מן השבי ונתפס בשנית. הגרמנים עמדו להוציאו להורג, אך כומר צבאי אוסטרלי מהשבויים הבריטים התערב והציל אותו ממיתה והוא נשלח לכלא בגרמניה.

יצחק ו"הרוזן מאושוויץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכלא בגרמניה התוודע פרסקי אל שבוי בריטי בשם צ'ארלס קווארד שהיה אלוף הבריחות. שניהם חפרו מנהרה ונמלטו מן הכלא, גנבו בגדים אזרחיים והתחזו לכפריים גרמנים. פרסקי, ששלט בשפה הגרמנית, אמר לחברו להעמיד פני אילם כדי שמבטאו האנגלי לא יסגיר אותו. הם עלו לרכבת במטרה להגיע לגבול שווייץ, אך שוטרים גרמנים עצרו אותם. קווארד ניסה לדבר והשוטרים גילו כי הם שבויים נמלטים. שניהם נחבשו בצינוק ולאחר מכן נשלחו למחנה שבויים בפולין E715 ליד העיירה אושוויינצ'ים, שהיה חלק ממחנה מוֹנוֹבִיץ, שפעל כמחנה עבודה עבור חברת אִי גֶה פַארבֶּן בקומפלקס המחנות של אושוויץ. עד מהרה נודע לשניהם דבר קיומו של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו הסמוך, והתברר להם שמתנהלת בו השמדה המונית של יהודים.

כשנודע לו דבר ההשמדה נחלץ קווארד להציל יהודים מאושוויץ. הדבר היה כרוך בסכנת חיים עבורו ועבור חבריו לשבי שידעו על פעולותיו. סכנה מיוחדת נשקפה לשבויי היישוב בשל יהדותם. למרות הסכנה הצטרף יצחק פרסקי אל קווארד, שזכה בשל פעולתו הנועזת לכינוי "הרוזן מאושוויץ". קווארד לא היה בן אצולה, אך היה בעל חזות מרשימה כשל אציל ועל כן כונה בתואר זה. קווארד יצר רשת של שבויים שסייעו לו בפעולות ההצלה ויצחק פרסקי היה אחד מהם. בעזרת חברי הרשת הציל קווארד מאות יהודים מהשמדה. בשנת 1963 הוענק לקווארד אות חסיד אומות העולם על ידי מוסד יד ושם.

בדצמבר 1944, כאשר כוחות הצבא האדום התקרבו לאושוויץ, הועברו השבויים למחנה השבויים סטלאג B-IIV בלאמסדורף בדרום מערב פולין, ובינואר 1945 הוצעדו לבוואריה.

בהתקרב המלחמה לסיומה ברח יצחק פרסקי מן השבי. הוא גנב מאיכר גרמני עגלה רתומה לסוסים ודהר לעבר כוחות צבא ארצות הברית. הוא נחקר זמן רב על ידי האמריקאים שסירבו לקבל את סיפורו כפשוטו, ורק לאחר שהצליח להוכיח את זהותו הוא הוחזר לידי כוחות הצבא הבריטי.

במאי 1945 שוחרר פרסקי מהצבא ושב לארץ ישראל. בגלל התארכות חקירתו על ידי האמריקאים לא הצליח להגיע בזמן לחתונת בנו שמעון עם כלתו סוניה גלמן, חיילת משוחררת ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו של יצחק פרסקי לארץ הוא החל לעבוד כשכיר בצרכניה, אולם נמשך לעסקים פרטיים. בשנת 1947 ביקש משלטונות המנדט הבריטי רישיון לייבא עצים לארץ, אך נענה בסירוב. במקרה נזדמן אז לארץ צ'ארלס קווארד ידידו מן השבי, מששמע על כך פנה לגורמים ממשלתיים בבריטניה וכעבור ימים אחדים זומן יצחק פרסקי למשרדי הממשל בירושלים שם נמסר לו כי ניתנה הוראה להעניק לו רישיון של יבואן. מאז פרחו עסקיו.

פעם נוספת זכה יצחק פרסקי לארח בארץ את ידידו צ'ארלס קווארד. היה זה כאשר ב-3 בנובמבר 1962 הגיע קווארד לביקור קצר בישראל, כדי להיפגש עם חיילים מהארץ שיחד איתם היה עצור במחנות השבויים ועם ניצולי השואה שחייהם ניצלו על ידו. ביום בואו לארץ אירח אותו יצחק פרסקי ולמחרת התארח אצל השר יוסף אלמוגי, אף הוא משבויי היישוב שקווארד הכיר בשבי.

לאחר קום מדינת ישראל, ובמשך 34 השנים שלאחר מכן, זכה יצחק פרסקי לראות כיצד בנו שמעון פרס ממלא תפקידי מפתח בביטחון המדינה ובהנהגתה.

יצחק פרסקי נפטר בשנת 1982 והוא בו 84 שנים במותו.

באוגוסט 2012 יצא נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, לביקור ממלכתי ביוון. עבור הנשיא הביקור ביוון היה משום סגירת מעגל אישית. הנשיא ניצל את ההזדמנות על מנת להודות לעם היווני על הצלת אביו לאחר שברח מן השבי והסתתר במנזרים בהרי יוון בסיועם של נזירים יווניים. הנשיא פרס נפגש עם נשיא יוון קרלוס פפוליאס והודה לו אישית. "אבי מעולם לא שכח וגם אני לא אשכח כיצד בזכות היוונים הוא נותר בחיים", אמר פרס לעמיתו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]