יצחק שחיבר
 | |
| לידה |
1912 חלב, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 1990 (בגיל 78 בערך) בואנוס איירס, ארגנטינה |
| מדינה |
סוריה, לבנון, ארגנטינה |
| מקום פעילות | ארגנטינה |
| תקופת הפעילות |
? – 18 באוגוסט 1990 |
| רבותיו | הרב סלים זעפראני, הרב משה טוויל |
  | |
הרב יצחק משה שחיבר (ה'תרע"ב, 1912 - כ"ז באב ה'תש"ן, 18 באוגוסט 1990) היה רב, פוסק, משיירי חכמי ארם צובא ורבה של קהילת הספרדים בבואנוס איירס, ארגנטינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בחלב שבסוריה בשנת ה'תרע"ב, לרב משה שחיבר.
בהיותו צעיר לימים התייתם מאביו, ובשל הרעב הגדול ששרר אז, הוא ואחיו עבדו שעות רבות ברוכלות כדי לסייע בפרנסת המשפחה. אחיו אברהם נפטר בילדותו מרעב, בפתח אחת החצרות. ברם, למרות הקשיים הרבים השקיע את כל זמנו הפנוי בלימוד תורה בהתמדה[1].
למד תורה בישיבת דגלי תורה מפי מורו ורבו הרב משה טוויל מעלי הכהן ומפי הרב סלים זעפראני. בהמשך ירד ממנו עול פרנסת אחיו ואמו, והוא עסק בתורה משך שמונה עשרה שעות ביממה, עד שהיו רבותיו מפצירים בו מעת לעת שיצא מספר דקות אל החצר לשאוף אוויר צח ולנוח מעט[2].
תלמוד התורה בחלב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב משה טוויל הרבה לשבחו ובהיותו בן שמונה עשרה בלבד הפקיד בידיו את ניהול תלמוד התורה הגדול של חלב, בו למדו אז כשבע מאות ילדים, מפיהם של כארבעים מלמדים. משרה זו סייעה לו מאוד בפרנסתו ופרנסת ביתו[2].
בשנת ה'תש"ה שלח מכתב אל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, בו הוא קובל על כך שראשי הציונות מעלים ילדים מארם צובא וממקומות אחרים אל ארץ הקודש ושם הם ממירים את דתם ועוקרים מהם את הדת והמצוות[3].
כעבור מספר שנים נפל למשכב ובמשך שישה חודשים היה מרותק למיטתו, ועלה חשש לחייו. באותו זמן מינה כממלא מקום את הרב שחוד (שאול) שרים תחתיו לניהול הת"ת[1].
בהמשך התרפא ושב לאיתנו, והרב טוויל מינה אותו לאחראי על קשרי הקהילה היהודית מול הממשל הסורי, ובמסגרת מינוי זה פעל רבות לפיתוח הקהילה וחיזוק מעמדה. אחר פרעות חלב סייע ליהודים רבים מחלב להבריח את משפחותיהם מחוץ לסוריה, וכאשר נודע הדבר לשלטונות וחפשוהו - ברח גם הוא ללבנון[2].
בארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כעבור תקופה קצרה בלבנון נקרא על ידי הקהילה היהודית בארגנטינה לבוא ולשמש כרבם וכמורה דרכם.
בשנת ה'תשי״ד 1953 היגר הרב שחיבר עם משפחתו מלבנון, השתקע בבואנוס איירס וייסד את קהילת 'יסודי הדת', הקיימת עד היום[4]. בנוסף הקים את ישיבת 'בית דוד' ועמד בראשה[5].
בתחילת שבתו בארגנטינה סבר שיש לבטל את החרם נגד גיורים במדינה, אותו תקנו הרב סתהון והרב גולדמן, בשל שעת הדחק הגדולה ומתוך רצון למנוע התבוללות.[6] אולם ברבות השנים אימץ את הגישה המחמירה ונלחם בגיורים "שאנו עדים בדבר שלא ישמרו כלל וכל מה שעושים ומתגיירים רק אחיזת עיניים" אותם ערכו "רבנים חרדים ומומחים", כאשר הכוונה לרב דוד כהנא, רבה של ארגנטינה באותה העת, אותו כינה "ד"ר כהנא". הרב שחיבר פנה לרבנים רבים בבקשה שיפרסמו את דעתם המתנגדת לגיורים אלה, חלקם הסכימו איתו ונעתרו לבקשתו, ויש שהפציר בו שלא ימנע מלגייר, אלא ינסה לשפר את תהליך ההכנה לגיור, כך שהגיור יהיה "לשם שמים במידה שהיא".[7]
לימים, כאשר הגיעו תלונות לרבו, הרב משה טוויל, על תקיפותו של תלמידו בענייני הדת, אמר כי שמח לשמוע שתלמידו אינו אהוב, משום שרב שאהוב על כולם סימן שאינו עושה את תפקידו כראוי[2].
בשנת --- ביקר בישראל, ופגש את הרב מסעוד בן שמעון. בשיחתו עמו אמר כי מודל כוללי האברכים כיום אינו מוצלח דיו, וכי במקום להביא אברכים שכבר גדלו בתורה לתוך הכולל, טוב יותר לקחת ילדים שטרם גדלו בחכמה, לגדלם ולשלם להם משכורת קטנה, ואת יתרתה לשמור להם בצד. והוסיף כי אם יהיה מי שיעשה זאת הוא יירתם לסייע לו[8].
הרב יצחק משה שחיבר נפטר בשבת קדש, כ"ז באב ה'תש"ן - 18 באוגוסט 1990.
מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יצחק ענתבי סקה
- הרב משה מוהדב[9]
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר יצחק ירנן, פסקי הלכה ומנהגי אר"ץ יצא לאור על ידי בנו הרב יוסף, בואנוס איירס, ה'תש"ם
- ספר רועה נאמן, שני חלקים על שולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה
- סדר הסליחות, על פי מנהגי קהילות ארם צובא
- הרהורים מאת חכם יצחק משה שחיבר זצ"ל, באתר המורשת העולמית לארם צובא
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לזכרו ועל שמו הוקם כולל אברכים 'אור יצחק' בשכונת רמת שלמה בירושלים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 ישיבת שמחת יום טוב, קובץ נר יום טוב - גיליון י"א, תשס"ב
- ^ 1 2 3 4 דגלי תורה, ירושלים: מכון טורי זהב, תשע"ז
- ^ מכתב מאת הרב יצחק שחיבר אל הרב הרצוג, באתר מורשת, 21 באוקטובר 2015
- ^ חכם יצחק שחיבר זצ"ל הרב הראשי לארגנטינה בהכנסת ספר תורה קהילת יסוד הדת 1986., באתר יוטיוב, 8 באוגוסט 2018
- ^ שאול מנג'ד, ההקדמה, בבינת הלב, ירושלים: הוצאת אותיות, ה'תש"ע
- ^ מח, ישכיל עבדי חלק ה'
- ^ רועה נאמן חלק יו"ד, סימן ע"ה
- ^ יעקב ברוך הכהן טראב, יעטה מורה, ה'תשס"ה
- ^ יענקי פרבר, הקהילה באבל: המנהיג בן ה-92 הלך לעולמו, באתר בחדרי חרדים, י"ח בשבט ה'תשפ"ב