יקבי סגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יקבי סגל
נתונים כלליים
חברת אם טמפו משקאות עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תעשיית היין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוגו אחר של היקב

יקב סגל היא חברה ישראלית העוסקת בייצור יינות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר בוברויסק שברוסיה הלבנה, היושבת על גדות נהר ברזינה, שימשה צומת מעבר של תוצרת חקלאית מגאורגיה ותבואות מאוקראינה[דרוש מקור]. בשנת 1787, החל יענקל צבי הירש סגל, תושב בוברויסק, לעסוק בייצור משקאות חריפים. הידע ואומנות התסיסה והזיקוק פותחו ושוכללו במהלך המאה ה-19 ונמסרו במשפחת סגל מדור לדור, עד שהגיעו לבני-ניניו של סגל, האחים אלחנן ויחזקאל. בשנת 1925 עלתה משפחת סגל לארץ ישראל והתיישבה בכרם התימנים. באותה שנה הקימו האחים את המפעל הראשון בארץ לזיקוק כוהל, במושבה הגרמנית שרונה. הניסיון הרב הביא למעורבותם של האחים במזקקות נוספות בארץ, והיה זה יחזקאל סגל אשר התבקש בשנות ה-30, עת שלטו הצרפתים בסוריה ולבנון, לעזור בהקמת שני מפעלי זיקוק בביירות ובדמשק[1].

שבעה דורות עסקה שושלת סגל בזיקוק אלכוהול. עם העלייה לארץ ישראל החליטו להשתמש בידע שנצבר גם לייצור יין. היינות הראשונים נקראו "יינות אשקלון", על שם אזור גידול הענבים, שלהערכת המשפחה דמה באופיו לאזור בורדו שבצרפת.[1]

בשנת 1954 עבר המפעל לרמלה ונקרא בתחילה "כרמי צבי", כהוקרה לצבי הירש סגל. עם השנים, שונה השם ל"יין של סגל". לאחר רכישת יינות סגל על ידי יקבי ברקן ביולי 2001[2], היקב עבר ל"מתחם ברקן" שבלב כרמי קיבוץ חולדה. ההנהלה החדשה החליטה שפעילות "היין של סגל" תופעל כיקב עצמאי, עם כרמים נפרדים, מתקנים מבודלים ודרך ייצור יין שונה. כך נשמר אופיו המיוחד של היין הנוצר לפי שיטות מלפני שנים רבות[1].

ב-2004 עברה השליטה ביקב (יחד עם חברת האם יקבי ברקן) לידי טמפו משקאות[3].

על הכרמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הענבים של היקב מגיעים מהגליל העליון. באמצע שנות ה-90 היו יינות סגל חלוצי נטיעות הכרמים בגליל העליון. חלקות גפנים חדשות המיועדות לייצור בלעדי של יקב סגל, ניטעו שם לאורך נחל דישון, עמק קדש וליד מושב דובב. ענבים עבור "הסדרות המסורתיות" של היקב מגיעים מכרמים הנטועים באזור לטרון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר זקס, יין ישראלי: מבחר יינות ישראל, תל אביב: קורדינטה, ספטמבר 2011, עמ' 153-152
  • אליעזר זקס וירון גולדפישר, שביל היין: טיול ביקבי ישראל, תל אביב: קורדינטה, 2007, עמ' 191-190
  • שלמה פפירבלט, עולם היין, כפר סבא: אריה ניר, תשס"ב 2002, עמ' 195

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]