יקובוס קפטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יקובוס קורנליוס קפטיין
Jacobus Cornelius Kapteyn
1851 –‏ 1922
Jacobus Kapteyn.jpg

יקובוס קפטיין בציור של יאן ות
תרומות עיקריות
חקר שביל החלב ומיפויו, גילוי ראיות לתנועת הכוכבים סביב הגלקסיה
נתונים נוספים
ענף מדעי אסטרונומיה
נולד 19 בינואר 1851[1]
נפטר 18 ביוני 1922[2] (בגיל 71)
ארצות מגורים הולנד
פרסים והנצחה

מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה (1902), מדליית ברוס (1913), מדליית ג'יימס קרייג ווטסון (1913)כוכב קפטיין, אסטרואיד קפטיין 818, מכתש קפטיין על הירח, מכון קפטיין לאסטרונומיה באוניברסיטת חרונינגן

יָקוֹבּוּס קוֹרְנֶלְיוּס קָפְּטֵיין (הולנדית: Jacobus Cornelius Kapteyn‏, 19 בינואר 1851 - 18 ביוני 1922) היה אסטרונום הולנדי שהתפרסם בעיקר בחקר תנועת הכוכבים בגלקסיית שביל החלב.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יקובוס קורנליוס קפטיין נולד בשנת 1851 בעיירה בארנוולד שבמחוז חלדרלנד שבמזרח הולנד. בשנת 1869 הוא החל את לימודיו באוניברסיטת אוטרכט בתחום הפיזיקה ולמרות שלא התמקד בתחום האסטרונומיה, הוא החל בשנת 1875 לעבוד במצפה הכוכבים של ליידן. בשנת 1878 הוא מונה לפרופסור לאסטרונומיה ולמכניקה באוניברסיטת חרונינגן. מכיוון שלא היה מצפה כוכבים באוניברסיטה, הוא המשיך לערוך תצפיות ממצפה הכוכבים של ליידן, אך משום שלא היה יכול לצפות שם בקביעות אלא רק מידי מספר חודשים, השתמש בתצפיות ספורות אלה כדי למדוד את ההיסט של מספר כוכבים ולחשב באופן זה את מרחקם ממערכת השמש. מאוחר יותר, עם עליית השימוש בצילומים של שמי הלילה, המשיך קפטיין לעסוק באסטרונומיה מבלי שצפה בעצמו בכוכבים אלא בחן צילומים שנעשו במצפי כוכבים שונים ומדד את מיקומם, את ההיסט שלהם ואת תנועתם העצמית. בשנת 1902 הוא זכה במדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה וב-1913 הוא זכה במדליית ברוס ובמדליית ג'יימס קרייג ווטסון. כמו כן ב-1919 הוא התקבל כחבר לחברה המלכותית. בין השנים 1908 ו-1914 הוא נהג לערוך ביקור שנתי בארצות הברית ושם השתתף בתצפיות ובמחקרים במצפה הכוכבים בהר וילסון. בשנת 1921 הוא פרש מעבודתו באוניברסיטת חרונינגן ונפטר שנה לאחר מכן. לקפטיין היו בן ושתי בנות, אחת מהן, הנרייטה, התחתנה עם האסטרונום הדני איינר הרצשפרונג.[3][4]

עבודתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפטיין השתמש במידע הרחב שהיה ברשותו על מיקום הכוכבים, בהירותם, ההיסט שלהם והתנועה העצמית שלהם וניסה לקבוע באמצעים סטטיסטיים את האופן שבו נעים הכוכבים, כיוון תנועתם וגודלה, כפונקציה של מיקומם. במשך 12 שנים מ-1885 ועד ל-1896 מיפה קפטיין כ-450,000 כוכבים של שמי הדרום באמצעות צילומים שנעשו במצפה כוכבים בכף התקווה הטובה ומדד את ההיסט והתנועה העצמית של אלפי כוכבים. בעקבות מדידות אלה גילה קפטיין בשנת 1904 שהכוכבים אינם נעים בכיוונים אקראיים אלא ניתן לחלקם לשתי קבוצות שנעות בכיוונים מנוגדים זו ביחס לזו. גילוי זה הוביל מאוחר יותר להבנה שהכוכבים בגלקסיה נעים במסלולים המקיפים את מרכזה.[3][4]

קפטיין מדד את התנועה העצמית של למעלה מ-10,000 כוכבים ובשנת 1897 הוא גילה את כוכב קפטיין הנקרא על שמו, שעם תנועה עצמית בשיעור של 8.67 שניות קשת בשנה, היה הכוכב עם התנועה העצמית הגדולה ביותר עד לגילויו של כוכב ברנרד ב-1916 ומאז זהו הכוכב עם התנועה העצמית השנייה בגודלה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של קפטיין נקראים כוכב קפטיין, אחד הכוכבים הקרובים למערכת השמש והכוכב עם התנועה העצמית השנייה בגודלה, האסטרואיד קפטיין 818 ומכתש קפטיין על הירח. כמו כן נקראים על שמו מצפה הכוכבים של אוניברסיטת חרונינגן וכן טלסקופ אופטי בקוטר של מטר במצפה הכוכבים רוקה דה לוס מוצ'צ'וס שבאי לה פאלמה שבאיים הקנריים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יקובוס קפטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J. Jeans: Obituary Notices: Associates: Kapteyn, Jacobus Cornelius, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 83, p.250
  2. ^ Obituary: Jacobus Cornelius Kapteyn, The Observatory, Vol. 45, p. 261 (1922)
  3. ^ 3.0 3.1 J. Jeans: Obituary Notices: Associates: Kapteyn, Jacobus Cornelius, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 83, p.250
  4. ^ 4.0 4.1 Obituary: Jacobus Cornelius Kapteyn, The Observatory, Vol. 45, p. 261 (1922)