יקינתון מזרחי

יקינתון מזרחי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	אספרגאים
משפחה:	אספרגיים
תת־משפחה:	יקינתוניים
סוג:	יקינתון
מין:	יקינתון מזרחי
שם מדעי
	Hyacinthus Orientalis; ‏ליניאוס, 1753
עונת פריחה

יקינתון מזרחי (שם מדעי: Hyacinthus Orientalis) הוא מין של צמח בסוג יקינתון ובמשפחת היקינתוניים, בעל פרחים בצבעי סגול, כחול, תכלת ולבן. הצמח מצוי גם בישראל.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הצמח שכיח באזור הגליל (בעיקר העליון) ובחרמון. בתי גידולו מגוונים, מסבך מוצל בחורש ועד בתה עשבונית פתוחה. הוא גדל בין סלעים וטרשים ואף בשדות מעובדים במחרשה שטחית. הוא נפוץ במזרח אגן הים התיכון, מטורקיה עד צפון ארץ ישראל, ומתפשט גם מערבה ליוון ומזרחה לעיראק. יקינתון מזרחי הוא ערך טבע מוגן בישראל^[1].

מראה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבצל רב-שנתי, כדורי כמעט, גדול מאוד יחסית לגודל היקינתון המזרחי. גלדיו לבנים, ורודים או סגולים. קליפותיו, שאינן אלא גלדים שהתרוקנו, חומות אדמדמות. הבצל מוגן משיני בעלי חיים על ידי גבישים מיקרוסקופיים של אוקסלט הסידן. כאשר מתרוקנים הגלדים, נותרים הגבישים בין הקליפות כאבקה לבנה. הבצל משמש גם לרבייה וגטטיבית של היקינתון.

העלים סרגליים, ערוכים בשושנת בבסיס הצמח. לפעמים אורכם כאורך עמוד התפרחת. רוחבם 1–2 ס"מ, הם מלוכסנים עד זקופים. מביניהם יוצא עמוד פריחה זקוף ולא מסתעף (לעיתים שני עמודי פריחה), גובהו 10–30 ס"מ. תפרחת היקינטון המזרחי היא אשכול בן 5–15 פרחים בחלקו העליון של עמוד הפריחה.

פריחה ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריחת היקינטון המזרחי חלה במחצית השנייה של החורף. הפרח הוא דמוי משפך או פעמון או אפילו דמוי מסמר. עלי העטיף מאוחים כדי מחציתם, צינור העטיף נפוח בבסיסו. צבע העטיף בדרך כלל תכלת, אולם הוא יכול להשתנות מצמח לצמח בתחום שבין לבן, לכחול לסגול. לאורך אמצעה של כל אחת מאונות העטיף נמשך פס כחול כהה העובר גם אל צינור העטיף. אורך העטיף עד 25 מ"מ.

פרחו של היקינתון המזרחי תלוי כשפתחו כלפי מטה, כמו במינים רבים הפורחים בחורף. זירי האבקנים קצרים, בסיסיהם מעורים באמצע צינור העטיף וערוכים בדור אחד. עמוד העלי קצר. העלי קצר בהרבה מן המאבקים. כיוון שהפרח תלוי במהופך, אין האבקה נופלת מעצמה לכיוון הצלקת. האבקנים מבשילים לפני הצלקת והצוף מופרש במחיצות השחלה, כמו במינים רבים במשפחת השושניים.

ההלקט (פרי הבנוי משתי שחלות ויותר) עשוי שלוש קשוות (חלק בדופן הפרי), וזרעיו אינם מרובים. הזרעים נושאים גופיף שומן, החביב על נמלים ומסייע כנראה לתפוצת הצמח.