ירגזי הרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןירגזי הרים
Poecile Montanus Kittila 20120307.JPG
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: ירגזיים
סוג: פויסילה
מין: ירגזי הרים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Poecile montanus
באדנשטיין, 1827
תחום תפוצה
Poecile montanus distribution map.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ירגזי הרים[2] (שם מדעי: Poecile montanus) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים המצוי מבריטניה וסקנדינביה לקמצ'טקה ויפן. הוא מצוי ביערות מחטניים, שדר, ערבה, אלמון ועצים מעורבים.[3] בעבר נחשב למין אחד יחד עם ירגזי שחור-כיפה.[4] הירגזי כמעט חסר פחד מבני אדם ואף יאכל מכף יד אנושית.[5]

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירגזי ההרים הוא עוף קטן, אבל בינוני יחסית לבני משפחתו, באורך 11.5 ס"מ, מוטת כנפיים של 17–20 ס"מ ומסה של 8–14 גרם. יש לו ראש גדול ועגול עם כיפה ועורף שחורים, לחיים לבנות וכתם שחור על הסנטר. הגב חום אפרפר והבטן אפורה-בז' בהירה.[6] לירגזי ההרים 10 אברות יד (הארוכה מביניהן היא האמצעית, באורך 55.5 מ"מ, הקצרה היא הקיצונית באורך 22–19 מ"מ), 9 אברות אמה (הארוכה מביניהן היא הקיצונית, באורך 48 מ"מ, הקצרה היא הפנימית, באורך 20.5 מ"מ)ו–12 אברות זנב (הזנב סימטרי ובצורת מניפה, השלישיות מהמרכז הן הארוכות ביותר, באורך 59–57 מ"מ, והקיצוניות הן הקצרות ביותר, באורך 52–51 מ"מ). כל האברות אפורות עם שוליים לבנים.[7] הקריאה האופיינית היא "טי טי צ'ה צ'ה צ'ה" מאונפף, כשהצלילים הראשונים גבוהים והבאים נמוכים יותר, לפעמים בלי הצלילים הגבוהים בהתחלה. השיר כולל תו אחד או שניים בקול רך וצלול וחוזר על עצמו בקצב איטי ואחיד. לרוב גובה הצליל של השיר עולה קלות בהתחלה ואז יורד בהדרגה. באזורים מסוימים השיר לא משנה גובה.[8]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ לעונת הקינון, הזוג הבוגר חי בלהקת חורף יחד עם שניים עד ארבעה ירגזים בשנתם הראשונה שהתקבצו לאחר הפריחה. התבססות בלהקות כאלה נראית חיונית לצעירים מכיוון שהפרט הצעיר מגדיל מאוד את ההסתברות שלו לשרוד עד לעונת הקינון הבאה. על פי מחקר משנת 2018, אחוזי ההישרדות דומים בין הזכרים לנקבות. הישרדותם של ירגזים צעירים במהלך החורף הראשון שלהם תלויה בהימצאות בלהקת חורף. זכרים צעירים שנכנסו מוקדם בסתיו השיגו דרגה גבוהה יותר מזכרים שנכנסו מאוחר יותר. המסה של הזכרים הנמוכים יותר בדרגה הייתה גבוהה יותר מאשר המסה של הזכרים הדומיננטיים, ואצל הנקבות לא נמצא פער במסה, ולכן כנראה החשיבות של גודל הגוף בדומיננטיות בלהקה לא גוברת על החשיבות של הימצאות קודמת בלהקה, בניגוד לתוצאות של מחקרי עבר משנות ה-80. אינטראקציות אגרסיביות התרחשו בעיקר בעונות המעבר, בהן זכרים טריטוריאליים נלחמו עם ירגזים פולשים, רובם בגילאי 3–5 שנים. לא תועדה תמותה כתוצאה מקרבות. נראה שצעירים בדירוג נמוך נאלצים לחפש מזון בבתי גידול מסוכנים, מה שמשפיע על הסיכוי שלהם להיטרף, ועל סיכוי ההישרדות שלהם. טורפים של הירגזי הם נצים, ינשופים, עורבנים וחנקנים.[5]

ירגזי ההרים ניזון מחרקים, זרעים וגרגירים. הירגזי מאחסן מזון לעיתים קרובות, בחזזיות ובקליפות עץ, ואוכל אותו מאוחר יותר.[9]

הירגזי מקנן מאפריל עד יולי והוא מונוגמי. הנקבה בונה את הקן, הבנוי ברובו מקליפת עץ או רצועות עץ, דשא, סיבי צמחים, שיער בעלי חיים ונוצות, ולעיתים גם טחב. הנקבה מטילה 5–9 ביצים לבנות עם נקודות חומות בגודל 16×12 מ"מ ובמשקל 1.3 גרם.[9][10] היא דוגרת על הביצים 14 יום עד לבקיעה, והגוזלים פורחים בגיל 17–20 יום. הירגזי מגיע לבגרות מינית בגיל שנה, ותוחלת החיים הממוצעת עומדת על 3 שנים.[10] בנורווגיה, תועד פרט אחד שחי 9.5 שנים לפחות,[5] בבריטניה ובפינלנד תועדו פרטים שחיו 11 שנים ו–4 חודשים.[11]

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירגזי ההרים מצוי בעיקר ביערות מחטניים של אורן (Pinus), ארזית (Larix) ואשוחית (Picea), ובטייגה הסיבירית הוא נמצא לרוב ביער ערבות של אורן ממין (Pinus sibirica). הוא נמצא לעיתים קרובות באזורים צפופים ולחים, במיוחד בביצות כבול ובאזורים של ערבה (Salix) או אלמון (Alnus) ובקצה הטונדרה. באירופה, הוא מופיע גם ביערות ערבה, אלמון וצמחייה שיחית (כמו סמבוק), קצוות יער, ולאורך נהרות ולצד אגמים.[9]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכות גודל האוכלוסייה (175,000,000-253,000,000 פרטים) ושטח התפוצה (33,800,000 קמ"ר) גבוהות מאוד, ולכן הוא אינו עומד בקריטריונים אלו של סכנת הכחדה. למרות העובדה שמגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה, הירידה אינה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. עקב כך, ירגזי ההרים הוא מין ללא חשש.[9] באירופה, מספר הזוגות המקננים מוערך ב-30.5-44.2 מיליון, מה שמשתווה ל-61-88.4 מיליון פרטים בוגרים; מגמות מאז 1980 מראות שאוכלוסיות אירופיות עברו ירידה מתונה. הערכות האוכלוסייה הלאומיות כוללות 10,000-110,000 זוגות מקננים בסין, 100-100,000 זוגות מקננים ביפן ו-10,000-100,000 זוגות מקננים ברוסיה.[9] על פי ה-RSPB (אנ') בבריטניה מקננים כ–3,400 זוגות.[6]

תת המין Poecile montanus kleinschmidti

איומים כוללים הרס בתי גידול, תחרות עם ירגזיים אחרים, והרס קנים על ידי נקר עקוד. המין מוגן על ידי אמנת ברן לשימור חיות הבר ובתי הגידול של אירופה (אנ') נספח II. בבריטניה המין נמצא ברשימה האדומה.[9]

תפוצת תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לירגזי ההרים 14 תת-מינים:[12]

  • Poecile montanus affinis - פרז'בלסקי, 1876 - מצוי בצפון סין
  • Poecile montanus anadyrensis - בלופולסקי, 1932 - מצוי מצפון מזרח סיביר לצפון ים אוחוצק
  • Poecile montanus baicalensis - סווינו, 1871 - מצוי ממזרח סיביר לים אוחוצק, דרך מונגוליה וצפון מזרח סין
  • Poecile montanus borealis - סליס לונשאן, 1843 - מצוי מפנוסקנדיה והמדינות הבלטיות ועד לדרום-מזרח רוסיה
  • Poecile montanus kamtschatkensis - בונפרט, 1850 - מצוי בחצי האי קמצ'טקה
  • Poecile montanus kleinschmidti - הלמאייר, 1900 - מצוי בבריטניה
  • Poecile montanus montanus - בלדנשטיין, 1827 - מצוי במרכז אירופה
  • Poecile montanus restrictus - הלמאייר, 1900 - מצוי ביפן
  • Poecile montanus rhenanus - קליינשמידט, 1900 - מצוי ממערב אירופה לגרמניה ושווייץ
  • Poecile montanus sachalinensis - לונברג, 1908 - אנדמי לסחלין והוקאידו
  • Poecile montanus salicarius ברם, 1831 - מצוי במרכז אירופה
  • Poecile montanus songarus - סברצוב, 1873 - מצוי ברכס טיין שאן
  • Poecile montanus stoetzneri - קליינשמידט, 1921 - מצוי בצפון מזרח סין
  • Poecile montanus uralensis - גרוט, 1927 - מצוי בדרום רוסיה ובצפון קזחסטן[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירגזי הרים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירגזי הרים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עריכה: דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל, מפה הוצאה לאור, 2003, עמ' 318
  3. ^ ירגזי הרים - eBird, ebird.org
  4. ^ Susan M. Smith, Black-Capped Chickadee, Stackpole Books, 1997, ISBN 978-0-8117-2686-3. (באנגלית)
  5. ^ 1 2 3 Olav Hogstad and Tore Slagsvold, Longevity of Willow Tits (Poecile montanus): the significance of flock membership, social rank and body size, Ornis Norvegica, Norwegian Ornithological Society doi: 10.15845/on.v41i0.1540
  6. ^ 1 2 Willow Tit Bird Facts | Poecile Montanus, The RSPB (בBritish English)
  7. ^ ירגזי הרים, באתר Featherbase
  8. ^ Willow Tit (Poecile montanus) - BirdID's Bird Guide - Nord University - Birdid, www.birdid.no
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Willow Tit (Poecile montanus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  10. ^ 1 2 BTO BirdFacts | Willow Tit, app.bto.org (באנגלית)
  11. ^ EURING | Longevity list, euring.org
  12. ^ Poecile montanus (Conrad von Baldenstein, 1827), www.gbif.org (באנגלית)
  13. ^ Avibase - מסד בירד העולם, avibase.bsc-eoc.org