גנובתן אירופי
 גנובתן אירופי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | גנובתניים |
| סוג: | גנובתן |
| מין: | גנובתן אירופי |
| שם מדעי | |
 Aegithalos caudatusליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
גְּנוּבְתָן אֵירוֹפִּי[2] או יַרְגָּזִי זְנַבְתָּן[3] (שם מדעי: Aegithalos caudatus) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הגנובתניים. הוא תואר לראשונה כמין בסוג ירגזי. הגנובתן האירופי מצוי באירופה ובצפון אסיה ביערות, חורשים, שטחים חקלאיים, גנים ופארקים. הזנב של מין זה ארוך יותר מהגוף, ומגיע לאורך של עד 10 ס"מ.
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגנובתן האירופי תואר לראשונה על ידי קארולוס לינאוס בשנת 1758 בשם Parus caudatus.[4] משמעות השם בלטינית היא "ירגזי זנבתן".[5] עם זאת, השם היה בשימוש גם לפני לינאוס, על ידי קונרד גסנר ב–1555,[6] אוליסה אלדרובנדי ב–1599,[7] ופרנסיס וילובי ב–1676.[8] מאז הגנובתן האירופי סווג מחדש למשפחת הגנובתניים. תוארו 17 תת-מינים שונים של גנובתן אירופי:[9]
- A. c. caudatus – לינאוס, 1758, מצוי בצפון אירואסיה
- A. c. rosaceus – מת'יוס, 1938, מצוי באיים הבריטיים
- A. c. europaeus – הרמן, 1804, מצוי בדרום ובמערב אירופה
- A. c. aremoricus – ויסטלר, 1929, מצוי במערב צרפת ואיי התעלה
- A. c. taiti – אינגראם, 1913, מצוי בדרום צרפת וחצי האי האיברי
- A. c. irbii – שארפ ודרסר, 1871, מצוי בחצי האי האיברי וקורסיקה
- A. c. italiae – ג'ורדיין, 1910, מצוי באיטליה ובסלובניה
- A. c. siculus – ויטאקר, 1901, מצוי בסיציליה
- A. c. macedonicus – סלבדורי ודרסר, 1892, מצוי בבלקן
- A. c. tephronotus – גונתר, 1865, מצוי באסיה הקטנה
- A. c. tauricus – מנזביר, 1903, מצוי בחצי האי קרים
- A. c. major – רדה, 1884, מצוי בקווקז
- A. c. alpinus – גבליץ, 1783, מצוי מדרום אזרבייג'ן לדרום טורקמניסטן
- A. c. passekii – זרודני, 1904, מצוי בהרי זגרוס
- A. c. trivirgatus – טמינק ושלגל, 1848, מצוי ביפן
- A. c. kiusiuensis – קורודה, 1923, מצוי בדרום יפן
- A. c. magnus – קלארק, 1907, מצוי בדרום קוריאה וצושימה[10][11]
לתת המין הצפוני A. c. caudatus ראש לבן לחלוטין, ולשאר יש גבות שחורות. המין (Aegithalos glaucogularis) ממזרח סין נחשב בעבר לחלק ממין זה, אבל הופרד בשל הבדלים מורפולוגיים וגנטיים.[12][13]
מאפיינים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
_-_Val_d%27Aosta_-_Italy_S4E3850_(16947947168).jpg)
גנובתן אירופי הוא עוף קטן, אורכו 13–16 ס"מ, מוטת כנפיו 16–19 ס"מ והזנב, שאורכו 6–10 ס"מ, ארוך יותר מגוף. מסת הגנובתן היא 7–10 גרם.[14] הרגל חומה, והמקור קצר, דק, ושחור.[15] הבטן ורדרדה, החזה לבן, הגב שחור, והכתף ורודה.[16] לגנובתן 10 אברות יד אפורות (הארוכה ביותר היא האמצעית, באורך 59–49 מ"מ והקצרה ביותר היא הקיצונית, באורך 21–20 מ"מ), 9 אברות אמה אפורות (הארוכה ביותר היא הקיצונית, באורך 43–49 מ"מ, והקצרה ביותר היא הפנימית, באורך 15–20 מ"מ) ו-12 אברות זנב שחורות עם שוליים לבנים (הזנב בצורת מניפה סימטרית, כך שהאברות הארוכות ביותר הן השלישיות מהמרכז, באורך 86–97 מ"מ, והקצרות ביותר הן הקיצוניות, באורך 44–54 מ"מ. הפנימיות באורך 83–87 מ"מ).[17] בצפון אירופה, לבוגרים ראש לבן לחלוטין ובטן בהירה יותר. אצל צעירים, הלחיים חומות.[16] הגנובתן הוא עוף ווקאלי עם מספר קריאות אופייניות: קריאה שנשמעת כ-"טְריי" נמוך, אשר לרוב הגנובתן משמיע בסדרות, קריאה שנשמעת כ-"טט-טט" שמושמעת בין הסדרות, וקריאה שנשמעת כ-"סי-סי-סי" בקול דק וגבוה.[18][19] אין שיר טריטוריאלי חזק אלא קריאות דקות ומסולסלות החוזרות על עצמן.[20]
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגנובתנים לרוב נצפים בקבוצות של כ–20 פרטים בחורף. הוא ניזון מחרקים, וזרעים בסתיו ובחורף.[15] תוחלת החיים הממוצעת עומדת על כשנתיים,[21] אם כי תועד פרט שהיה בן 10 שנים ו–9 חודשים.[20] בלילות חורף קרים, הגנובתנים שומרים על חום באמצעות לינה בקבוצות.[22] עם סוף החורף, הקבוצות מתפרקות לזוגות, שמחפשים טריטוריית קינון.[23] הגנובתן האירופי הוא עוף מונוגמי. בניית הקן חלה מסוף פברואר עד תחילת מרץ,[22] ועונת הקינון חלה ממרץ עד יוני.[24] הקן עגול ומקורה, ובנוי מטחב על שיחים ועצים. הקן מוסווה באמצעות חזזית וקורי עכביש, ומרופד עם כ–1,500 נוצות.[21] הנקבה מטילה 8–12 ביצים לבנות עם נקודות אדמדמות. הדגירה אורכת 13–16 ימים, והגוזלים פורחים בגיל 14–18 ימים.[22] הקנים סובלים מטריפה עם אחוזי הצלחה של 17%.[25] לעיתים זוגות שהקן שלהם נשדד מתפצלים כדי לעזור לזוגות אחרים, לרוב בעלי קשר דם. לא נמצא קשר בין הזוויג לסיכוי להפוך לעוזר. לצעירים זכרים סיכוי הישרדות גבוה יותר, אם כי אצל הבוגרים הסיכויים דומים, וצעירים שגדלו בקן עם עוזרים הם בעלי סיכוי הישרדות גבוה יותר.[23]
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגנובתן האירופי מצוי באירופה ובצפון אסיה ביערות, חורשים, שטחים חקלאיים, גנים ופארקים.[16] הוא מעדיף יערות נשירים ומעורבים, במיוחד של עצי ערבה. הגנובתן נוהג להימנע מיערות מחטניים באופן מוחלט, אבל נצפה ביערות פתוחים של אשוחית, אשוח, ארזית ואורן. הערכות גודל האוכלוסייה (40,000-79,999,999 פרטים בוגרים) ושטח התפוצה (44,600,000 קמ"ר) גבוהות מאוד, ולכן הוא אינו עומד בקריטריונים אלו של סכנת הכחדה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ולכן הוא אינו עומד על סף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. עקב כך, גנובתן אירופי הוא מין ללא חשש. המין מאוים בשוודיה ופינלנד על ידי כריתת עצים והרס בתי גידול, ורגיש לחורפים קשים. קיני גנובתן נבזזים לעיתים על ידי עורביים, סמורים, ונחשים.[24] נצים הם טורפים נפוצים של הגנובתן האירופי, והם סובלים לעיתים מפרעושים.[22] לפי הערכות, בבריטניה מקננים כ–340,000 זוגות,[15] ובשוויץ קיימים 20,000–35,000 זוגות.[20]
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
-
-
גנובתן אירופי מתת־המין Aegithalos caudatus caudatus -
פרט צעיר משיר נוצות באוקספורדשייר -
קן של גנובתן אירופי -
Aegithalos caudatus
.jpeg)
_moulting.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גנובתן אירופי, באתר ITIS (באנגלית)
- גנובתן אירופי, באתר NCBI (באנגלית)
- גנובתן אירופי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גנובתן אירופי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גנובתן אירופי, באתר GBIF (באנגלית)
- מפת תחום תפוצה והקלטות של גנובתן אירופי באתר Xeno-canto (אנ')
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גנובתן אירופי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מילון אבניאון, גנובתן אירופי
- ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל (ע), לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה הוצאה לאור, 2003
- ^ Carl von Linné, Lars Salvius, Caroli Linnaei...Systema naturae per regna tria naturae :secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis., כרך 1, Holmiae :: Impensis Direct. Laurentii Salvii,, 1758
- ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names [electronic resource : from aalge to zusii], London : Christopher Helm, 2010, ISBN 978-1-4081-3326-2
- ^ Conradi Gesneri... Historiæ Animalium Liber III qui est de Auium natura. Adiecti sunt ab initio Indices alphabetici decem super nominibus Auium in totidem linguis diuersis
- ^ Ulisse Aldrovandi, Francesco de Franceschi, Gio Battista Bellagamba, Lorenzo Bennini, Vlyssis Aldrovandi philosophi ac medici Bononiensis historiam naturalem in gymnasio Bononiensi profitentis, Ornithologiae, hoc est, De avibus historiae libri XII... : cum indice septendecim linguarum copiosissimo, Bononiae :: Apud Franciscum de Franciscis Senensem,, 1637
- ^ Francisci Willughbeii, Francisci Willughbeii... Ornithologiae libri tres..., Impensis Joannis Martyn, 1676. (בלטינית)
- ^ Bushtits, leaf warblers, reed warblers – IOC World Bird List (באנגלית אמריקאית)
- ^ Aegithalos caudatus (ירגזי זנבתן) - Avibase, באתר avibase.bsc-eoc.org
- ^ ITIS - Report: Aegithalos caudatus, www.itis.gov
- ^ Robyn P. Geldard, Simon Harrap, Andrew J. Spencer, Silver-throated Tit (Aegithalos glaucogularis), version 2.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.lottit5.02
- ^ Martin Päckert, Jochen Martens, Yue-Hua Sun, Phylogeny of long-tailed tits and allies inferred from mitochondrial and nuclear markers (Aves: Passeriformes, Aegithalidae), Molecular Phylogenetics and Evolution 55, 2010-06-01, עמ' 952–967 doi: 10.1016/j.ympev.2010.01.024
- ^ Simon Harrap, Long-tailed Tit (Aegithalos caudatus), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.lottit1.01
- ^ 1 2 3 Long Tailed Tit Bird Facts | Aegithalos Caudatus, The RSPB (באנגלית בריטית)
- ^ 1 2 3 ירגזי זנבתן - eBird, באתר ebird.org
- ^ Long-tailed tit or bushtit (Aegithalos caudatus) - Feathers on featherbase.info, www.featherbase.info
- ^ Oiseaux.net, Orite à longue queue - Aegithalos caudatus - Long-tailed Tit, www.oiseaux.net (בצרפתית)
- ^ RSPB Wildlife of Britain, Dorling Kindersley Limited, 2011-04-01, ISBN 978-1-4053-6996-1. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Long-tailed Tit | Swiss Ornithological Institute, vogelwarte.ch (באנגלית)
- ^ 1 2 Long-tailed tit | The Wildlife Trusts, www.wildlifetrusts.org
- ^ 1 2 3 4 Kyle Waite, Aegithalos caudatus (long-tailed tit), Animal Diversity Web (באנגלית)
- ^ 1 2 Andrew McGowan, Ben J. Hatchwell, Richard J. W. Woodburn, The effect of helping behaviour on the survival of juvenile and adult long-tailed tits Aegithalos caudatus, Journal of Animal Ecology 72, 2003-05, עמ' 491–499 doi: 10.1046/j.1365-2656.2003.00719.x
- ^ 1 2 Long-tailed Tit (Aegithalos caudatus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ B. J. Hatchwell, A. F. Russell, M. K. Fowlie, D. J. Ross, Reproductive Success and Nest-Site Selection in a Cooperative Breeder: Effect of Experience and a Direct Benefit of Helping, The Auk Volume 116, Issue 2, 1 April 1999, Pages 355–363, American Ornithological Society doi: 10.2307/4089370
