ירגזי חלוד-חזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןירגזי חלוד-חזה
Poecile davidi 1891.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: ירגזיים
סוג: פויסילה
מין: ירגזי חלוד-חזה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Poecile davidi
ברזובסקי וביאנקי, 1891
תחום תפוצה
Poecile davidi distribution map.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ירגזי חלוד־חזה (שם מדעי: Poecile davidi) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים שחי בהרים במרכז סין.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי חלוד־החזה הוא עוף קטן, אם כי בינוני בהשוואה לבני משפחתו, באורך 12–13 ס"מ ובמשקל 10–12.5 גרם.[2] כיפת הראש, הגרון והסנטר שחורים, והלחיים לבנות. הבטן והצווארון כתומים בגוון החלודה, מקור שמו. הגב חום אפרפר. קשתית העין כהה, המקור שחור וקצר, והרגל אפרפרה ירקרקה.[3] אברות הכנף חומות אפורות עם שוליים בצבע אפור בהיר ואברות הזנב אפורות חומות עם קצה לבן. בהשוואה למינים ירגזי סצ'ואני, ירגזי הרים וירגזי לבן-גבה, הגחון הרבה יותר רווי ופחות דהוי.[4] הנקבה והזכר דומים. הצעירים דומים לבוגרים, אם כי הכיפה והגרון בהירים יותר, שולי האברות דהויים יותר, הלחיים צהובות יותר, והגחון דהוי. הכנפיים באורך 65–68 מ"מ אצל הזכרים ו-64–67 מ"מ אצל הנקבות. כף הרגל באורך 14–18 מ"מ.[5] הקריאות הן נשיפות בקול גבוה שנשמעות כמו "ציט" ו"צ'יט-איט-איט".[4][3] בדומה למיני פויסילה אחרים, לירגזי חלוד־החזה קריאה שנשמעת כ-"צ'יקדי-די-די", שמורכבת מהברות גבוהות שלאחריהן צלילים נמוכים יותר.[5]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ לעונת הקינון, הירגזים נעים בקבוצות של 5–10 פרטים. הירגזי חלוד–החזה הוא עוף זריז ואקרובטי, שנצפה מחפש מזון בחופת עצים גבוהים. לא ידוע הרבה על הרבייה של מין זה. בסצ'ואן, עונת הקינון מתחילה במאי. הקן מוקם בחלל בעץ או בגזע מת, בגובה 4–10 מטר מפני הקרקע. הקן נבנה ממספר חומרים, בהם חזזית. השרת הנוצות מתבצעת בסתיו, באוקטובר-נובמבר.[5]

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי חלוד־החזה תואר לראשונה על ידי 2 חוקרים רוסים, מיכאיל ברזובסקי וולנטין ביאנקי בשנת 1891,[6] אך נחשב שנים רבות למין בסוג ירגזי עם רוב הירגזיים האחרים. נחשב בעבר למין אחד עם ירגזי החרמון (על סמך פרופורציות, ללא תמיכה מתצפיות שטח) ולקרוב לירגזי לבן-גבה.[5] מחקר משנת 2005 (גיל, סליקאס ושלדסון, 2005) מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג פויסילה,[7] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN‏,[8] ITIS‏,[9] ו-IOC (אנ').[10]‏ תוצאות דומות חזרו במחקר מאוחר יותר (יוהנסון ואחרים, 2013), אם כי פוצלו מהסוג מספר מינים לסוג סיטיפרוס.[11] מקור ההולוטייפ בגאנסו.[6] השם המדעי ניתן למין על שם ארמן דוד, זואולוג וכומר צרפתי.

העץ הפילוגנטי של הסוג (Poecile), על פי טריץ' ואחרים (2017), הוא:[12]

פויסילה


ירגזי לבן-גבה (Poecile superciliosus)



ירגזי החרמון (Poecile lugubris)






ירגזי חלוד-חזה (Poecile davidi)





ירגזי שחור-סינר (Poecile hypermelaenus)



ירגזי ביצות (Poecile palustris)





ירגזי סצ'ואני (Poecile weigoldicus)




ירגזי פרסי (Poecile hyrcanus)



ירגזי הרים (Poecile montanus)









ירגזי סיבירי (Poecile cinctus)




ירגזי ערמוני-גב (Poecile rufescens)



ירגזי הדסון (Poecile hudsonicus)






ירגזי מקסיקני (Poecile sclateri)




ירגזי קרוליינה (Poecile carolinensis)




ירגזי שחור-כיפה (Poecile atricapillus)



ירגזי גמבל (Poecile gambeli)








תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי חלוד־החזה חי ביערות טרופיים וסובטרופיים (בעיקר אשוחית, אורן, אשוח, שדר, צפצפה, במבוק, ערבה, אלנוס ואלון)[5] לחים בגבהים של 2,135–3,400 מטר מעל פני הים.[13] הוא מצוי בהרים של מרכז סין (בחוביי, שאאנשי, גאנסו וסצ'ואן).[14]

טווח התפוצה (כ–369,000 קמ"ר) של מין זה בינוני, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. לא ידועה מגמת האוכלוסייה, אך לא סביר הירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי חלוד-חזה מסווג כמין ללא חשש.[13] איום על המין הוא הרס בתי גידול כתוצאה מכריתת יערות.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירגזי חלוד־חזה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירגזי חלוד-חזה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Andrew Gosler, Peter Clement, Pere David's Tit (Poecile davidi), Birds of the World, 2020-03-04
  3. ^ 1 2 Pere David's Tit - eBird, ebird.org
  4. ^ 1 2 3 Pere David's Tit Identification, Shanghai Birding 上海观鸟, ‏2020-09-05 (בAmerican English)
  5. ^ 1 2 3 4 5 Simon Harrap, Tits, Nuthatches and Treecreepers, Bloomsbury Publishing, 2010-09-30, מסת"ב 978-1-4081-3518-1. (באנגלית)
  6. ^ 1 2 M. Berezovskiĭ, V. L. Bīanki, G. N. Potanin, Ptitsy gansuiskago puteshestviia G. N. Potanina 1884-1887 : materialy po ornitologii Kitaia, glavnym obrazom iuzhnoi chasti provintsii Gansy, Sanktpeterburg :: Tip. I. Akademii nauk,
  7. ^ Frank B. Gill, Beth Slikas, Frederick H. Sheldon, Phylogeny of Titmice (Paridae): II. Species Relationships Based on Sequences of the Mitochondrial Cytochrome-B Gene, The Auk 122, 2005-01-01, עמ' 121–143 doi: 10.1093/auk/122.1.121
  8. ^ BirdLife International (BirdLife International), IUCN Red List of Threatened Species: Poecile hudsonicus, IUCN Red List of Threatened Species, 2016-10-01
  9. ^ ITIS - Report: Poecile hudsonicus, www.itis.gov
  10. ^ Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (בAmerican English)
  11. ^ Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
  12. ^ Christian Tritsch, Jochen Martens, Yue-Hua Sun, Wieland Heim, Improved sampling at the subspecies level solves a taxonomic dilemma – A case study of two enigmatic Chinese tit species (Aves, Passeriformes, Paridae, Poecile), Molecular Phylogenetics and Evolution 107, 2017-02-01, עמ' 538–550 doi: 10.1016/j.ympev.2016.12.014
  13. ^ 1 2 Rusty-breasted Tit (Poecile davidi) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  14. ^ Poecile davidi (Rusty-breasted Tit) - Avibase, avibase.bsc-eoc.org