ירגזי ירוק-גב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןירגזי ירוק־גב
Green-backed Tit (38039191995).jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: ירגזיים
סוג: ירגזי
מין: ירגזי ירוק־גב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Parus monticolus
ויגורס, 1831
תחום תפוצה
Parus monticolus distribution map.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ירגזי ירוק־גב (שם מדעי: Parus monticolus) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים. הירגזי ירוק־הגב חי ממערב הרי ההימלאיה לדרום וייטנאם ובטאיוואן.

מאפיינים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green-backed Tit (Parus monticolus) (47714223832).jpg

הירגזי ירוק־הגב הוא ציפור שיר קטנה; אורכו 11–13 ס"מ. הוא דומה מאוד לקרובו ירגזי מצוי, אם כי הבטן והגב שלו בצבע ירוק.[2] ראשו שחור עם כתם לבן על העורף ולחיים לבנות. הבטן בצבע צהוב־ירקרק, החזה שחור, והגב ירוק. הצווארון שחור. על הגחון עובר פס שחור מהחזה ועד לתת־השת הלבן. הכנפיים שחורות־כחולות, כאשר יש שתי שורות של סוככות ששוליהן לבנים. הזנב שחור במרכזו וכחול בשוליו, ולבן מלמטה. הנקבה דומה לזכר, אם כי הפס השחור על בטנה צר יותר. הצעירים דומים לבוגרים, אבל דהויים יותר עם לחיים צהבהבות, פס גחון צר, וצווארון צר. המקור קצר ושחור, וכף־הרגל כחלחלה.[3] לאוכלוסיות בדרום וייטנאם פס גחון רחב.[4]

הקריואת מאוד דומות לקריאות הירגזי המצוי, אבל צלולות ורמות יותר, ונשמעות כ–"סי–סי–סי" ו–"טי–טי–וי".[4]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי ירוק־הגב חי לרוב לבד או בזוגות, ובחורף בלהקות, ולעיתים מחפש מזון בלהקות מעורבות מינים, בהם קרובו, ירגזי יפני.[3] הירגזי ניזון מפרוקי רגליים קטנים, פגיות, ניצנים, פירות וזרעים.[5]

הירגזי משתמש בתיבות קינון. הקן בנוי בעיקר מטחב, ומרופד בפרווה. בממוצע, עומק בקן הוא 46.8 מ"מ, וקוטר הקן 52.9 מ"מ. הטלת הביצים מתחילה באפריל. הנקבה מטילה 4–9 ביצים. הביצים עגלגלות ולבנות עם נקודות אדמדמות. נפח הביצה הממוצע הוא 1.33 סמ"ק. גודל התטולה קטן ככל שהביצים מוטלות מאוחר יותר. הנקבה דוגרת על הביצים 10–15 ימים, ומפסיקה לדגור כאשר הגוזלים בני 7–10 ימים. לעיתים הנקבה אוכלת את קליפות הביצים לאחר הבקיעה. שני ההורים מאכילים את הגוזלים. הגוזלים פרחים בגיל 17–21 ימים. אחוז ההצלחה של הקינון גבוה במעט מחצי, ואחוז הגוזלים השורדים מרגע הבקיעה ועד שלב הפרחון קרוב ל–70%–80%. רוב מקרי המוות בקן נגרמים עקב טריפה, השתלטות מינים אחרים על הקן, או נטישה על ידי ההורים.[2]

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי ירוק־הגב חי ממערב הרי ההימלאיה לדרום וייטנאם ובטאיוואן.[2] הירגזי חי בגבהים של 200–4,000 מטרים מעל פני הים.[3] טווח התפוצה (כ–7,470,000 קמ"ר) של מין זה גדול, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי ירוק־גב מסווג כמין ללא חשש.[6] הירגזי ירוק־הגב הוכרז כמין בסכנת הכחדה במיאנמר ב-4 במרץ 2020.[7]

תפוצת תת־מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוארו ארבעה תת־מינים של ירגזי ירוק־גב:[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירגזי ירוק-גב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירגזי ירוק־גב באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 3 Ping Ye, Xiaogang Yao, Jianli Bi, Guangrong Li, Breeding biology of the Green-backed Tit (Parus monticolus) in southwest China, Avian Research 12, 2021-11-09, עמ' 60 doi: 10.1186/s40657-021-00296-z
  3. ^ 1 2 3 Green-backed Tit ID & Photos, Shanghai Birding 上海观鸟, ‏2020-08-22 (בAmerican English)
  4. ^ 1 2 Simon Harrap, Tits, Nuthatches and Treecreepers, Bloomsbury Publishing, 2010-09-30, ISBN 978-1-4081-3518-1. (באנגלית)
  5. ^ Andrew Gosler, Peter Clement, Green-backed Tit (Parus monticolus), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.grbtit1.01
  6. ^ Green-backed Tit (Parus monticolus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  7. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2021-02-18
  8. ^ Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (בAmerican English)