ירגזי כיפת-אש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןירגזי כיפת-אש
Fire-capped Tit. AMSM0893.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: ירגזיים
סוג: ירגזי כיפת-אש
מין: ירגזי כיפת-אש
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cephalopyrus flammiceps
ברטון, 1836
תחום תפוצה
Cephalopyrus flammiceps distribution map.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ירגזי כיפת-אש (שם מדעי: Cephalopyrus flammiceps) הוא מין יחיד בסוגו של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים. הירגזי באורך 8–10 ס"מ ובמשקל 7 גרם ובצבע ירוק-זית צהבהב.[2] הירגזי מצוי ביערות ממוזגים מדרום להימלאיה, מפקיסטן ועד לאוס. במהלך עונת הרבייה, הזכר מזוהה בקלות על ידי ציצה בצבע כתום-אדום.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי הוא עוף קטן באורך 8–10 ס"מ ובמשקל 7 גרם.[2] אצל הזכר הבוגר, בלבוש חורף (ספטמבר-ינואר), הכיפה בצבע ירוק-זית. הגב ירוק זית צהבהב. השת נע בין צהוב, ירוק-זית וזהב. נוצות הזנב הארוכות ביותר הן אפורות כהות. הזנב חום-זית כהה, כאשר קצה הזנב לבן. הכנפיים זהות לצבע הזנב, אך שולי הסוככות והאברות בצבע ירוק-זית עד צהוב. הגרון לבן, הגחון בצבע צהוב לימוני, ותת השת אפור. הנקבה הבוגרת מאוד דומה לזכר, אם כי הלחיים, הגבות והעורף בצבע ירוק אפרפר, הגרון אפור לבנבן. החזה ירוק-זית צהבהב, הבטן והגב צהובים חיוורים.[3]

בלבוש קיץ (פברואר-יולי), אצל הזכר, הכיפה בצבע שנע בין כתום וארגמן, ואף יש ציצה קטנה. מסביב לעין ובגבה יש נוצות צהובות-זהובות. הלחיים והעורף בצבע ירוק-זית. הסנטר והגרון בצבע כתום, והחזה צהוב. הגב ירוק-זית צהבהב, והבטן צהובה חיוורת. הכנפיים והזנב בצבע ירוק-זית, וקצוות האברות לבנים. אצל הנקבה, המצח נע בין ירק-זית, אפור וצהוב. החזה, הסנטר והגרון בצבע ירוק זית, והבטן ותת השת צהוב לבנבן. הגב ירוק זית צהבהב, הכנפיים והזנב בצבע ירוק-זית, וקצוות האברות לבנים.[3]

לאורך כל השנה, הקשתית חומה כהה, המקור והרגליים בצבע כחול אפרפר כהה. אצל הזכר הצד התחתון של הכנף לבן צהבהב, ואצל הנקבה אפור.[3] הקריאה האופיינית נשמעת כ-"ציט" בקול גבוה, לעיתים קרובות חוזרת על עצמה במרווחים לא סדורים. קריאה נוספת נשמעת כ-"whitoo" בקול חלש. השיר מושמע מענף או תוך כדי תעופה, ונמשך דקות ארוכות. השיר הוא סדרה של צלילים גבוהים בקצב מהיר נשמעים כמו "פיטסו-פיטסו-פיטסו".[3]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי לא מפחד מבני אדם, כמעט תמיד פעיל וחובט בכנפיו כמו סבכי. במהלך הנדידה, הוא ימצא בלהקות קטנות לרוב, אם כי עם מספר מקסימלי של עד מאה פרטים, לרוב של אך ורק ירגזי כיפת-אש, אך לפעמים עם מינים אחרים, בעיקר תוך חיפוש מזון. הלהקות עפות בגובה רב מעל פסגות חשופות. הירגזי מהיר ואקרובטי ותנועתו קלה, ולעיתים הוא נתלה הפוך מעיפים בחיפוש אחר מזון.[3]

הירגזי ניזון בעיקר מחרקים, אך גם מעלים, ניצנים, פרחים, וככל הנראה גם מצוף ושרף. הוא מחפש מזון על צמרות עצים ובשיחים, נתלה הפוך מענפים ולעיתים אף על הקרקע. כשהירגזי אוכל חרק גדול, הוא נוהג לאכול את החלקים הפנימיים ולהשליך את השלד החיצוני, בדומה למיני הסוג ירגזי.[3]

עונת הקינון חלה בין תחילת אפריל לאמצע יוני. הנקבה בונה את הקן בחור בעץ (לפעמים בקן נטוש של נקרים), מעשב יבש, שורשים, זרדים ונוצות. היא מטילה כארבע ביצים בצבע טורקיז אפרפר. זמן הדגירה לא ידוע. בזמן הדגירה, הזכר שר מחוץ לקן, ומאכיל את הנקבה; שני ההורים משתתפים בהאכלת הגוזלים. אם מפריעים לנקבה במהלך הקינון, היא נושפת ומנפחת את הנוצות ואף תתקוף את הפולש,[3] פעולה שהיא מקור שמם העברי (מהמילה רוגז).[4]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירגזי כיפת-אש חי ביערות וחורשים של אלון, לוז, בוקיצה, אגוז, אשוח, רודודנדרון, ואשוחית ממוזגים, צלעות הר מיוערות, גנים, מטעים ופארקים.[5] בחורף הוא נמצא ביערות ירוקי עד של בעלי פרחים. בגבהים, הוא חי בחורשי ערבה ושדר קטנים ומקוטעים. ירגזי כיפת־אש הוא מין נודד; אוכלוסיות בפקיסטן מקננות בגבהים של 1,800–2,600 מטר מעל פני הים, בהודו ב–1,800–3,500 מטר, ובנפאל ב–2,135–3,000 מטר. חריפה מתרחשת במישורים של מרכז הודו ודרום מזרח אסיה, בגבהים של 305–1,370 מטר מעל פני הים.[3] טווח התפוצה (כ–4,200,000 קמ"ר) של מין זה גדול מאוד, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה, ולכן המין לא מתקרב לסכנת הכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. לא ידועה מגמת האוכלוסייה, אך לא סביר הירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי כיפת-אש מסווג כמין ללא חשש. ירגזי כיפת-אש מצוי במספר אזורי שימור, ביניהם הפארקים הלאומיים חאפטאד, לנגטאנג, שמורת הטבע אנאפורנה, ושמורת הציד דורפאטאן, כולם בנפאל.[6] יש דיווחים לא מאושרים מאפגניסטן.[7]

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירגזי כיפת־אש נכלל בעבר במשפחת הרמיזיים, אבל הועבר למשפחת הירגזיים. ירגזי כיפת-אש נמצא בבסיס העץ האבולוציוני של משפחת הירגזיים:[8]



רמיזיים (Remizidae)


ירגזיים (Paridae)


ירגזי כיפת-אש (Cephalopyrus flammiceps)




ירגזי צהוב-גבה (Sylviparus modestus)




ירגזי סולטני (Melanochlora sultanea)







פרדליפרוס (Pardaliparus)



פריפרוס (Periparus)





באולופוס (Baeolophus)




לופופאנס (Lophophanes)




סיטיפרוס (Sittiparus)



פויסילה (Poecile)








ירגזי-כחול (Cyanistes)




מלאניפרוס (Melaniparus)




מכלולופוס (Machlolophus)




ירגזי קרקעי (Pseudopodoces humilis)



ירגזי (סוג) (Parus)













תפוצת תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לירגזי כיפת-אש 2 תת-מינים:[9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירגזי כיפת-אש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירגזי כיפת-אש באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 Steve Madge, Fire-capped Tit (Cephalopyrus flammiceps), Birds of the World, 2020-03-04
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Oiseaux.net, Rémiz tête-de-feu - Cephalopyrus flammiceps - Fire-capped Tit, www.oiseaux.net (בצרפתית)
  4. ^ תולדות הטבע ב - שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) | מפעל המילון ההיסטורי, maagarim.hebrew-academy.org.il
  5. ^ Cephalopyrus flammiceps (E. Burton 1836) | Species, India Biodiversity Portal (באנגלית)
  6. ^ Fire-capped Tit (Cephalopyrus flammiceps) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  7. ^ BirdLife International (BirdLife International), IUCN Red List of Threatened Species: Cephalopyrus flammiceps, IUCN Red List of Threatened Species, 2016-10-01
  8. ^ Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
  9. ^ ITIS - Report: Cephalopyrus, www.itis.gov
  10. ^ Cephalopyrus flammiceps (Fire-capped Tit) - Avibase, avibase.bsc-eoc.org