ירגזי סיבירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןירגזי סיבירי
Poecile cinctus, Ivalo, Finland 1.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: ירגזיים
סוג: פויסילה
מין: ירגזי סיבירי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Poecile cinctus
בודארט, 1783
תחום תפוצה
Poecile cinctus distribution map.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ירגזי סיבירי[2] (שם מדעי: Poecile cinctus) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים, החיה באזורים צפוניים באירואסיה ובצפון-מערב אמריקה הצפונית, ביערות קרים קרוב לקו העצים.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי הסיבירי הוא עוף קטן באורך 13.5–14 סנטימטרים, מוטת כנפיים של 19–21 סנטימטרים ובמשקל 11–14 גרמים.[3] הראש גדול עם כיפה בצבע שחום, סנטר שחור ולחיים לבנות. הגב אפורחום, הבטן לבנה במרכז ובז' בשוליים, הכנפיים והזנב אפורים עם שוליים לבנות. לירגזי יש מספר התאמות מיוחדות לחורפים הקפואים בצפון: ש לו נוצות צפופות ומבודדות יותר מציפורי שיר אחרות בגודלו; הירגזי יכול לאכול שומן במשקל ששווה לשמונה אחוזים ממשקל גופו כל יום; הוא מוריד את טמפרטורת הגוף שלו בלילה, ורועד כדי לשמור על טמפ' גוף יציבה. לרוב לתת המין האמריקאי נוצות כהות יותר ומקור גדול יותר.[4] הוא גדול מקרובו ירגזי הרים וזנבו ארוך יותר.[5]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי ניזון מחרקים (בעיקר זחלים, כנימות, חיפושיות, זבובים, ביצים וגלמים), עכבישים, פירות, וזרעים (בעיקר של עצי מחט), ומבקר במתקני האכלה. כשהירגזי אוכל עש, הוא קורע את הכנפיים ומשליך אותם לפני שהוא אוכל את העש. הירגזי מחפש מזון בלהקות קטנות. הוא מעדיף לאכול מעצי מחט ברוב עונות השנה. מחפש מזון תוך טיפוס על ענפים וזרדים ועל הגזע, ונתלה הפוך מענפים כדי לבחון את צידם התחתון. לפעמים אוכל מהאדמה. הירגזי מאחסן מזון לעיתים קרובות, בחזזיות ובקליפות עץ, ואוכל אותו מאוחר יותר. הירגזי נצפה מנקר בפגר של אייל קורא. הירגזי יכול לאכול שומן במשקל ששווה לשמונה אחוזים ממשקל גופו כל יום. הוא נטרף על ידי נצים וינשופים.

בני הזוג נשארים יחד לאורך השנה בטריטוריה קבועה. טריטוריה זו עשויה להיות די גדולה, ולעיתים חיים בה שני זוגות. עונת הקינון מתחילה לרוב במאי. הקן נמצא בתוך חור בעץ, חלל טבעי או קן נקר נטוש ונבנה על ידי הנקבה מקליפת עץ, דשא או טחב, ומרפדת אותו בשיער ונוצות. הנקבה מטילה 4–15 ביצים (לרוב 6–10) לבנות מנוקדות בערמון עם כתמים דהויים בצבע אפור, ודוגרת עליהן 14–18 ימים עד לבקיעה, בזמן שהזכר מאכיל אותה. אחרי הבקיעה, הנקבה אוכלת את קליפות הביצים בשביל הסידן שבהן. כשהגוזלים קטנים, הנקבה נשארת בקן בזמן שהזכר ממשיך להביא אוכל, וכשהם גדולים שני ההורים מביאים לגוזלים אוכל. הגוזלים פורחים בגיל 19–20 ימים, אך נשארים בקן לשבועיים לאחר מכן. לרוב הנקבה מטילה פעם אחת בשנה.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי הסיבירי מצוי ביערות אורן, אשוחית, צפצפה ושדר, בחלקים הצפוניים של אירואסיה ואמריקה,[6] לרוב באזורים קרים בהם הטמפרטורה נמוכה מ–10 מעלות צלזיוס.[5] בצפון אמריקה, הירגזי הסיבירי מצוי אך ורק בצפון מערב קנדה ואלסקה, ביערות אשוחית בצפון הרחוק, קרוב לקו העצים, ובחורשות ערבה לאורך נהרות. הירגזים לא נודדים לרוב, אך ייתכנו נדידות בסתיו ובאביב, לרוב כתוצאה ממחסור במזון. האקלים הצפוני הקשה שהוא שוכן בו, גודל האוכלוסייה הקטן שלו ותפוצתו הדלילה הופכים את האוכלוסייה האמריקאית לרגישה לירידה פתאומית באוכלוסייה, בניגוד לאוכלוסיית המין הכוללת, שלא עומדת בקריטריונים להיכלל כמין בסכנת הכחדה. המין תועד באמריקה הצפונית בכל עשור בין שנות ה-60 של המאה ה-19 לשנות ה-90 של המאה ה-20, למעט שנות ה-30 וה-40.[6] באזורים בעלי מזג אוויר קשה מאוד מצפון למעגל הארקטי, הירגזים מגיעים לעיירות קטנות בשביל אוכל.[5]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומדן משנת 2004 של האוכלוסייה העולמית של המין עומד על 2,000,000 פרטים. אומדנים חדשים יותר מעריכים את גודל האוכלוסייה המקננת באירופה בכ– 2,340,000–3,890,000 פרטים (2015) וברוסיה בכ–20,000–200,000 פרטים (2009).[7] טווח התפוצה (כ–23,300,000 קמ"ר) וגודל האוכלוסייה של מין זה גדולים מאוד, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח וקריטריון גודל האוכלוסייה. למרות העובדה שמגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה, הירידה אינה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. הירגזי הסיבירי מסווג כמין ללא חשש.[8] האוכלוסיות הסקנדינביות מצטמצמות מאז שנות ה-40. הירגזי הסיבירי נדיר מאוד בצפון אמריקה. מבחינה היסטורית, האוכלוסיות של צפון אמריקה השתרעו על פני חלקים של פנים וצפון אלסקה וצפון מערב קנדה. האיומים כוללים שינויי אקלים, כריתת עצים, תחרות על אתרי קינון עם מינים אחרים של ירגזי שמתפשטים צפונה, הכלאות, ומחלות. המין לא מוגן על ידי חוק המינים בסיכון של קנדה, ואף פרובינציה קנדית או מדינה אמריקאית לא הכריזה על הירגזי הסיבירי כעל מין בסכנת הכחדה.[6]

תפוצת תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לירגזי הסיבירי 4 תת-מינים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירגזי סיבירי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירגזי סיבירי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עריכה: דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל, מפה הוצאה לאור, 2003, עמ' 318
  3. ^ Grey-headed Chickadee (Poecile cinctus) -> Grey-headed Chickadee (Poecile cinctus) - BirdID's Bird Guide - Nord University - Birdid, www.birdid.no
  4. ^ Lucas H. DeCicco, Dave Shutler, Stephen W. Mockford, Morphological differences between Nearctic and eastern Palearctic Gray-headed Chickadees (Poecile cinctus), The Wilson Journal of Ornithology 129, 2017-03, עמ' 171–175 doi: 10.1676/1559-4491-129.1.171
  5. ^ 1 2 3 admin, Siberian Tit (Poecile cinctus) – Planet of Birds (בAmerican English)
  6. ^ 1 2 3 Travis L. Booms, Lucas H. DeCicco, Christopher P. Barger, James A. Johnson, Current Knowledge and Conservation Status of the Gray-Headed Chickadee in North America, Journal of Fish and Wildlife Management 11, 2020-03-31, עמ' 654–664 doi: 10.3996/082019-JFWM-072
  7. ^ BirdLife International (BirdLife International), IUCN Red List of Threatened Species: Poecile cinctus, IUCN Red List of Threatened Species, 2016-10-01
  8. ^ Siberian Tit (Poecile cinctus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  9. ^ Avibase - מסד בירד העולם, avibase.bsc-eoc.org