ירגזי פרסי
 ירגזי פרסי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | פויסילה |
| מין: | ירגזי פרסי |
| שם מדעי | |
 Poecile hyrcanusזרודני, 1905 | |
| |
ירגזי פרסי (שם מדעי: Poecile hyrcanus) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים. הירגזי הפרסי חי ביערות נשירים הרריים לאורך החוף האיראני והאזרי של הים הכספי. נחשב בעבר לתת-מין של ירגזי החרמון.
מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
_Sombre_Tit,_Jadovnik,_Serbia.jpg)
הירגזי הפרסי הוא עוף קטן, אורכו 12.5–14 ס"מ, מסתו 13.3–15.4 גרם,[2] ומוטת כנפיו 19–23 ס"מ.[3] הראש גדול ועגול עם כיפה חומה שנמתחת עד העורף, לחיים לבנות וסנטר שחור. החזה לבן, הגב בצבע חום־אפרפר והבטן בצבע בז' אפרפר.[4] הזנב חום אפרפר, כאשר האברות הקיצוניות בעלות שוליים לבנים, והמרכזיות בעלות שוליים בצבע ירוק-זית חיוור. הכנף חומה אפרפרה. סוככות היד הקיצוניות בעלות שוליים חומים, והפנימיות וסוככות האמה בעלות שוליים חומים-לבנבנים. הצד התחתון של הכנף לבן. הזנב קצר בהשוואה לירגזי החרמון. בקיץ, הנוצות דהויות ואפרפרות יותר. הכנפיים באורך 66–73 מ"מ, הזנב באורך 53–58, המקור השחור באורך 11.5–13 מ"מ, וכף הרגל באורך 15.5–17.5 מ"מ.[5] הוא מאוד דומה לירגזי החרמון, ואף נחשב בעבר לתת־מין שלו.[6][7] הזכר והנקבה דומים, ופרטים צעירים דומים לבוגרים, אבל חיוורים יותר.[3]
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי הפרסי הוא עוף שקט יחסית לבני סוגו. הקריאות האופייניות לו נשמעות כ-"ציט"; ו-"צ'ב-צ'ב" מאונפפת, שמשמשת כקריאת אזהרה, החוזרת על עצמה במקצב אקראי. השיר נשמע כ-"טיו" בקול צלול וחלש, וחוזר על עצמו 3–5 פעמים, עם הפסקות בנות 5–7 שניות בין שיר לשיר. הזכר שר לעיתים רחוקות, על צמרות עצים או שיחים, לרוב רק 1–2 דקות בשעה, והשירים מפסיקים עם הטלת הביצים.[5]
הירגזי הפרסי הוא מין מונוגמי. השרת נוצות מתרחשת בסוף עונת הקינון (יולי).[5] ניזון מחרקים (בעיקר זחלים וכנימות) וזרעים.[3] הוא מחפש מזון על צמרות ובשיחים, בין זרדים וענפים ועל הקרקע. עונת הקינון מתחילה באמצע מרץ – סוף אפריל. שני ההורים חופרים את חלל הקן בעץ מת במשך 5–14 ימים,[8] כאשר הנסורת נזרקת במרחק 7–25 מטרים מהקן.[5] חלל הקן אופייני לבני הסוג, עם כניסה אופקית של 3–5 ס"מ, שמתחברת למנהרה שפונה כלפי מטה (אורכה 21.6 ס"מ), לחלל הקן (בקוטר 7.3 ס"מ, ובגובה 12.7 ס"מ). הקן בצורת גביע, גובהו 5.6 ס"מ, עומקו 3.6 ס"מ וקוטרו 5.2 ס"מ. הנקבה בונה את הקן מחומר צמחי (לא טחב, בניגוד לרבים מבני הסוג), נוצות וצמר, ומטילה בו 5–7 ביצים לבנות ועגלגלות עם נקודות בצבע אדום־חום,[8][3] ובגודל 16.9×12.8 מ"מ. הדגירה אורכת 13–14 ימים, הנקבה דוגרת והזכר מביא לה מזון. שני ההורים מאכילים את הגוזלים.[5]
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי הפרסי חי ברכסי הרים בצפון איראן ודרום־מערב אזרבייג'ן לחוף הים הכספי. הוא מצוי ביערות מעורבים,[4] במיוחד של אלון, אדר, אשור, ואלה לבנה (Carpinus).[8] הוא חי בגבהים של 400–2,200 מטר מעל פני הים,[5] ונודד לגבהים נמוכים יותר בחורף.[3]
הערכות טווח התפוצה (165,000 קמ"ר) וגודל האוכלוסייה לא קטנות, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח וקריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה לא ידועה, אבל מעריכים כי הירידה אינה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. כתוצאה מכך, הירגזי הפרסי מסווג כמין ללא חשש.[9]
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המין נכלל בעבר בסוג ירגזי עם רוב הירגזיים האחרים, אך מחקר משנת 2005 מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג פויסילה,[10] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[11] ITIS,[12] ו-IOC (אנ').[6] תוצאות דומות חזרו במחקר מאוחר יותר (יוהנסון ואחרים, 2013), אם כי פוצלו מהסוג מספר מינים לסוג סיטיפרוס. כמו כן, הירגזי הפרסי נחשב בעבר לתת־מין של ירגזי החרמון.[7][6] טקסון האחות של הירגזי הפרסי הוא ירגזי הרים.[13][7]
לפי טריץ' (2017), העץ הפילוגנטי של הסוג (Poecile) הוא:[13]
| פויסילה |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירגזי פרסי, באתר NCBI (באנגלית)
- ירגזי פרסי, באתר GBIF (באנגלית)
- מפת תחום תפוצה והקלטות של ירגזי פרסי באתר Xeno-canto (אנ')
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ירגזי פרסי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Josep del Hoyo, Nigel Collar, Guy M. Kirwan, Caspian Tit (Poecile hyrcanus), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.castit2.01
- ^ 1 2 3 4 5 Caspian Tit - Poecile hyrcanus, www.iranianbirdingclub.com
- ^ 1 2 ירגזי כספי - eBird, באתר ebird.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 Simon Harrap, Tits, Nuthatches and Treecreepers, Bloomsbury Publishing, 2010-09-30, ISBN 978-1-4081-3518-1. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
- ^ 1 2 3 Vladimir Loskot, The Hyrcanian Chickadee Poecile hyrcanus (Zarudnyj & Loudon, 1905), an endemic species of broadleaved forests of Talysh and Elburz mountains, Journal of the National Museum (Prague), Natural History Series https://publikace.nm.cz/en/file/f62410237b3a32ab9eb29f31a0a9aae8/18475/183-2014-65-Loskot-Poecile-hyrcanus.pdf, Department of Ornithology, Zoological Institute, Russian Academy of Sciences, St. Petersburg, 30 November 2014
- ^ Caspian Tit (Poecile hyrcanus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ Frank B. Gill, Beth Slikas, Frederick H. Sheldon, Phylogeny of Titmice (Paridae): II. Species Relationships Based on Sequences of the Mitochondrial Cytochrome-B Gene, The Auk 122, 2005-01-01, עמ' 121–143 doi: 10.1093/auk/122.1.121
- ^ BirdLife International (BirdLife International), IUCN Red List of Threatened Species: Poecile hyrcanus, IUCN Red List of Threatened Species, 2016-10-01
- ^ ITIS - Report: Poecile hudsonicus, www.itis.gov
- ^ 1 2 Christian Tritsch, Jochen Martens, Yue-Hua Sun, Wieland Heim, Improved sampling at the subspecies level solves a taxonomic dilemma – A case study of two enigmatic Chinese tit species (Aves, Passeriformes, Paridae, Poecile), Molecular Phylogenetics and Evolution 107, 2017-02, עמ' 538–550 doi: 10.1016/j.ympev.2016.12.014
