ירון הראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ירון הראל
אין תמונה חופשית
לידה 27 באפריל 1959 (בן 60)
מדינה ישראל
מקצוע היסטוריון
https://biu.academia.edu/YaronHarel
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ירון הראל (נולד ב-27 באפריל 1959) הוא היסטוריון, פרופסור מן המניין במחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטת בר-אילן. דקאן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטה החל ב-2018. ראש המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו בין השנים 2012–2015, והחל משנת 2014 מופקד הקתדרה לחקר תולדות הרבנות באירופה בדורות האחרונים. תחומי התמחותו העיקריים הם היסטוריה פוליטית, חברתית ותרבותית של היהודים בארצות האסלאם בעת החדשה, בדגש על יהדות סוריה.

פועלו האקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראל השלים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת בר-אילן בשנת תשמ"ה, במחלקות לתולדות ישראל וליהדות המזרח. לאחר מכן המשיך במסלול ישיר לדוקטורט והגיש את עבודת הדוקטורט בשנת תשנ"ג, בנושא "תמורות ביהדות סוריה בתקופת הרפורמות העות'מאניות 1880-1840", בהנחיית הפרופ' שמעון שוורצפוקס.

החל משנת 1988 החל לעבוד במחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו עד היום. בשנים 2012–2015 שימש כראש המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו ובמקביל לכך היה יו"ר הוועדה האקדמית של מרכז דהאן. נוסף לעבודתו באוניברסיטת בר-אילן לימד במכללת עמק הירדן, במכללת צפת, במכון שכטר וב-Yeshiva University.

הראל זכה במלגות ובפרסים רבים: מלגת וולפסון לפוסט-דוקטורט במדעי הרוח, מטעם האקדמיה הישראלית למדעים, בשנת 1994; פרס עמינוח לשנת תש"ס על הספר "ספרי אר"ץ"; פרס מטעם המרכז לחקר מחשבת החינוך בהגות היהודית בשנת תשס"א; פרס בן צבי לשנת תשס"ד על הספר 'ב"ספינות של אש״ למערב - תמורות ביהדות סוריה בתקופת הרפורמות העות'מאניות 1880-1840'; פרס פרנקפורטר מטעם אוניברסיטת בר-אילן על החיבור "הרב יצחק אבולעפיה: מוביל המהפכה החינוכית בדמשק 1895-1864", בשנת תשס"ז; פרס שז"ר לשנת תשס"ט על הספר "בין תככים למהפכה - מינוי רבנים ראשיים והדחתם בקהילות בגדאד, דמשק וחלב 1744–1914, ופרס נשיא המדינה לשנת 2010.

נוסף על כך הראל זכה במענקי מחקר רבים, ביניהם: קרן המחקר של הוועדה האקדמית-המדעית של המרכז העולמי למורשת ארם צובא, יד טבנקין, הוועדה לקידום המחקר של אוניברסיטת בר-אילן, הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, קרן איהל, מרכז ריבלין לחקר ארץ ישראל ויישובה, המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות של האוניברסיטה העברית.

במקביל לעבודתו כחוקר וכמרצה באוניברסיטת בר-אילן, שימש הראל בתור חבר ועדת ההקצבות של משרד הדתות למכונים תורניים לשנת תשס"ג, יו"ר ועדת המקצוע להוראת היסטוריה ממ"ד במשרד החינוך תשע"ב-תשע"ד וכסגן יו"ר החברה ההיסטורית הישראלית.

הראל ממלא תפקידים נוספים בשדה האקדמי, חבר מערכת בכתבי עת שונים ובהוצאות ספרים אקדמיות; חבר מועצת האיגוד העולמי למדעי היהדות והחברה ההיסטורית הישראלית, ובוועדות אקדמיות שונות העוסקות במזרח התיכון וביהודי ארצות האסלאם.[1]

הראל פרסם מספר ספרים ועשרות מאמרים בכתבי עת מובילים בישראל ובעולם. מאמריו מתמקדים בעת החדשה ונוגעים לחיי החברה, התרבות והרוח של קהילות סוריה, עיראק, כורדיסטן, תימן, בוכרה, יוון, לבנון, ארץ ישראל, מצרים, האימפריה העות'מאנית.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרי אר"ץ - הספרות התורנית של חכמי ארם צובה, ירושלים: מכון בן צבי, תשנ"ז.
  • ב"ספינות של אש" למערב: תמורות ביהדות סוריה בתקופת הרפורמות העת'מאניות 1880-1840, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ג.
  • בין תככים למהפכה – מינוי רבנים ראשיים והדחתם בבגדאד, דמשק וחלב 1914-1750, ירושלים: מכון בן צבי, תשס"ז.
  • דמשק נכבשה זמנית – הציונות בדמשק 1923-1908, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשע"ה.
  • Syrian Jewry in Transition 1840-1880, Littman Library, London 2010
  • Intrigue and Revolution – Chief Rabbis in Aleppo, Baghdad and Damascus, 1774-1914, London: Littman Library, 2015
  • Zionism in Damascus: Ideology and Activity in the Jewish Community at the beginning of the twentieth century, London: I.B. Tauris, 2015

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים: כרך סוריה, ירושלים: מכון בן צבי, תשס"ט.
  • ירון הראל, יום טוב עסיס, מיכל פרנקל (עורכים), אר"ץ ומלואה: מחקרים בתולדות קהילת ארם צובה (חלב) ותרבותה, כרך 1, ירושלים: מכון בן צבי והמרכז לחקר יהדות ארם צובא וסביבתה, האוניברסיטה העברית ירושלים, תשס"ט.
  • י' הראל, י"ט עסיס, מ' פרנקל (עורכים), אר"ץ ומלואה: מחקרים בתולדות קהילת ארם צובה (חלב) ותרבותה, כרך 2 ,ירושלים: מכון בן צבי והמרכז לחקר יהדות ארם צובא וסביבתה, האוניברסיטה העברית ירושלים, תשע"ג.
  • י' הראל וי' הקר (עורכים), לא יסור שבט מיהודה: הנהגה, רבנות וקהילה בתולדות ישראל, מחקרים מוגשים לפרופסור שמעון שוורצפוקס, ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"א.
  • י' הראל (עורך), "יהודי סוריה – היסטוריה, תרבות וזהות", רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2015.[2]

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קידמה גדולה": ועד הצירים וקהילת דמשק, פעמים 67 (תשנ"ו), עמ' 57–95.
  • היצירה התורנית בסוריה ולבנון בשנים 1750-1950,פעמים 86–87 (תשסא), עמ' 67–123.
  • הנהגה ומשטר בעדה הבוכארית בארץ ישראל בשנות 1914-1944, באתר יד בן צבי.
  • 'תעלומת רצח פולחני כחומר היסטורי', פעמים, 76 (תשנ"ח), עמ' 139 – 145
  • 'הדחתו של החכם באשי החלבי האחרון', פעמים, 44 (תש"ן), עמ' 110 - 131.
  • 'תסיסה רוחנית במזרח - יסודה של קהילה רפורמית בחלב בשנת 1862',(HUCA, 63 (1992, עמ' י"ט-ל"ה.
  • 'העלאת אם למקרא על המוקד', HUCA, 64 (1993), עמ' כז-לו.
  • 'לטקיה - מושבה נשכחת מתקופת העלייה הראשונה', קתדרה, 74 (תשנ"ה),עמ' 62 – 85.
  • 'מחורבן יפו נבנתה דמשק - המפגש בין גולי א"י לקהילת דמשק ותוצאותיו', ציון, ס"א (ב') (תשנ"ו), עמ' 183 – 207.
  • 'מעמדם ותדמיתם של בני פיג'וטו בעיני המושבה הצרפתית בחלב 1784 – 1850', מיכאל, יד (תשנ"ז), עמ' קע"א-קפ"ו.
  • 'השפעתם של הספרים "פני יצחק", "ישמח לב", ו"לב נשבר" על המאבק סביב משרת הרבנות בדמשק – תרל"ג-תרמ"ג', אסופות, י"א (תשנ"ח), עמ' רי"א-רמ"ג.
  • 'מחלוקת והסכמה - ספרדים ומוסתערבים בחלב', לאדינאר, 1 (תשנ"ח), עמ' 119 – 138.
  • 'קהילת דמשק ומנהגיה ברשימות של אליעזר ריבלין', פעמים, 74 (תשנ"ח), עמ' 131 – 155.
  • 'שורשי המחלוקת בחלב על ירושת הרב אפרים לניאדו את הרבנות בחיי אביו', Jewish Political Studies (JPS), Review, 12 (2000 עמ' 13–30
  • 'על "המשוררות" "המנגנות" ו"המרננות" היהודיות בדמשק', בתוך ט' כהן וש' רגב (עורכים), "אשה במזרח - אשה ממזרח", ירושלים 2005, עמ' 109–127.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורות חיים, אוניברסיטת בר-אילן
  2. ^ רשימת פרסומים, אוניברסיטת בר-אילן