ירונים אובורביץ'
 | |
| אובורביץ' בשנות ה-30 | |
| לידה |
14 בינואר 1896 אושפול, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
12 ביוני 1937 (בגיל 41) מוסקבה, ברית המועצות  |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, רפובליקת המזרח הרחוק, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות  |
| השכלה |
Constantine Artillery School |
| השתייכות |
האימפריה הרוסית ברית המועצות |
| תקופת הפעילות | 1916–1937 (כ־21 שנים) |
| דרגה |
 מפקד ארמייה דרגה ראשונה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-18 מפקד הארמייה ה-9 מפקד הארמייה ה-13 מפקד הארמייה ה-14 מפקד הארמייה ה-5 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה | |
| עיטורים | |
| 3 פעמים עיטור הדגל האדום | |
  | |
ירונים אובורביץ' (ברוסית: Иероним Петрович Уборевич; בליטאית: Jeronimas Uborevičius; 14 בינואר 1896 - 12 ביוני 1937) קצין מראשי הצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ואחריה, הוצא להורג בשנת 1937 במהלך הטיהורים הגדולים.
ירונים אובורביץ' נולד למשפחת איכר ממוצא ליטאי באושפול, כפר בסביבת קובנו. בשנים 1909–1914 למד בבית ספר הריאלי בעיר דאוגבפילס וסיים אותו בהצטיינות. ב-1916 סיים את לימודיו בבית ספר לקציני חיל התותחנים בסנקט פטרבורג ונשלח לחזית מלחמת העולם הראשונה. במרץ 1917 הצטרף לשורות הבולשביקים.
מלחמת האזרחים ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1918 לחם אובורביץ' נגד הרומנים בשטח בסרביה, נפצע ונלקח בשבי. באוגוסט 1918 הצליח לברוח מהשבי והועבר לחזית הצפונית. בגזרה זו פיקד אובורביץ' על הדיוויזיה ה-18 שלחמה באזור ארכנגלסק. באוקטובר 1919 מונה אובורביץ' למפקד הארמייה ה-14 שלחמה נגד אנטון דניקין באזור אוריול. בעקבות מתקפות מוצלחות, התפצל צבא המתנדבים ל-2 חלקים שנסוגו לכיוון חצי האי קרים וקובאן. היחידה בפיקוד אובורביץ' הגיעה לחופי הים השחור באזור אודסה וניקולייב. ב-29 בפברואר 1920 מונה אובורביץ' למפקד הארמייה ה-9 שכבשה מידי צבא המתנדבים את קרסנודר ונובורוסיסק.
במהלך המלחמה הסובייטית-פולנית פיקד אובורביץ' על הארמייה ה-14. לאחר סיום הלחימה בגזרה הוא מונה למפקד הארמייה ה-13 שלחמה נגד פיוטר וראנגל בדרום אוקראינה, ולאחר מכן מונה למפקד הארמייה ה-14 בגזרת חצי האי קרים.
במהלך 1921 השתתף אובורביץ' לצידו של מיכאיל טוכאצ'בסקי בדיכוי מרד האיכרים נגד השלטון הסובייטי במחוז טמבוב, בלארוס.
בשנת 1922 הועבר אובורביץ' למזרח הרחוק הרוסי ומונה למפקד הארמייה ה-5, עימה פיקד על הלחימה באזור שהסתיימה בכיבוש ולדיווסטוק ב-25 באוקטובר 1922. אובורביץ' היה מפקד הצבא באזור עד לשנת 1924.
לאחר מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך העשור אובורביץ' היה מפקד פיקודים שונים. בשנים 1927–1928 הוא היה בשליחות בגרמניה ולמד באקדמיה צבאית. בשנת 1930 הוא נשלח לגרמניה פעם נוספת.
בשנת 1931 הוא מונה למפקד פיקוד הצבאי בבלארוס וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1937. עם הכנסת הדרגות החדשות, ב-20 בנובמבר 1935 הוא קיבל דרגת מפקד ארמייה (קומנדארם) דרגה ראשונה.
אובורביץ' היווה חלק מקבוצת קצינים בכירים המקורבים למיכאיל טוכאצ'בסקי שמתחה ביקורת על פעילותו של קלימנט וורושילוב בתפקיד שר הביטחון.
ב-20 במאי 1937 קיבל אובורביץ' מינוי חדש - מפקד הפיקוד הצבאי של אסיה המרכזית. במהלך המעבר למקום שרותו החדש, ב-29 במאי הוא נעצר והועבר למוסקבה. ב-11 ביוני 1937 הוא נשפט יחד עם עוד 7 קצינים בכירים והוצא להורג באותו יום. ב-31 בינואר 1957 הוא טוהר מכל אשמה. במהלך שנות ה-60 פורסמו ספרי זכרונות של מפקדים בכירים בהם ניתנה הערכה גבוהה לידע, לניסיון המבצעי ולמנהיגותו של אובורביץ'.
אשתו נעצרה והוצאה להורג בשנת 1941. בתו גדלה בבית יתומים ובשנת 1944 נשפטה ל-5 שנים במחנה עבודה. היא שוחררה בשנת 1947 וטוהרה מכל אשמה בשנת 1955. בוריס אובורביץ' בורובסקי הוא בנה.
