ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר
NetivMeirLogo.jpg
סמל ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר
ישיבה
תאריך ייסוד ה'תשי"ג (1953)
השתייכות מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא
מייסדים הרב אריה בינה
שכבות לימוד ז'-י"ב
ראש הישיבה הרב מאיר טויבר
תלמידים כ-410
מיקום הפסגה 7, בית וגן, ירושלים
קואורדינטות 31°46′12.69″N 35°10′57.82″E / 31.7701917°N 35.1827278°E / 31.7701917; 35.1827278קואורדינטות: 31°46′12.69″N 35°10′57.82″E / 31.7701917°N 35.1827278°E / 31.7701917; 35.1827278
Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר
ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר

ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר היא ישיבה תיכונית בירושלים. נקראת גם תיכון עירוני ד' ע"ש לואיס ואטה שיף של עיריית ירושלים. משתייכת למרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא.

תולדות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה הוקמה בז' באדר תשי"ג (22 בפברואר 1953) על ידי הרב אריה בינה, שלימד קודם לכן בישיבת כפר הרוא"ה, יחד עם הרב גולדברג[1] (שחזר אחר כך לארצות הברית). את הקמתה יזם הרב משה צבי נריה, והיא נקראה על שם הרב מאיר בר-אילן. בעת הקמתה הייתה הישיבה השנייה של תנועת בני עקיבא. הישיבה שכנה תחילה בשכונת אבו טור, במבנה שהוקם במאה ה-19 ובו שכן בית החולים לעיניים "סנט ג'ון" (כיום משמש המבנה את מלון הר ציון). בגרעין הראשון של התלמידים שמנה כמה עשרות נכללו חמישה עשר תלמידים מישיבת בני עקיבא כפר הרואה. מיקום הישיבה, בסמוך לקו הגבול עם ירדן ("הקו העירוני"), ויריות תכופות של חיילי הלגיון הירדני הביאו ללחץ של הורי התלמידים שבעקבותיו עברה הישיבה לאחר כשנה לרחוב הפסגה בשכונת בית וגן, שם היא שוכנת עד היום.

הרב בינה עמד בראשות הישיבה עד שנת 1986. הנהגתו החינוכית התאפיינה בהקפדה על התנהגות מכובדת של התלמידים ברוח תנועת המוסר ועל דרישות גבוהות בתחום התורני ובתחום הלימודים הכלליים. סגל הר"מים היה ברובו המכריע בוגר ישיבות חרדיות, וחרדי בהשקפותיו. הישיבה נחשבה לספינת הדגל של הישיבות התיכוניות, ועל רקע זה העמידה רף קבלה גבוה ומתח לימודי נוקשה במקצועות הקודש והחול.

לאחר פרישת הרב בינה החליף אותו הרב זאב קופלוביץ' בתפקיד ראש הישיבה. בשנת 1997 עלה חשד שהרב קופלוביץ' ביצע מעשים מגונים בתלמידים. הפרשה דווחה למנהיגי הציבור הדתי לאומי, ובהם הרבנים אברהם שפירא וחיים דרוקמן, אולם הם העדיפו לנסות לפתור את הבעיה בעצמם, בלי לדווח למשטרה. קופלוביץ' עזב את התפקיד בנימוק של בעיות בריאות, אולם אחר כך חזר לראשות הישיבה. בסופו של דבר פורסמה הפרשה תוך גרימת נזק רב לתדמית הישיבה. קופלוביץ' הורשע, בעסקת טיעון, בהטרדות מיניות שביצע בתלמידיו, ונגזרו עליו 3 וחצי שנות מאסר[2][3][4]. בשנים שלאחר חשיפת הפרשה פחת באופן משמעותי שיעור ההרשמה לישיבה ויוקרתה נפגעה.

לאחר פרישתו של קופלוביץ' מונו במקומו באופן זמני הרב אליהו גרוסברג, ותיק הר"מים, ואחר כך הרב יצחק דור, ראש ישיבת חורב. מאז ראש הישיבה הוא הרב מאיר טויבר, בוגר הישיבה שהיה גם ר"מ וסגן ראש הישיבה, וכן היה ראש ישיבת בני עקיבא באנטוורפן.

הישיבה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום פחות ממחצית מתלמידי הישיבה הם תושבי ירושלים.

חלק מתלמידי הישיבה לומדים דף יומי, עמוד יומי, רמב"ם יומי ומשנה יומית. ניתנת אפשרות להיבחן על דפים אלו ולזכות בסט גמרא או שולחן ערוך.

בנוסף למגמות הלימוד המקובלות, קיימת בישיבה מגמה ייחודית של רפואה, בהיקף 10 יחידות לימוד בשיתוף עם בית החולים שערי צדק[5]. בשנת תשע"ג נפתחה בישיבה תוכנית "אקדמיה בתיכון", המאפשרת לתלמידים להמיר חלק מבחינות הבגרות בקורסים אקדמיים באוניברסיטה הפתוחה. בעבר הייתה קיימת בישיבה מגמת תכנות מחשבים בשיתוף עם נס טכנולוגיות, במסגרתה קיבלו בוגרי המגמה תעודה של מיקרוסופט[6]. בשנת תשע"ה נפתחה בישיבה מגמת סייבר.

בשנת הלימודים ה'תשס"ט נפתחה בבנייני הישיבה חטיבת ביניים המשותפת לנתיב מאיר ולמוסדות מקור חיים[7]. בשנת הלימודים ה'תשע"א הוקם במקום מסלול תיכוני של מוסדות מקור חיים, ללא פנימייה בשם "שפע". בשנת הלימודים תשע"ה נפרדו שני המוסדות וישיבת נתיב מאיר הפכה לתיכון שש שנתי עם כיתות ז'-יב'.

בישיבה ישנו גם מסלול נפרד (כיתות י-יב) לעולים מארצות הברית (YTA) בראשו עומד הרב דוד סמסון. בחלק מהשנים פועלת בישיבה כיתת חינוך מיוחד. בעבר הייתה בה כיתה של עולים מאתיופיה.

בתשע"ד (2014) פורסם כי הישיבה עתידה לעבור לשכונת הר חומה[8].

בוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים הישיבה הוציאה מקרבה מספר רב של בוגרים שתפסו עמדות השפעה בחברה הישראלית, עובדה שהקנתה לישיבה מוניטין רב. בין הבוגרים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א. יחיאלי, ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר בירושלים, הצופה, 10 באוגוסט 1954
  2. ^ "הרב לכד נערים תמימים וכפה עליהם מין נתעב", ידיעות אחרונות, 19 בנובמבר 1999.
  3. ^ שלמה צזנה, רבנים מגונים, באתר nrg‏, 28 בינואר 2000
  4. ^ אפרת שפירא-רוזנברג, לא לשון הרע, דיני נפשות, באתר ynet, 28 בפברואר 2008
  5. ^ חדש: מגמת רפואה בישיבת 'נתיב מאיר', באתר ערוץ 7, 19 בנובמבר 2006
  6. ^ נס בנתיב מאיר, באתר מרכז ישיבות בני עקיבא
  7. ^ אדם צחי, הישגיות חסידית, באתר "כיפה", ז´ אלול ה´תשס"ח
  8. ^ ישי קרוב, ישיבת 'נתיב מאיר' תעבור לשכונת הר חומה, באתר ערוץ 7, 15 בינואר 2014
  9. ^ באתר הישיבה