ישיבת לומז'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת לוֹמְזָ'ה
PikiWiki Israel 12137 lomze yeshiva petakh- tikva.jpg
בניין הישיבה ברחוב הרצל בפתח תקווה
ישיבה
תאריך ייסוד 1883 (בלומז'ה)
1926 בפתח תקווה
תאריך סגירה 1940 (לומז'ה)
השתייכות ישיבות תנועת המוסר
מייסדים

רבי אליעזר שולביץ

ראשי ישיבה נוספים: רבי יחיאל מרדכי גורדון, הרב ראובן כ"ץ
תלמידים בלומז'ה 500 בממוצע, בפתח תקווה
מיקום

פוליןפולין לומז'ה - פולין

ישראלישראל פתח תקווה - ישראל
קואורדינטות 32°05′07″N 34°53′01″E / 32.085194444444°N 34.883694444444°E / 32.085194444444; 34.883694444444 קואורדינטות: 32°05′07″N 34°53′01″E / 32.085194444444°N 34.883694444444°E / 32.085194444444; 34.883694444444 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בניין הישיבה בשנות העשרים של המאה ה-20
הכתובת שבראש הבניין
הכתובת מעל דלת הכניסה
שלט ההסבר בכניסה לישיבת לומז'ה
ישיבת לומז'ה - מבט על צידו של הבניין

ישיבת לוֹמְזָ'ה (מבוטאת לוֹמְזֶ'ה) הייתה ישיבה שפעלה בעיר לומז'ה. הישיבה הוקמה בשנת 1883 על ידי רבי אליעזר שולביץ שהיה מתלמידי רבי ישראל סלנטר - ועל כן הייתה אחת מישיבות תנועת המוסר.[1] כששכנה בעיר לומז'ה הישיבה מנתה בממוצע כחמש מאות תלמידים וכמה עשרות אברכים.[2] סניף של הישיבה הוקם בפתח תקווה בשנות ה-20 של המאה ה-20. הישיבה בלומז'ה נסגרה בשואה וזו שבפתח תקווה הפכה לכולל אברכים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפולין שהייתה רובה ככולה חסידית, פעלו מעט ישיבות בהן למדו תלמוד בצורה אינטנסיבית, והישיבות שהיוו בתי-יוצר לתלמידי חכמים באותה התקופה פעלו בעיקר בליטא ובבלארוס. רבי אליעזר שולביץ החליט להקים ישיבה שתהווה מרכז למדני בפולין ובחר בעיר לומז'ה שהייתה ליטאית בחלקה.[3] בתחילת דרכה עברה הישיבה ממבנה למבנה, אולם בשנת תרמ"ט (1889) הצליח רבי אליעזר שולביץ, באמצעות אדם עשיר ורבי זרח ראובן ברוורמן, לאסוף די כסף כדי לבנות קומלפקס שכלל בניין מרכזי וסביבו בניינים קטנים לאיחסון התלמידים. באיסוף הכסף להקמת הישיבה וגם בהמשך לצורך האחזקה השוטפת, הסתייע רבי אליעזר שולביץ במשולחים שהסתובבו באירופה.

הישיבה נתקלה בהתנגדות מקומית משתי סיבות: הן כי הייתה ישיבה ליטאית באופייה בלב פולין החסידית, והן כי סחפה אחריה צעירים רבים - דבר שהוביל לירידת קרנן של הישיבות המקומיות הוותיקות. התנגדות זו לא הובילה לעצירת התפתחותה המהירה ודעכה עם הזמן, ולבסוף גם ראשי הישיבה המקומיים עודדו את תלמידיהם להמשיך בישיבת לומז'ה.[4]

כבר עם הקמת הישיבה החליט רבי אליעזר שולביץ על מספר צעדים שיעזרו לבסס את מעמדה של הישיבה ולהביא אליה את טובי התלמידים. הוא הקים באזור 12 ישיבות קטנות,[5] ראשי הישיבות הקטנות הללו המליצו בפני רבי אליעזר שולביץ על תלמידיהם הטובים, והוא מצידו גם ערך ביקורי פתע בהן. כל תלמיד שניגש לבחינת כניסה לישיבה היה צריך להביא עמו המלצות מרב העיר וממורהו, וכן את רשימת המסכתות שלמד. בעת המבחן היה צריך התלמיד לקרוא ולהסביר קטע אקראי מתוך אחת המסכתות שברשימה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הישיבה נדדה ונתפזרה בעיירות שונות במרחבי אוקראינה: חרקוב, פרילוקי, סמיאטיץ ולבסוף חזרה ללומז'ה. אך מאז הידרדר מצבה של הישיבה והיחס כלפיה וכלפי יהודים בכלל היה נגוע באנטישמיות. בעקבות כך, עלה רבי אליעזר שולביץ בשנת תרפ"ב (1922) לארץ ישראל, ובמקביל לפעילות הישיבה בעיר לומז'ה הקים בשנת תרפ"ו (1926) סניף בפתח תקווה.[6] [7]

ראשי הישיבה בפתח תקווה היו רבי יחיאל מרדכי גורדון עד שנת תשכ"ה (1965) - שנת פטירתו, ורבי ראובן כץ גם הוא עד פטירתו. כן שימש הרב אלעזר מנחם שך כר"מ בישיבה, עד שעבר ללמד ב ישיבת פוניבז'. הישיבה לא שרדה לאורך זמן, וכיום מתקיים במקום כולל אברכים.

שיטת המוסר בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר עם הקמת הישיבה הנהיג בה רבי אליעזר שולביץ גינונים אופייניים לישיבות תנועת המוסר. התלמידים השתדלו להקפיד על דיבור רציני, אי-הרמת קול, תפילת שמונה עשרה בשקט ובריכוז ופעולות נוספות שנועדו להפוך את הלימוד וסדר היום למשמעותיים יותר.

היו גם סדרי-מוסר בישיבה שנערכו בין מנחה לערבית ובחורף אחר ערבית, בהם למדו התלמידים מספרי המוסר השונים.[8] המשגיח (הרבנים אגולסקי, שוורץ או רוזנשטיין) לעתים היה מכנס את התלמידים ומטיף להתנהגות מוסרית והקפדה במצוות, ולאחר מכן היו יושבים כל התלמידים בדממה ועורכים חשבון נפש. עם ריבוי עבירות המשמעת של התלמידים החליט רבי משה רוזנשטיין על מינוי "מפקחים". לתפקיד זה מונו התלמידים הטובים והקפדנים, והם רשמו את שמות התלמידים שנעדרו או שאיחרו. התלמידים שלא אהבו את המפקחים היו מגיעים לעתים לחדרו בלילה ומתנקמים בו.

אנקדוטה המבהירה היטב את אורח החיים הקפדני שהנהיג בישיבה רבי משה רוזנשטיין מובאת במאמרו של יום-טוב לוינסקי. הוא מתאר את ביקורו של הלל צייטלין שהיה תלמיד חכם וחזותו הייתה רבנית-מסורתית. ביקורו השפיע על התלמידים והם רצו לקרוא את ספריו, אך הרב משה רוזנשטיין כינס את כולם והירצה בפניהם על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (ספר במדבר, פרק ט"ו) שלעתים לעיניים אדם נראה כצדיק אולם בתוכו הוא רשע.

עם כל זאת היה רבי משה רוזנשטיין נעים הליכות. "המשגיח הצעיר היה בעל נפש יפה ביותר. כאיש המוסר נהג בחסידות ובעדינות עם כל אדם - לא צעק ולא גער בתלמידים. בדברי נועם וביחס של כבוד לצעיר החשוד בעבירה החזיר אותו למוטב ושכנע אותו" (לוינסקי, עמ' 349)

צוות הרבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אליעזר שולביץ היה הדמות המרכזית והמשפיעה בישיבה, אך היו לו שני חתנים ששימשו בתפקידי מפתח בישיבה: רבי יהושע זליג רוך ששימש כר"מ בכל הכיתות בישיבה והיה מסביר מצוין, ורבי יחיאל מרדכי גורדון שאסף כספים לישיבה והיה דמות להערצה בקרב התלמידים.[9] השפעתו הייתה רבה וישראל רבינוביץ, בוגר הישיבה ורב בה, מתאר אותו באופן הבא: "הוא הצליח להעלות את רמתה של הישיבה. הכל היו מאוחדים בדעה, שמסירותו האבהית לישיבה הייתה דומה למסירתו של אב רחמן לילד טיפוחיו. הוא הזניח את ביתו ואת ילדיו והיה מכתת את רגליו ונודד ממקום למקום ברחבי פולין, אמריקה וארצות אחרות כדי לקבץ כספים למען הישיבה. הייתה בו בר' יחיאל מרדכי אצילות ועדינות נפשית. הוא גילה סבלנות ואורך רוח כלפי התלמידים במידה יוצאת מן הכלל ואף שהיו מפסיקים אותו באמצע שיעורו, לעתים בשאלות של מה בכך - היה משיב לכולם ברוך ונועם ובלי שמץ של כעס ותרעומות."

דמות משמעותית נוספת היה רבי משה רוזנשטיין ששימש כמשגיח בישיבה. הוא היה איש תנועת המוסר ונהג מנהגים שלא היו מקובלים, כך מתאר אותו הרב ישראל רבינוביץ: "כל מי שהכיר את המשגיח היה אומר עליו שהוא אדם שאין להבינו. הליכותיו היו משונות משל כל אדם והנהגתו הייתה מוזרה. בימי החורף הקרים ביותר, בשעה שהאולם הגדול של הישיבה היה ריק מאדם בגלל הקור הגדול ששרר בו, וכל בני הישיבה היו מתרכזים בחדרים אחרים, קטנים ממנו, היה המשגיח מתעטף באדרתו, נועל את נעלי החורף שלו, נכנס לאולם הישיבה ומהלך בו אנה ואנה כשהוא שקוע ברעיונותיו במשך כל הלילה עד עלות השחר. כך היה עושה מדי לילה בלילה. את ארוחתו הקלה היה סועד בשעה 11.00 בלילה. משפחתו הייתה גרה ברחוב אחר והוא היה בא לביתו רק בלילי שבת, מקדש וחוזר לישיבה. לאחר שהשיא את בתו הגדולה והיה לו חתן בבית לא היה בא לביתו אף בשבתות. כך נהג במשך שתים-עשרה שנה."

עם כל זאת היה רבי משה רוזנשטיין דמות משפיעה על אופיה של הישיבה ושיחותיו על המוסר היו פופולריות.[10] הוא גם הנהיג "ועד" של תלמידים שהתכנסו פעם בשבוע לשיחה עמו. בפגישה השבועית הוא גם היה קונס את התלמידים שלא הקפידו מספיק על ביצוע החובות המוטלות עליהם.

רבנים נוספים שלימדו בישיבה היו: הרב אברהם אליהו קפלן, הרב שלמה נתן קוטלר, הרב משה גרשון מובשוביץ מסידרא ודוברובנה (אביו של ר' דניאל מובשוביץ), הרב דוד טביל דיינובסקי, הרב אברהם פקר והרב פסח איסר גלצינסקי, כל אלו היו מראשוני הר"מים בישיבה[11]. בהמשך כיהנו בישיבה גם רבי שבתי וורניקובסקי ששימש כר"מ (היה בוגר הישיבה בעצמו) רבי ישראל ליב אגולסקי ששימש כמשגיח יחד עם בנו רבי משה שווארץ, וכשאגולסקי נפטר החליף אותו רבי יצחק פיינטוק. בשלב כלשהו עבר הרב פיינטוק לישיבת מיר והחליף אותו הרב ישראל רבינוביץ.

הווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר היום בישיבה התנהל בדומה לשאר הישיבות בימים ההם:

  • שחרית: בקיץ 7:30 ובחורף 8:00.
  • סדר בוקר: 10:00 - 14:00.
  • סדר שני: 17:00 - 20:00.

ובלילות אורגנה תורנות של תלמידים על מנת שלא ישאר בית המדרש ריק ולו לזמן קצר. התורנות הייתה בשתי משמרות. משמרת ראשונה מהשעה 23:00 עד 3:00 והשנייה מהשעה 3:00 עד 6:00.

בישיבה פעל גמ"ח שדאג לתלמידים נזקקים ולאינטרסים המשותפים של התלמידים. הגמ"ח הלווה כסף לתלמידים נזקקים בערבות של תלמידים אמידים יותר. פעילות נוספת של הגמ"ח הייתה קניית גוש-קרח שיקרר בקיץ את חבית המים לשתייה שעמדה בפתח בית המדרש. הכסף הגיע בחלקו מהנהלת הישיבה אולם בעיקר מתושבי העיר לומז'ה.

חדר מילי דעלמא היה חדר שנועד לרצות את דרישת הממשל הפולני ללמוד לימודים כלליים בישיבה. בעקבות דרישת הממשל נסע רבי אליעזר שולביץ לחפץ חיים וזה יעץ לו שלא לסגור את הישיבה והשתמש בפסוק "עת לעשות להשם הפרו תורתך" (ספר תהילים, פרק קי"ט) כלומר, למרות שמדובר בהפרת דבר מן התורה בכל זאת מדובר במצב חירום בו ההפסד יהיה רב על הרווח ומותר לעבור על דברי התורה.[12] רבי אליעזר שולביץ שיחד את המורה המקומי וזה מצידו לא הלשין. כשבא המפקח המחוזי היו לוקחים קבוצת תלמידים דוברי רוסית ומביימים שיעור בשפה הרוסית.

בוגרים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלומז'ה:

בפתח תקווה:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישיבת לומז'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב ישראל רבינוביץ, "ישיבת טלז". וראו בפרק "קישורים חיצוניים". וכן יום-טוב לוינסקי, "על הישיבה הגדולה בלומז'ה לפני יובל שנים" עמ' 347. וראו בפרק "לקריאה נוספת".
  2. ^ לוינסקי, עמ' 348.
  3. ^ מקור: ישראל רבינוביץ, "ישיבת לומז'ה", אתר "דעת".
  4. ^ רבי אליעזר שולביץ השתדל באמצעים שונים להקל את התאקלמות הנערים החסידיים בישיבה, לדוגמה: הוא החליט שנערים חסידיים לא ישנו את לבושם האופייני. על לבוש חסידי ראו: לבוש חרדי, ותנועת החסידות#לבוש חסידי.
  5. ^ המיועדות לנערים בגילאים שעד אמצע שנות העשרה.
  6. ^ מאמרו של הרב ישראל רבינוביץ; יום-טוב לוינסקי, בתוך ישיבות ליטא פרקי זכרונות, תשס"ד (2004), עמ' 348.
  7. ^ הישיבה הוקמה על בניין שתרמו משה חיים סלור ומשפחת גולדנהירש ברחוב הרצל בעיר. ישיבת לומז'ה, אתר מרכז פסג"ה. בתוך הישיבה, יש שלט הנצחה גדול לזכר משפחת גולדנהירש, שתרמה את הסכום הדרוש להשלמת המבנה, ואף מצויר על הקיר צבי מזהב [גולדנהירש].
  8. ^ כדוגמת מסילת ישרים, ארחות צדיקים או שערי תשובה. וראו: סדר (ישיבה)#סדר המוסר.
  9. ^ אין לראות את רבי יחיאל מרדכי גורדון כירא שמיים ולא למדן, שכן בהמשך הוא שימש כראש הישיבה.
  10. ^ הן גם נאספו בספר "יסודי הדעת".
  11. ^ לפי הרב יחיאל מרדכי גורדון בספר אור אליעזר - ג, פתח תקוה תשע"ב, באתר אוצר החכמה, תולדות המחבר, עמ' טז.
  12. ^ בשונה ממנהג זה נהגה הנהלת ישיבת וולוז'ין שהחליטה על סגירת הישיבה בעקבות דרישת הממשל הרוסי ללמוד לימודים כלליים.