ישיבת פורת יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פורת יוסף" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פורת יוסף (פירושונים).
ישיבת פורת יוסף
Jerusalem P1080297 (5149008999).jpg
תאריך ייסוד 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים, ישראלישראלישראל
קואורדינטות 31°46′31″N 35°14′01″E / 31.775222222222°N 35.233527777778°E / 31.775222222222; 35.233527777778 
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
ישיבת פורת יוסף
ישיבת פורת יוסף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הלגיון הערבי תוקף את ישיבת פורת יוסף, מאי 1948. צילום: ג'ון פיליפס
בניין הישיבה תחת אש במלחמת העצמאות

ישיבת פורת יוסף היא ישיבה אשר נחשבת ל'ספינת הדגל' של עולם הישיבות החרדי-ספרדי. הישיבה הוקמה ב-1923 ברובע היהודי בירושלים.

הקמת הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנין הישיבה בעיר העתיקה
הנחת אבן הפינה לישיבה בשכונת גאולה, חנוכה 1954. מימין לשמאל, הרבנים: יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אליעזר יהודה וולדנברג, עזרא עטיה, זלמן סורוצקין ויהודה צדקה (נואם). משמאל: הרב יצחק נסים.

הישיבה הוקמה בעקבות בקשתו של הרב יוסף חיים ("הבן איש חי") להקים ישיבה במקום. מקורבו, הגביר יוסף אברהם שלום מכלכותא שבהודו, שקל בשנת תר"ס (1900) לבנות בית-חולים יהודי בירושלים ולשם כך התייעץ עם הרב יוסף-חיים, ואולם זה יעץ לו לבנות ישיבה. בעקבות כך הקציב שלום סכום כסף ששימש לקנייה אדמה קרוב ככל האפשר לכותל המערבי, כדי לבנות עליה ישיבה שבה ילמדו קבלה ותורת הנסתר לפחות עשרה תלמידים, מה שיקרב את ביאת המשיח והגאולה. שלום הפקיד את משה ששון על כספי ההקדש ולביצוע הפרויקט נבחר הרב בן ציון חזן, תלמידו של ה"בן איש חי", ששהה כבר בירושלים ועסק בהוצאתם לאור של כתבי רבו.

הרב חזן נפגש עם ראש ה"וועד הערבי העליון", ובתשלום של 30,000 לירות זהב הסכים הלה לבסוף למכור את האדמה. ערבים שניסו להתנכל לפרויקט גנבו את חומרי הבנייה ואיימו ברצח ובהכרזת ג'יהאד. שלום הפעיל את השפעתו בממשלת בריטניה שתיתן לרב חזן אזרחות בריטית, כדי להרתיע את הערבים מלפגוע בו. הקרקע הייתה שייכת לכשבעים בעלים והיה צורך לפצות את כולם. בי"א בטבת התרע"ד פורסם בעיתון "מוריה" דבר הקמת הישיבה ובה 20 דירות לחכמים שילמדו בה. באותה שנה הונחה אבן הפינה והביצוע ניתן לחברת "הסולל". פרוץ מלחמת העולם הראשונה גרמה להפסקת הבנייה. בט"ז בשבט תרפ"ג (1923) – הסתיימה בניית הישיבה, שנקראה מדרש "פורת יוסף", על שמו של הנדיב שלום, שנפטר כבר בשנת תרע"א (1911). הבניין תוכנן על ידי המהנדס בן ציון גיני ואת הבנייה ביצע גדוד העבודה.

בשנותיה הראשונות שימש הרב נסים נחום כמנהל הוועד. לאחר פטירתו החליפו הרב חזן בתפקיד עד לנפילתה של הישיבה בידי הירדנים, במלחמת השחרור, בתש"ח (1948), אז גם נהרס מבנה הישיבה.

במהלך המלחמה ולאחריה נדדה הישיבה בין מספר בתי כנסת בשכונת הבוכרים, בהם בית הכנסת צופיוף. בשנת תשי"ז עברה למשכן הקבע שלה ברחוב יוסף בן מתתיהו בשכונת גאולה בירושלים. היא לא חזרה למעמדה הקודם עד שנות ה-60. בשנת תשי"ט נפתח סניף של הישיבה בשכונת קטמון. לאחר מלחמת ששת הימים נבנה מחדש מבנה הישיבה בעיר העתיקה. מאז יש לישיבה שני מרכזים, וזה שברובע היהודי נחשב לבכיר יותר. הבניין החדש ברובע היהודי תוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה. בבניין פנימייה המכילה עד 250 תלמידים.

הישיבה הקטנה נשארה בשכונת קטמון ונסגרה בשנים האחרונות.

פורת יוסף גאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חורבן הישיבה בעיר העתיקה, בחג החנוכה של שנת 1954 הונחה אבן הפינה לישיבה החדשה בשכונת גאולה בירושלים.

גם לאחר שהוקמה מחדש הישיבה בעיר העתיקה, המשיכה הישיבה בגאולה להתקיים בנפרד.

אופייה והשפעתה של הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר עם הקמתה נחשבה לישיבה יוקרתית. בתקופת המנדט הבריטי, הייתה מהעשירות ומהמבוססות בישיבות ארץ ישראל, כך שיכלה לתגמל בצורה נאותה את המורים והתלמידים, ורבני הישיבה גרו בדירות שלה. מרבית רבני ותלמידי הישיבה היו מיוצאי קהילות בגדאד וחלב.

כבר מראשיתה, היוותה הישיבה מקור לתודעה ופרקטיקה דתית עצמאית. רבני הישיבה ניסו להתרחק מקהילות המוצא וביקשו ליצור חברה דתית חדשה, מחמירה יותר. בכך, מהווה ישיבת פורת יוסף את אחד המוקדים הראשונים ביצירת חרדיות ספרדית. אף על פי שבישיבה הדגישו יותר את הפסיקה ההלכתית, בשנות ה-30 התקיים במסגרת הישיבה כולל קבלה, שנקרא "עוז והדר". אחד התלמידים בו היה הרב יצחק כדורי. רבים מבכירי הרבנים הספרדים לאורך השנים למדו בפורת יוסף, במיוחד בתקופת הזוהר המנדטורית. כך, בין השאר, הרבנים הראשיים לשעבר, הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו.

יחסה של הישיבה לציונות היה אמביוולנטי. מחד, סדר היום האלטרנטיבי שביקשה לייצר לא נגע בסוגיות הציוניות שעמדו על הפרק. מאידך, רבני ותלמידי הישיבה נחשפו לסביבה ציונית ולרובם היו בני משפחה מגויסים למערכות ההגנה והאצ"ל. בעוד נשיא הישיבה, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, משך לכיוונה של הציונות הדתית ולימודי מחשבת ישראל, הנהלת הישיבה נטתה לכיוונה של אגודת ישראל.

פסיקת ההלכה בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשית ימי הישיבה מתקיים בה ויכוח על פי איזו פסיקה ספרדית יש ללכת:

  1. הפסיקה הספרדית-קבלית של הבן איש חי, הבנויה על פסקי השולחן ערוך עם תוספות הרמב"ם ואחרונים עם הכרעה על פי הקבלה.
  2. הפסיקה הספרדית של רבי יוסף קארו על פי השולחן ערוך כדעה מכרעת.

בין שתי השיטות אין היום הכרעה. פעם ישנו ראש ישיבה התומך בגישה זו ופעם ישנו ראש ישיבה התומך בגישה זו.

ספריית הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה בעיר העתיקה באור יום
הכניסה הראשית לבניין הישיבה בעיר העתיקה

ב-1947 הכילה ספריית הישיבה כ-3000 ספרים ומעט כתבי יד שנשמרו בחדר מיוחד. כ-1500 מן הספרים הגיעו מישיבת חסד לאברהם ובנין שלמה[1]. ב-1946 תרם אהרן מני את שארית ספריית סבו רבי אליהו מני, רבה של חברון, שכללה כ-500 ספרים וכמאה חמישים כתבי יד ולספרייה הוקצה חדר נוסף[2]. מבנה הישיבה נהרס בעקבות כיבוש הרובע היהודי במלחמת העצמאות על ידי הלגיון הערבי ב-1948 והספרים, ביניהם כתבי היד של הרב עזרא עטייה אבדו.

רבני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנשיאה הרשמי של הישיבה שימש הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, ולאחר מכן שימש שנים רבות הרב עובדיה יוסף. כיום נשיא הישיבה הוא הרב יצחק יוסף.

ראשי הישיבה לאורך השנים היו הרב רפאל שלמה לניאדו,הרב עזרא עדס (שהיה אחד ממקימי הישיבה) הרב עזרא עטייה, הרב יעקב עדס, הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה, הרב יוסף משה עדס והרב אפרים כהן. הרב עובדיה הדאיה שימש בה כר"מ.

ראש הישיבה בעיר העתיקה כיום הוא הרב שלום כהן. הר"מ בישיבה הוא הרב יוסף חיים קופשיץ.

ראשי הישיבה בשכונת גאולה הם הרב משה צדקה והרב שמואל בצלאל.

בין הר"מים בישיבה היו הרב יהודה מועלם[3] והרב שמעון בעדני.

ראש הישיבה הקטנה היה הרב ציון כהן.

בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין בוגרי הישיבה בולטים רבנים ואישי ציבור שונים מהם:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נרי הורוביץ, ש"ס והציונות: ניתוח היסטורי, כיוונים חדשים 2, עמ' 30–61.
  • נורית ויזר, חזן - נעים זמירות, תולדות הרב בן ציון מרדכי חזן, הוצאת יפה נוף, ירושלים תשע"ב 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישיבת פורת יוסף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישיבת חסד לאברהם ובנין שלמה הוקמה בה'תק"ז ברחוב הקראים בירושלים מעזבונו של ר' אברהם נתן מרשיד וספרייתה הכילה אלפי ספרים ומאות כתבי יד. הישיבה התפרקה אחרי פטירת הרב יעקב שאול אלישר וספריה עברו לישיבת תפארת ירושלים, שם רבים מהספרים נגנבו ואבדו והשאר נמסרו לבסוף לישיבת פורת יוסף.
  2. ^ מאיר בניהו, "אספי הספרים לבני העדה הספרדית בירושלים", יד לקורא 1 (10-12), 243-247; 1 (13-15), 315-321.
  3. ^ [1]