ישיבת פורת יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "פורת יוסף" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פורת יוסף (פירושונים).
ישיבת פורת יוסף
Jerusalem P1080297 (5149008999).jpg
ישיבה
תאריך ייסוד 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים, ישראלישראלישראל
קואורדינטות 31°46′31″N 35°14′01″E / 31.775222222222°N 35.233527777778°E / 31.775222222222; 35.233527777778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ישיבת פורת יוסף בשנת 1937
הלגיון הערבי תוקף את ישיבת פורת יוסף, מאי 1948. צילום: ג'ון פיליפס
בניין הישיבה תחת אש במלחמת העצמאות
ישיבת פורת יוסף בשכונת גאולה

ישיבת פורת יוסף היא ישיבה אשר נחשבת ל'ספינת הדגל' של עולם הישיבות החרדי-ספרדי. הישיבה הוקמה ב-1923 ברובע היהודי בירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנין הישיבה בעיר העתיקה
הנחת אבן הפינה לישיבה בשכונת גאולה, חנוכה 1954. מימין לשמאל, הרבנים: יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אליעזר יהודה וולדנברג, עזרא עטיה, זלמן סורוצקין ויהודה צדקה (נואם). משמאל: הרב יצחק נסים.

הישיבה הוקמה בעקבות בקשתו של הרב יוסף חיים ("הבן איש חי") להקים ישיבה במקום. מקורבו, הנדבן יוסף אברהם שלום, סוחר עשיר בן יהדות בבל שגר בכלכותא שבהודו[1], שקל בשנת ה'תר"ס (1900) לבנות בית-חולים יהודי בירושלים ולשם כך התייעץ עם הרב יוסף-חיים, ואולם זה יעץ לו לבנות ישיבה. בעקבות כך הקציב שלום סכום כסף ששימש לקנייה אדמה קרוב ככל האפשר לכותל המערבי, כדי לבנות עליה ישיבה שבה ילמדו קבלה ותורת הנסתר לפחות עשרה תלמידים, מה שיקרב את ביאת המשיח והגאולה. שלום הפקיד את משה ששון על כספי ההקדש ולביצוע הפרויקט נבחר הרב בן ציון חזן, תלמידו של ה"בן איש חי", ששהה כבר בירושלים ועסק בהוצאתם לאור של כתבי רבו[דרוש מקור].

הקרקע הייתה שייכת לכשבעים בעלים והיה צורך לקבל את הסכמת כולם למכירת הקרקע. לאחר משא ומתן ממושך הגיעו איתם להסכמה והקרקע נרכשה, אך זמן קצר אחר לאחר תחילת הבנייה, טענו קבוצה של ערבים שהקרקע שייכת להם והבנייה שוב התעכבה. בינתיים הנדבן שלום, נפטר בשנת 1911[2]. מלאכת הבניה החלה בשנת 1912 בנהלו של יצחק בנבנישתי (בסיוע בנק ולירו)[3], אך נאלצו להפסיקה כעבור שנתיים, לאחר שפריצת מלחמת העולם הראשונה עצרה את העבודות, מאחר שבנק ולירו, שהעביר את כספי העיזבון של שלום, נסגר בזמן המלחמה[4]. הבנייה חודשה ב־1920[2]. הבניין תוכנן על ידי המהנדס בן ציון גיני ואת הבנייה ביצע גדוד העבודה.

בט"ז בשבט ה'תרפ"ג (1923) - הסתיימה בניית הישיבה, שנקראה מדרש "פורת יוסף", על שמו של הנדבן יוסף אברהם שלום. המבנה כלל, בנוסף לבניין הישיבה 25 דירות לצוות הישיבה, חדר אוכל גדול ומטבח משותף[5].

בשנותיה הראשונות שימש הרב נסים נחום כמנהל הוועד. עזבנו של הנדבן שלום המשיך לתמוך בישיבה מהכנסות מנכסים שהחזיק בהודו[5]. לאחר פטירתו החליפו הרב חזן בתפקיד עד לנפילתה של הישיבה בידי הירדנים, במלחמת העצמאות, בתש"ח (1948), אז גם נהרס מבנה הישיבה. הרב חזן נפטר בנובמבר 1951[6].

בשנות ה-30 הוקמה ישיבה נוספת בשם "ישיבת פורת יוסף" ברחובות, אך היא נוסדה על ידי תנועת הפועל המזרחי ולא הייתה קשורה לישיבה בירושלים[7].

פורת יוסף גאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות פנו מנהלי הישיבה ובראשם הרב עזרא שרים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, וקיבלו עבור הישיבה מבנה ערבי נטוש בשכונת קטמון[8]. במקום הוקמו תלמוד תורה ופנימייה, והונחה תשתית להקמת ישיבה, במתכונת הישיבה בעיר העתיקה. בחג החנוכה של שנת 1954 הונחה אבן הפינה לישיבה החדשה בשכונת גאולה בירושלים[9]. הישיבה הקטנה נשארה בשכונת קטמון ונסגרה בשנים האחרונות [דרושה הבהרה]. בשנת 1964, לאור הביקוש הרב ללימודים בישיבה, הוחלט לבנות לישיבה "קרית חינוך" חדשה בדרום מערב ירושלים, סמוך למגרש בו הוקם מלון הולילנד[10]. התוכנית לא יצאה לפועל, מאחר שמיד לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט לחדש את הישיבה בעיר העתיקה[11].

חידוש הישיבה ברובע היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט לבנות מחדש את מבנה הישיבה בעיר העתיקה, במקום בו עמד מבנה הישיבה לפני שנהרס. אבן הפינה לבניין המחודש של הישיבה הונחה ב-7 במאי 1969 בטקס בנוכחות הרב הראשי[12]. לפני תחילת בניית המבנה נערכה חפירה ארכאולוגית מקיפה בשטח בניהול הארכאלוג מאיר בן דב. במקום נמצאו מבנים מהתקופה הצלבנית, ושרידי מבנים מהתקופה הביזנטית והמוסלמית המוקדמת. שרידים אלו כסו ועליהם נבנה הבניין. בחלקו העליון של מתחם הישיבה נתגלו שרידים מסוף תקופת הבית השני, והם שולבו במרתף הבניין כחלק מהאתר הארכאולוגי הפרוור ההרודיאני[13]. הבניין החדש ברובע היהודי תוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה, לאחר שזכה בתחרות אדריכלית לתכנון הישיבה, ואחר כך גם את אזור רחבת הכותל המערבי וסביבתו[14]. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה את תוכנית המבנה בדצמבר 1971[15]. בניית מבנה הישיבה החדשה התארכה מספר שנים, עקב קשיים בגיוס כספים להקמת המבנה. וב-31 בספטמבר 1975, ערך ראש הממשלה יצחק רבין ביקור באתר הבנייה והבטיח שהממשלה תסייע בהשלמת הבנייה[16]. עיכובים נוספים נגרמו עקב סכסוך שפרץ בין הישיבה לאדריכל ספדיה. ועד הישיבה החליט לערוך שינויים בתוכנית הבניין, ללא הסכמתו והוא הגישה תביע נגד הוועד לבית המשפט. התביעה הגיעה לדיון עד בית המשפט העליון, שאף ערך סיור במבנה בנובמבר 1978[17].

גם לאחר שהוקמה מחדש הישיבה בעיר העתיקה, המשיכה הישיבה בגאולה להתקיים בנפרד. נכון ל-2018, לומדים בישיבה כ-100 בחורים והעומד בראשה הוא הרב משה צדקה. בבניין גם ישיבה קטנה, בראשות הרב יאיר צדקה, בנו של ראש הישיבה.

החופשה בישיבה קצרה יותר מחופשת "בין הזמנים" הנהוגה ברוב הישיבות. בימי כהונתו של הרב בן ציון אבא שאול, לא יצאו הבחורים לחופשה בבין הזמנים, מלבד בימי החגים, וכן טיול בט"ו באב וכן מספר ימים לפני ר"ה.

אופייה והשפעתה של הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר עם הקמתה נחשבה לישיבה יוקרתית. בתקופת המנדט הבריטי, הייתה מהעשירות ומהמבוססות בישיבות ארץ ישראל, כך שיכלה לתגמל בצורה נאותה את המורים והתלמידים, ורבני הישיבה גרו בדירות שלה. מרבית רבני ותלמידי הישיבה היו מיוצאי קהילות בגדאד וחלב.

כבר מראשיתה, היוותה הישיבה מקור לתודעה ופרקטיקה דתית עצמאית. רבני הישיבה ניסו להתרחק מקהילות המוצא וביקשו ליצור חברה דתית חדשה, מחמירה יותר. בכך, מהווה ישיבת פורת יוסף את אחד המוקדים הראשונים ביצירת חרדיות ספרדית. אף על פי שבישיבה הדגישו יותר את הפסיקה ההלכתית, בשנות ה-30 התקיים במסגרת הישיבה כולל קבלה, שנקרא "עוז והדר". אחד התלמידים בו היה הרב יצחק כדורי. רבים מבכירי הרבנים הספרדים לאורך השנים למדו בפורת יוסף, במיוחד בתקופת הזוהר המנדטורית. כך, בין השאר, הרבנים הראשיים לשעבר, הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו.

יחסה של הישיבה לציונות היה אמביוולנטי. מחד, סדר היום האלטרנטיבי שביקשה לייצר לא נגע בסוגיות הציוניות שעמדו על הפרק. מאידך, רבני ותלמידי הישיבה נחשפו לסביבה ציונית ולרובם היו בני משפחה מגויסים למערכות ההגנה והאצ"ל. בעוד נשיא הישיבה, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, משך לכיוונה של הציונות הדתית ולימודי מחשבת ישראל, הנהלת הישיבה נטתה לכיוונה של אגודת ישראל.

חמישה רבנים, שלמדו בישיבה ובה הוכשרו לרבנות. הקימו את "מועצת חכמי התורה". שהוקמה בשנת 1983, במטרה לשמש כהנהגה הרוחנית של תנועת ש"ס שגם הוקמה באותן השנים[18].

פסיקת ההלכה בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשית ימי הישיבה מתקיים בה ויכוח על פי איזו פסיקה ספרדית יש ללכת:

  1. הפסיקה הספרדית-קבלית של הבן איש חי, הבנויה על פסקי השולחן ערוך עם תוספות הרמב"ם ואחרונים עם הכרעה על פי הקבלה.
  2. הפסיקה הספרדית של רבי יוסף קארו על פי השולחן ערוך כדעה מכרעת.

בין שתי השיטות אין היום הכרעה. פעם ישנו ראש ישיבה התומך בגישה זו ופעם ישנו ראש ישיבה התומך בגישה זו.

ספריית הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה בעיר העתיקה באור יום
הכניסה הראשית לבניין הישיבה בעיר העתיקה

ב-1947 הכילה ספריית הישיבה כ-3000 ספרים ומעט כתבי יד שנשמרו בחדר מיוחד. כ-1500 מן הספרים הגיעו מישיבת חסד לאברהם ובנין שלמה[19]. ב-1946 תרם אהרן מני את שארית ספריית סבו רבי אליהו מני, רבה של חברון, שכללה כ-500 ספרים וכמאה חמישים כתבי יד ולספרייה הוקצה חדר נוסף[20]. מבנה הישיבה נהרס בעקבות כיבוש הרובע היהודי במלחמת העצמאות על ידי הלגיון הערבי ב-1948 והספרים, ביניהם כתבי היד של הרב עזרא עטייה אבדו.

רבני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנשיאה הרשמי של הישיבה שימש הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, ולאחר מכן שימש שנים רבות הרב עובדיה יוסף. כיום נשיא הישיבה הוא הרב יצחק יוסף.

ראשי הישיבה לאורך השנים היו הרב רפאל שלמה לניאדו, הרב עזרא עטייה, הרב יעקב עדס, הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה, הרב יוסף משה עדס והרב אפרים כהן. הרב עובדיה הדאיה שימש בה כר"מ. בין הר"מים בישיבה היו הרב יהודה מועלם, והרב שמעון בעדני. ראש הישיבה הקטנה היה הרב ציון כהן.

ראשי הישיבה כיום: בעיר העתיקה, הרב שלום כהן. הר"מ בישיבה הוא הרב יוסף חיים קופשיץ. בשכונת גאולה, הרב משה צדקה והרב שמואל בצלאל.

בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין בוגרי הישיבה בולטים רבנים ואישי ציבור שונים מהם:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נרי הורוביץ, ש"ס והציונות: ניתוח היסטורי, כיוונים חדשים 2, עמ' 30–61.
  • נורית ויזר, חזן - נעים זמירות, תולדות הרב בן ציון מרדכי חזן, הוצאת יפה נוף, ירושלים תשע"ב 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישיבת פורת יוסף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים יפת, ישיבת "פורת יוסף", הד-המזרח, 26 בפברואר 1943
  2. ^ 1 2 ישיבת פורת יוסף בירושלים, דואר היום, 25 בינואר 1920
  3. ^ מודעה מטעם ועד בנין פורת יוסף יכב"ץ, מוריה, 4 בדצמבר 1913
    ברכה לראש משביר., החרות ירושלים, 27 בספטמבר 1914
  4. ^ חרוניקא, האחדות, 11 בדצמבר 1914
  5. ^ 1 2 יהושע ביצור, "פורת יוסף" חוזרת לאכסנייתה, מעריב, 8 במאי 1969
  6. ^ נפטר ראש ישיבת -פורת יוסף-, הבוקר, 12 בנובמבר 1951
  7. ^ בישיבת "פורת יוסף" ברחובות, הצופה, 23 בספטמבר 1940
    הנחת אבן הפנה לישיבת "פורת יוסף" ברחובות, הצופה, 19 בנובמבר 1946
  8. ^ צו על תנאי בעניין ישיבת "פורת יוסף", הארץ, 20 באוקטובר 1949
    בנין ישיבת "פורת יוסף" לא יוחרם, הצופה, 29 בדצמבר 1949
  9. ^ נורתה אבן-פינה לישיבת "פורת יוסף", דבר, 22 בדצמבר 1954
  10. ^ "פורת־יוסף" ־ למרחבים חדשים, הצופה, 6 בספטמבר 1964
    נח זבולוני, קריה לימודית - לעדות המזרח, חרות, 5 במאי 1964
  11. ^ יקימו מחדש את ישיבת פורת יוסף, למרחב, 3 באוגוסט 1967
  12. ^ אבן הפינה לישיבת "פורת יוסף", למרחב, 8 במאי 1969
  13. ^ יואל רפל, חושפים את העבר וקוברים אותו מחדש, מעריב, 1 באוקטובר 1986
  14. ^ יורם קניוק, משה ספדי בונה בירושלים, דבר, 17 בספטמבר 1971
    יגישו הצעה לבניית הישיבות "פורת יוסף" והכותל" ", דבר, 15 ביולי 1969
  15. ^ אושרה תכנית הבינוי של ישיבת "פורת יוסף‭‬, דבר, 5 בדצמבר 1971
  16. ^ הממשלה תסייע בהשלמת בניית ישיבת 'פורת יוסף' ברובע היהודי, דבר, 1 באוקטובר 1975
  17. ^ עמוס לבב, ישיבת ביהמ"ש העליון נערכה ליד ישיבה בכותל, מעריב, 17 בנובמבר 1978
  18. ^ ישיבת פורת יוסף - "בית־היוצר" של מועצת חכמי התורה, מעריב, 26 ביולי 1984
  19. ^ ישיבת חסד לאברהם ובנין שלמה הוקמה בה'תק"ז ברחוב הקראים בירושלים מעזבונו של ר' אברהם נתן מרשיד וספרייתה הכילה אלפי ספרים ומאות כתבי יד. הישיבה התפרקה אחרי פטירת הרב יעקב שאול אלישר וספריה עברו לישיבת תפארת ירושלים, שם רבים מהספרים נגנבו ואבדו והשאר נמסרו לבסוף לישיבת פורת יוסף.
  20. ^ מאיר בניהו, "אספי הספרים לבני העדה הספרדית בירושלים", יד לקורא 1 (10-12), 243-247; 1 (13-15), 315-321.