ישי דוידי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישי דוידי
ישי דוידי.jpg
לידה 3 בפברואר 1962 (בן 58)
רמת השרון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישי דוידי (נולד ב-3 בפברואר 1962) הוא איש עסקים ישראלי, מייסד ומנכ"ל קרן ההשקעות הפרטית פימי (FIMI). במשך עשר שנים ברציפות נכלל דוידי ברשימת 100 האנשים המשפיעים בכלכלה הישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוידי נולד וגדל ברמת השרון. אביו היה אדריכל וצייר חובב. מגיל צעיר עבד בעבודות כפיים שונות, כגון זיפות גגות וגינון, ובתיכון החל להתעניין בשוק ההון ולסחור במניות בסכומים קטנים[1]. בתקופת התיכון היה גם ספורטאי מצטיין, עסק בציור והדריך בתנועת הנוער המחנות העולים. שירת בצה"ל כלוחם וקצין בסיירת מטכ"ל, ונלחם במלחמת לבנון הראשונה. לאחר השחרור מן הצבא למד תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב אותו סיים בהצטיינות, ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן.

כיהן כחבר הנהלה בעמותת "עלם" למען נוער בסיכון והוא תורם למוסדות רפואיים, לארגונים המסייעים לילדים נזקקים ולמיזמי תרבות שונים. הוא חובב אמנות ועוסק בספורט.

דוידי ממעט בחשיפה תקשורתית, ואף נמנע במכוון מהשקעה בגופי תקשורת בישראל.

ב-2013 הוענק לדוידי פרס מטעם הליגה לידידות אמריקה ישראל (AIFL) על תרומתו המשמעותית לחיזוק היחסים הכלכליים בין ישראל לארצות הברית. ב-2015 קיבל ישי דוידי את אות BDO למצוינות על תרומתו לחיזוק הכלכלה במדינת ישראל.

בשנת 2019, היה דוידי אחד מתוך 34 אנשי עסקים ישראלים מובילים בתחומם שחתמו על עצומה הקוראת לקואליציה המתהווה להימנע מחקיקה שתפגע באיזון הרשויות בישראל. זאת על רקע ניסיונותיו של ראש הממשלה באותה עת, בנימין נתניהו, להעביר את פסקת ההתגברות שנועדה להחליש את בתי המשפט.[2]

דוידי מתגורר בהוד השרון, נשוי לשירה ולהם שלוש בנות.

ראשית פעילותו העסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו האקדמיים שימש דוידי כמנהל וכמנכ"ל במספר חברות. עבודתו הראשונה בתום לימודיו הייתה בחברת ייעוץ עסקי, ולאחר שייעץ לתשלובת הבנייה של הקיבוץ הארצי, שהייתה שקועה בהפסדים, הוצע לו לכהן כמנכ"להּ. בין השנים 1991–1993 שימש כמנכ"ל חברת "זר תעשיות עתירות ידע" העוסקת בתחום הדיאגנוסטיקה הרפואית. ב-1993 נענה להצעת איש העסקים והנדבן האמריקני סנפורד (זלמן) ברנסטין לכהן מנכ"ל קרן הון סיכון קטנה שהקים. הקרן, קרן תקווה, זכתה להצלחה גדולה בעיקר בזכות השקעה אחת, בחברת השבבים גלילאו. בשנת 1996 פרש מהקרן וייסד את קרן ההשקעות הפרטיות הראשונה בישראל, קרן פימי. הקרן החדשה התמקדה בהשקעה בחברות בוגרות תוך מעורבות בניהולן. דוידי מצא שקרן מסוג זה תמצה את עניינו בניהול, בניגוד לקרן הון סיכון שבה עיקר הפעילות הוא באיתור השקעות בשלבים מוקדמים.

קרן פימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרן פימי

קרן פימי (First Israel Mezzanine Investors) שדוידי הקים בשנת 1996 היא קרן ההשקעות הפרטית הגדולה בישראל עם הון של 3.2 מיליארד דולר, המתמחה ברכישת שליטה בחברות. הקרן שותפה מלאה לתהליך השבחה ריאלי של החברות בהן השקיעה. בעת הקמתה, ושנים רבות לאחר מכן, הייתה פימי קרן ההשקעות הפרטיות היחידה בישראל.

פימי משקיעה בעיקר בחברות ישראליות בינוניות וגדולות מתחומי התעשייה השונים (בכלל זה אנרגיה, פלסטיק, תעשיות ביטחוניות וחומרי בנייה) וכן מענפים נוספים, במטרה ליצור גיוון רחב של תחומי השקעה. היא אינה עוסקת בהשקעות בנדל"ן, שלדברי דוידי אינו רווחי דיו ואינו מתחום מומחיותה של הקרן, בתחום התקשורת ובתחום הפיננסים, כדי לא להיקלע לניגודי עניינים עם המשקיעים בקרן, בחלקם גופים פיננסים.[1][3][4]. ככלל מעדיפה הקרן להשקיע בחברות שעיקר מכירותיהן מכוון לייצוא. בין השקעותיה הבולטות לאורך השנים - תדיראן קשר (ציוד קשר), ליפמן (ציוד אלקטרוני), ריטליקס (תוכנה), אורמת (אנרגיה גיאותרמית), גילת רשתות לווין, G4S הישראלית (לשעבר חברת השמירה) ונייר חדרה (ייצור ומיחזור מוצרי נייר וקרטון). חלק לא מבוטל מהשקעותיה הם בחברות מענפי התעשייה המסורתית והמעורבת (לואו-טק ומיד-טק), אך גם בחברות אלה מכווינה הקרן את החברות להשקעה במחקר ובפיתוח.

עד אפריל 2019 רכשה הקרן שליטה ב-89 חברות בישראל, ומתוכן מימשה 59[5]. מרבית הרכישות של הקרן הן רכישות בלעדיות, ללא שותפים נוספים, ונעשו בהסכמת הבעלים וההנהלה ובשיתוף עמם. בחלקן, כגון בחברת ריטליקס, ניהלה מאבקי שליטה. במקרים אחרים נסוגה מכוונת הרכישה עקב התנגדות בעלי השליטה או ההנהלה, כגון בחברת הפלסטיק כפרית.

צוות הניהול של הקרן עובד בה לאורך שנים רבות, וכמו דוידי, מורכב ברובו מאנשים בעלי ניסיון בניהול חברות יצרניות. גילון בק, שותף בכיר בקרן שהצטרף אליה ב-2003, שירת יחד עם דוידי בסיירת מטכ"ל.

הקרן היא למעשה שם כולל למספר קרנות בשם זה שפעלו לאורך השנים, שהשביעית מביניהן החלה בגיוס כסף ב-2020[6]. משך חייה הממוצע של קרן הוא כ-7 שנים. ההשקעה המינימלית הנדרשת בקרן השישית הייתה בגובה 5 מיליון דולר. לדברי דוידי, פעילות הקרן מכוונת להשביח באופן מהותי את ערך החברות שרכשה, בתוך פרק זמן קצר יחסית. לאורך השנים הניבה הקרן תשואות גבוהות מתשואות השוק, הן בתקופות משבר כלכלי והן בתקופות גאות. השותפים בקרן ומנהליה, ובכללם דוידי עצמו, גם משקיעים בה בעצמם. לצד השקעות ישירות בחברות, עסקה הקרן גם בהלוואות מזנין (מימון ביניים, לרוב בתמורה להשתתפות ברווחים או אופציות נוסף על הריבית), במיוחד בתקופות שבהן מחירי המניות היו גבוהים והיא התקשתה לרכוש חברות.[7]

לקרן יש מתודולוגיות עבודה סדורות בחיפוש השקעות ובהשבחת חברות. הפרמטרים הקובעים בתהליך ההשבחה הם גיבוש צוות הניהול, הכנת תוכנית עסקית אסטרטגית למספר שנים, השקעות, בעיקר במחקר ופיתוח, הצטיינות תפעולית ושליטה ובקרה.[8] ברוב המקרים תהליכי ההשבחה לא היו כרוכים בפיטורי עובדים או בסכסוכי עבודה, ובסופם מספר העובדים גדל. השקעות הקרן נעשות במינוף פיננסי נמוך יחסית, המאפשר לה עמידות במצבי משבר כלכלי ועליית ריבית; מצבי משבר יוצרים עבור הקרן הזדמנויות לרכוש חברות ולייעל אותן[1][4].

דוידי מכהן בעצמו כדירקטור בחלק מהחברות שבהן רכשה פימי שליטה ולעיתים, לרוב לתקופות-ביניים קצרות, כיהן גם כיושב ראש הדירקטוריון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]