ישי קולביאנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית
מתרחצים בחוף ימה של תל אביב, שנות ה-40

ישי קוּלבִיַאנסקי (Issai Kulvianski (לעיתים נכתב Kulviansky; בליטאית: Kulvianskis);‏ 5 בנובמבר 1892,[1] יאנובה, פלך קובנה, רוסיה (ליטא) – 27 בנובמבר 1970, לונדון, בריטניה) היה צייר, פסל ותפאורן יהודי יליד ליטא שפעל באירופה ובארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישי (ישעיהו) נולד בעיירה יאנובה (יונאבה) שבליטא ולמד בווילנה אצל מרק אנטוקולסקי. ב-1912 למד בברלין אצל הפסל הוגו קאופמן וחבר לחוג הציירים היהודים, בהם בין היתר מקס ליברמן והרמן שטרוק, והציג תערוכת פסלים בגלריה של פריץ גורליט בברלין. ב-1913 שהה בפריז והכיר שם את מארק שאגאל וחיים סוטין וב-1914 הציג תערוכה בגלריה גורליט בברלין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ לשוב לליטא וגויס לשירות צבאי.

ב-1918 חזר לברלין שם סיים את לימודיו והחל לעבור בהדרגה עד 1923 מן הפיסול לציור. ב-1920 הצטרף ל"קבוצת נובמבר" ועוד בברלין היה חבר איגוד הוורקבונד וחבר אגודת אמני ברלין. ב-1927 החל ללמד ציור ובמשך שנתיים עבד באיור עבור שבועון "הרדיו". הוא הציג בתערוכות בערים ברלין, פראג, וינה ודרזדן ויצירותיו נרכשו על ידי מוזיאונים. ב-1932 הציג תערוכת יחיד ראשונה, בקובנה.

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב, ברחוב בן-יהודה 234. בתל אביב צייר דמויות ונופים עירוניים, מתרחצים בחוף הים, תזמורת בקונצרט ועוד, כשהוא ממזג אימפרסיוניזם בדינמיקות מכחול אקספרסיוניסטי, תוך שימת דגש על האור המקומי העז.[2] ב-1934 היה בין מייסדי אגודת הציירים והפסלים בישראל.[3]

בתל אביב הקים ביחד עם הפסל גיאורג לשניצר בית ספר לאמנות, שפעל בין השנים 1934-35. בשנת 1937 החל ללמד בסמינר הקיבוצים וייסד את הארגון לחינוך לאמנות בקיבוצים. בשנת 1939 הציג תערוכת יחיד בגלריה לאמנות כ"ץ. בשנות ה-40 עיצב תפאורות לתיאטרון הבימה ולאופרה הארצישראלית העממית.

בארץ הִרבה להציג תערוכות – במוזיאון תל אביב לאמנות ובבית הנכות בצלאל בירושלים, בגלריות ובביתו.[4]

בין תלמידיו: נפתלי בזם[5] ופרץ הסה.[6]

בשנת 1939 זכה בפרס דיזנגוף על ציורו "חופר חול".[7]

בקיץ 1948 נסע לאירופה למשך יותר משנה.[8] בשנת 1950 עזב את ישראל מטעמי בריאות וחזר להתגורר באירופה ולעסוק בפיסול. הוא חי בצרפת, בריטניה וגרמניה המערבית, ובשנותיו האחרונות התגורר בלונדון, שם נפטר ב-1970, בגיל 78. אלמנתו, סוזי לבית אופנבכר (1910–1996), פעלה להפצת אמנותו.

קולביאנסקי היה אמן מוערך בשעתו, אף שנשכח כליל לאחר עוזבו את הארץ. בכתבה בעיתון "דבר" לרגל מלאת לו חמישים כתב המבקר דוד אריה פרידמן:

אמנותו של קולביאנסקי לא היתה אף פעם האמנות של דרך המלך. אף לא זו של הנתיב הפרטי האחד. זוהי אמנות השבילים הרבים של האישיות המורכבת מיסודות שונים, המתפרדים ומתכנסים ומשתלבים אחד בשני. פעם יתבלט האחד ופעם – השני, אבל לכל קבוצת שבילים ביצירתו ישנם, כמו לכל קבוצת עצבים בגוף האדם, מרכז משלה וצומת פעולה משלה. ואם פעם יתבלט בתמונותיו עיבוד השטח ופעם עיצוב המרחק הרי בשניהם הוא וירטואוזי. את קצב התמונה ימסור באותה מידה על ידי ריתמוס הקוים כמו על ידי הרמונית הצבעים. ואם בדרך כלל קשור אצלו הצבע למציאות – בעיקרו הוא משתמש בו כמו בסמל. לפעמים אף נדמה,כי הוא השתחרר לגמרי מן האשליה של תפיסת העולם בממדים או במדים. אז הוא רוקע את המציאות כרצונו ומפשיטה מכל לבושיה כדי לעטותה בלבושים חרשים משלו, ההויה החדשה שהוא יוצר נהפכת אז להזית פלאים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • An exhibition of paintings and drawings by Issai Kulvianski, 1892-1970, London: Ben Uri Art Society, 1987. (תערוכה בגלריה בן אורי בלונדון, 13 בנובמבר – 3 בדצמבר 1987)
  • Issai Kulvianski, 1892-1970. Malerei, Arbeiten auf Papier, Skulpturen aus der Sammlung der Berlinischen Galerie; [Katalog und Ausstellung: Maiken Schmidt; unter Mitwirkung: Martina Grosse et al.], Berlin :‪ Die Galerie, Landesmuseum für Moderne Kunst, Photographie und Architektur,‪ 1998. (תערוכה בבית וילי ברנדט בברלין, 30 בינואר – 28 בפברואר 1998)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירותיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך על פי מספר מקורות, בהם הכיתוב שעל גבי מצבתו; על פי מקורות אחרים (בהם רשומה בתוך: Klaus Gaertner, The Offenbacher family, Tel-Aviv: Orient 1983)‏ – 1896.
  2. ^ דיוקן, באתר המכירות הפומביות מונטיפיורי.
  3. ^ אגודת הציירים והפסלים בא"י, דבר, 12 באוגוסט 1934.
  4. ^ תל-אביב | בתערוכת קולויאנסקי, דבר, 22 ביוני 1937; יעקב קוזלובסקי, תערוכת הצייר קולויאנסקי במוזיאון תל אביב, דבר, 27 ביוני 1937; יהושע שור, תערוכת קולביאנסקי: (הוצגה בגלריה כץ בתל-אביב ועכשיו בגלריה שלוסר בירושלים), דבר, 27 ביוני 1939; ר. אלראי, אמנות הציור בשנת תשנ"ט | תערוכות, דבר, טור 2, 13 בספטמבר 1939; תל-אביב | בתערוכת קולביאנסקי, דבר, 3 בדצמבר 1939; תל-אביב | תערוכת קולביאנסקי, כהן, שיץ ולשניצר במוזיאון תל אביב, דבר, 15 בדצמבר 1939; תל-אביב | גמר שתי תערוכות במוזיאון ת"א, דבר, טור 2, 25 בדצמבר 1941; תל-אביב | נפתחה תערוכת קולביאנסקי, דבר, 23 בדצמבר 1946; תל-אביב | תערוכת י. קולביאנסקי, דבר, טור 2, 12 באוגוסט 1948; ירושלים | תערוכת ישי קולביאנסקי, על המשמר, 2 ביוני 1949.
  5. ^ צבי גיל, יורד הסירה, בבלוג שלו, "זרקור", 15 ביולי 2011.
  6. ^ ליזטה לוי, ציורי פרץ הסה בסטודיה "מקרא" בתל-אביב, דבר, טור 1, 2 בספטמבר 1949.
  7. ^ פרס דיזנגוף לאמנות של עירית תל-אביב, דבר, 28 ביוני 1939.
  8. ^ תל-אביב | תערוכת י. קולביאנסקי, דבר, טור 2, 12 באוגוסט 1948; בין מוסדות ואנשים, דבר, 7 באוקטובר 1949.