ישי רוזן-צבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישי רוזן צבי.jpg

ישי רוזן-צבי (נולד ב-1971, תל אביב) הוא פרופסור חבר בחוג לתרבות עברית באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים. נודע גם בהיותו בוגר ישיבת הסדר שסירב לשרת בשטחים.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישי רוזן-צבי הוא בנו של פרופסור אריאל רוזן-צבי, שהיה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. למד בישיבת הר עציון באלון שבות. ב-1997 השלים תואר ראשון בפילוסופיה כללית וספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1999 החל ללמוד במסלול הישיר לדוקטורט במסגרת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2002–2003 לימד תלמוד באוניברסיטאות UCLA וברקלי בקליפורניה. ב-2004 סיים את הדוקטורט. נושא עבודת הדוקטור שלו היה: "טקס הסוטה בספרות התנאית: עיונים טקסטואליים ותאורטיים", בהנחיית פרופ' עדי אופיר ופרופ' משה הלברטל.

ב-2008 יצא לאור ספרו, המבוסס על עבודת הדוקטור שלו: "הטקס שלא היה - מקדש, מדרש ומגדר במסכת סוטה".

מונה לראש המגמה לתלמוד וספרות העת העתיקה באוניברסיטת תל אביב, ובדצמבר 2010 קודם לדרגת פרופסור חבר. בחודש נובמבר 2012 נבחר לחבר האקדמיה הצעירה למדעים.

תחומי העניין של רוזן-צבי הם מגדר ומיניות בתרבות התלמודית, עיצובו ותפקודו של המקדש בשלהי העת העתיקה וכן הרמנויטיקה מדרשית. במחקריו הוא משלב בין עיסוק טקסטואלי פרטני בספרות חז"ל ובין שימוש בכלים ביקורתיים והרמנויטיים, כגון חקר תרבות ולימודי מגדר וטקסים.

בשנת 2001, במהלך האינתיפאדה השנייה, עורר רוזן-צבי הדים עקב סרבנותו לשרת ביהודה ושומרון, במסגרת שירות המילואים.[2] הוא נענש ב­-31 ימי מאסר בכלא. הוא היה חייל המילואים הדתי הראשון שנשלח למאסר מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. במכתב ששלח רוזן-­צבי לחבריו בישיבה הסביר מה גרם לו לנקוט צעד זה: "הייתי, לבושתי, בג'נין לפני שנתיים, והעוולות הן שקופות. לא הגדולות, לא מוות של תינוקות, העוולות שמתרחשות כל רגע בעצם הנוכחות הדורסנית, בכל גג של בית ש'הופקע' לצורכי ביטחון, אנשים שכל חייהם 'הופקעו' על ידי הצבא, נטולי כל זכויות, נעדרי אזרחות, אבל הכי גרוע הוא המחסום. מחזיקים אלפי אנשים בצינוק, מונעים עבודה, מרעיבים, מבודדים, מנטרלים כל אפשרות של חיים נורמליים". בישיבה עוררו הדברים זעם רב. ראשי הישיבה, הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין, הצהירו לאחר משפטו הצבאי, כי תלמיד שיסרב לשרת בשטחים לא יתקבל ללימודים בישיבה.

בשנת ה'תשס"ב (2002) הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי של תנועת "יש גבול", והכריז: "אני ישי רוזן-צבי מבקש להדליק את המשואה, בשעה זו של ליקוי מאורות גדול, בשמם של כל אנשי המילואים שמצאו את העוז בלבם לסרב ליטול חלק במעשים האיומים והנוראים המבוצעים בשטחים. שהוציאו עצמם מן הכלל, כיוון שהכלל נותן ידו יום יום - במעשה או בשתיקה - לפשעים חמורים".[3]

ישי רוזן-צבי מתגורר בירושלים, הוא גרוש ואב לשלושה. לרוזן-צבי ארבעה אחים, בהם פרופ' למשפטים איסי רוזן-צבי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דליה קרפלפתאום גיליתי שאני קלגס, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2001
  2. ^ ראיון ליעקב אגמון בתוכנית "שאלות אישיות" בגל"צ, 23 במאי 2015.
  3. ^ דברי ישי רוזן-צבי בהדלקת המשואה ביום העצמאות תשס"ב, באתר "מסרבים למען ישראל"