ישי שריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישי שריד
Yishai Sarid.jpg
לידה 1965 (בן 54 בערך)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עורך דין, עורך דין, מרגל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד, האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית ישראלית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן
נושאי כתיבה יהדות, השואה
פרסים והוקרה Grand Prix de Littérature Policière
פרס ברנשטיין (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישי שריד (נולד ב-1965) הוא סופר ועורך דין ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישי שריד נולד בשנת 1965 בתל אביב לדורית ויוסי שריד. בשנים 19741977 התגורר עם משפחתו בקריית שמונה.

את שירותו בצה"ל עשה כקצין מודיעין והגיע לדרגת רב-סרן במילואים. למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1994 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין בישראל. בשנת 1999 קיבל תואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד.

עבד כתובע בפרקליטות מחוז תל אביב ובמשרד עורכי דין ד"ר י. וינרוט ושות'. משנת 2002 הפך לעורך-דין עצמאי, ועוסק בליטיגציה מסחרית, בדיני חברות, במשפט מנהלי ובתביעות יצוגיות. כמו כן משמש כבורר.

שריד כתב עד כה 5 ספרים - "טרף קל" (2000), "לימסול" (2009), "גן נעמי" (2013), "השלישי" (2015) ו"מפלצת הזיכרון" (2017). ספריו תורגמו לשפות שונות וזכו בפרסים.

הנחה תוכניות טלוויזיה ששודרו בערוץ 1 ("כאן") במסגרת הסדרה "נקודת מפנה".

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הוצב במקום 102 ברשימת מרצ.

נשוי לד"ר רחלי שיאון-שריד, בתם של יעל דיין ודב שיאון, רופאת ילדים העובדת בבית החולים וולפסון. לזוג שלושה ילדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טרף קל (הוצאת ידיעות אחרונות, 2000). סיפור חקירתו של קצין מצטיין שנחשד באונס חיילת. הספר תורגם לצרפתית.
  • לימסול (הוצאת עם עובד, 2009). סיפורו של חוקר שב"כ שמקבל משימה מיוחדת שקשורה במשורר מעזה ופעילת שלום מתל אביב. הספר תורגם לשמונה שפות (אנגלית, צרפתית, גרמנית, סינית, טורקית, איטלקית, קטלנית ודנית), זכה ב"פרס הגדול לספרות בלשית" בצרפת ובפרס הבינלאומי על שם מריסה ג'ורג'טי, שניתן בטרייסט שבאיטליה. כמו כן היה מועמד ברשימה הסופית של פרס IMPAC המוענק באירלנד.
  • גן נעמי (הוצאת עם עובד, 2013). סיפור שנה בחייה של הגננת נעמי, אשר נאבקת כנגד פינויה מהגן שהיא מנהלת ומביתה. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה של פרס ספיר ותורגם לגרמנית.
  • השלישי (הוצאת עם עובד, 2015). הספר מספר את קורות ימיה האחרונים של מלכות יהודה עתידית, לאחר שמנהיג כריזמטי עולה על כס המלוכה ומתמנה לכוהן גדול, בית המקדש השלישי מוקם ועבודת הקורבנות מתחדשת. הספר זכה בפרס ברנשטיין לספרות ותורגם לצרפתית ולאיטלקית.
  • מפלצת הזיכרון (הוצאת עם עובד, 2017). היסטוריון צעיר מדווח ליו"ר יד ושם על האופן בו השתלט זיכרון השואה על חייו, במחקריו ובעיסוקו בהדרכת סיורים במחנות ההשמדה בפולין. הספר תורגם לגרמנית ולאיטלקית.

עבודתו המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריד סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, והתמחה אצל עו"ד אביגדור פלדמן ובפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי).

בין השנים 1994–1997 עבד כתובע בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי). בשנים 1997–2001 עבד במשרדו של עו"ד יעקב וינרוט.

החל משנת 2002 עובד כעו"ד עצמאי. במסגרת זו ייצג לקוחות, יחידים ותאגידים, בהליכים משפטיים רבים בערכאות המשפטיות השונות, בעיקר בתחום המשפט האזרחי.

בין השנים 2006–2011 שימש כתובע חיצוני בשירות המשרד להגנת הסביבה, בהליכים פליליים נגד חברות ויחידים שזיהמו את הסביבה.

יצג את פרופ' שמואל קניאל בתביעה יצוגית בעניין ריביות הבנקים, בסיומה שולם לציבור סך של 47 מיליון ש"ח.

יצג את משפחת החייל יהודה כץ, הנעדר מקרב סולטן יעקוב, בעתירה לבג"ץ לביטול ההכרזה עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע, ולאחר ביטול ההכרזה בתביעת נזיקין שהסתיימה בפיצוי כספי תקדימי למשפחה.

יצג משקיעים שהולכו שולל על ידי חברת טי.ג'י. איי בתביעה שהסתיימה בהשבת כספם.

יצג בהליכים בבית המשפט העליון בהם נקבעו הלכות תקדימיות, בין היתר בעניין מאבקי שליטה בחברות (רע"א 1896/12) ובעניין "פורום לא נאות" (רע"א 10250/08).

הגן על תושבות בשכונת הארגזים בתביעת פינוי שהוגשה נגדן, בהליך בו נקבעו עקרונות הזכאות לפיצוי כתנאי לפינוי (ע"א 17401-01-17).

מייצג את משפחת החייל אורון שאול, הנעדר ממבצע "צוק איתן", בהליכים משפטיים לצורך קבלת מידע על גורלו.

משמש כבורר במסגרת המוסד הישראלי לבוררות עסקית.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם דיין
 
 
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי ורחל שוורץ
 
 
דבורה דיין
(פעילה חברתית)
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
 
 
 
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עזר ויצמן
(נשיא מדינת ישראל)
 
ראומה שוורץ
(פעילה חברתית)
 
 
 
 
 
 
 
אביבה (וישראל) גפן
 
 
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
עמוס הדר
(ח"כ)
 
מרדכי דיין
(יו"ר עמית קק"ל)
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב שריד
(מחנך)
 
 
 
רות שוורץ
(פעילה חברתית)
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
 
יגאל תלמי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
 
אהוד (אודי) דיין
(פסל)
 
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל וח"כ)
 
תמר דיין
 
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(קונסול ישראל
בניו-יורק)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסי שריד
(ח"כ ושר)
 
 
 
 
 
 
אסי דיין
(במאי, שחקן, וסופר)
 
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
רחלי שיאון-שריד
(רופאת ילדים)
 
ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)
 
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר, ותסריטאי)
 
 
  • באילן יוחסין זה, מופיעים רק אישים שהתפרסמו בזכות עצמם או חוליה מקשרת בין דורות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הספר לימסול

על הספר גן נעמי

על הספר השלישי

על הספר מפלצת הזיכרון