ישעיהו שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישעיהו שפירא
האדמור החלוץ.jpg
הרב ישעיהו שפירא, "האדמו"ר החלוץ"
תאריך לידה י"א בשבט תרנ"א
תאריך פטירה ה' בסיוון תש"ה (בגיל 54)
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה לועזי 28 בינואר 1891
תאריך פטירה לועזי 22 במאי 1945
מקום פעילות פולין, ארץ ישראל
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק עלייה לארץ ישראל
תפקידים נוספים מנהל בנק זרובבל
רבותיו הרב קוק, האדמו"ר מחאנטשין
תלמידיו בנו, הרב אלימלך שפירא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב ישעיהו שפירא (י"א בשבט תרנ"א, 28 בינואר 1891ה' בסיוון תש"ה, 22 במאי 1945) היה מנהיג חסידי ציוני נלהב, ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית. כונה "האדמו"ר החלוץ".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1891 בפולין, לאדמו"ר אלימלך שפירא מגרודזיסק ולאשתו חנה ברכה. התייתם מאביו בגיל צעיר, וגדל אצל סבו (אב אימו), האדמו"ר חיים שמואל מחאנטשין, שהיה ידוע כאוהב ארץ ישראל. אחיו רבי קלונימוס קלמיש שפירא היה האדמו"ר מפיאסצנה. נישא לחיה שרה, בתו של רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ, האדמו"ר מקרימילוב.

ב-1914 עלה לבדו לארץ ישראל, שם פגש את הרב קוק והושפע רבות מאישיותו. בגלל נתינותו הרוסית גורש חזרה לפולין על ידי הטורקים שהיו במצב של מלחמה עם רוסיה.

האדמו"ר החלוץ על סוס בשדה

ב-1917 היה ממייסדי תנועת "המזרחי" בפולין. פעל בקרב הציבור החסידי לעלייה לארץ ישראל. בעידודו הוקמו בפולין שלוש קבוצות חסידיות להתיישבות בארץ. שתיים מקבוצות אלו הקימו מאוחר יותר את "כפר חסידים" והשלישית את כפר אתא. הרב שפירא עלה שנית לבדו לארץ ב-1920 וחי לבדו בארץ עד 1924 עקב התנגדותו של חותנו לעליית שאר בני המשפחה. במשך כשנתיים, מתרפ"ב עד תרפ"ד היה בן בית אצל בן דודו האדמו"ר מדרוהוביץ' בירושלים. האדמו"ר היה חובב ציון נלהב ותלמיד של הרב קוק. בשנים אלו היה הרב שפירא בין מייסדי תנועת "הפועל המזרחי", ואף עמד בראש התנועה כמה שנים.

במסגרת פעילותו נסע לארצות אירופה ולאמריקה מטעם הקרן הקיימת לישראל. הוא נבחר לנשיאות קק"ל ומונה למנהל בנק זרובבל. ב-1930 ליקט וערך את הספר 'ארץ חפץ', אמרות על ארץ ישראל ובניינה, מאת הראי"ה קוק. הרב שפירא תמך בקבוצות ההתיישבות של תנועת הפועל המזרחי, ובמאבק כנגד ההסתדרות שלא ראתה את ההתארגנות הנפרדת בעין יפה. עם זאת תמך בשיתוף הפעולה עם אנשי ההסתדרות. בראשית שנות ה-40 היה חבר הסיעה המרכזית "תורה ועבודה" של הפועל המזרחי, בראשות משה שפירא[1].

כשהגיע לגיל 51 החליט לממש את שאיפתו להיות עובד אדמת ארץ ישראל, מכר את נכסיו, עזב את הבנק ואת תפקידיו הציבוריים, ובשנת 1942 התיישב במושב הדתי כפר פינס, שם עסק בחקלאות. ביתו בכפר פינס הפך למרכז לעלייה לרגל של קהל אוהדיו, והרב שפירא היה עורך "שולחן", כמנהג האדמו"רים, ומלהיב את שומעיו בניגונים חסידיים, מהם פרי יצירתו. אחד משיריו הוא השיר "אילו היה לי כח".

עם קבלת הידיעות על היקף השואה באירופה, והירצחם של אחיו, ובמיוחד אחיו האהוב האדמו"ר מפיאסצנא וכל בני משפחתו, הידרדר מצב בריאותו, ובערב חג השבועות ה'תש"ה (1945) נפטר בירושלים, והובא לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים.

בנו הרב אלימלך שפירא, היה לימים האדמו"ר לחסידי גרודזיסק-פיאצסנה. בנו, יוסף (יוסק'ה) שפירא כיהן לימים כשר מטעם המפד"ל. נכדו, בנו של הרב אלימלך, הוא הרב קלמן מנחם שפירא האדמו"ר לחסידי גרודזיסק-פיאצסנה ברמת בית שמש.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]