ישעיה פיק ברלין
| לידה |
1719 ה'תע"ט אייזנשטט |
|---|---|
| פטירה |
1799 (בגיל 80 בערך) ח' באייר ה'תקנ"ט ברסלאו, ממלכת פרוסיה  |
| תקופת הפעילות |
? – 13 במאי 1799 |
| חיבוריו | יש סדר למשנה, ראשון לציון, הפלאה שבערכין, מיני תרגומא, תנא תוספאה, אומר השכחה ועוד |
  | |
רבי ישעיה פיק מכונה גם רבי ישעיה ברלין (ה'תע"ט, 1719 - ח' באייר ה'תקנ"ט, 1799) היה רב, פוסק ואב בית דין. נודע בין היתר בשל הגהותיו לתלמוד הבבלי שנוספו למסורת הש"ס החל מדפוס דיהרנפורט ה'תק"ס ואילך.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד באייזנשטט (אז בממלכת הונגריה בשם קישמרטון, על גבול אוסטריה-הונגריה של היום) לרבי יהודה לייב (המכונה ר' לייב מוכיח)[1]. ולאמו יודית, בת ר' איצק ברלין.
למד בתחילה אצל אביו. בילדותו למד בברלין, ומכאן שמו. לאחר מכן הלך ללמוד בישיבתו של רבי צבי הירש ביאלה (מחבר הספר כוס ישועות) בהלברשטאדט, שם למד את דרך הבקיאות והביקורת.
לאחר מכן עזב את הישיבה, התיישב בברסלוי, ונשא שם לאשה את פרומט (נפטרה בי"ב בסיוון ה'תקס"ב), בתו של ר' וולף פיק, שעל שמו נקרא בשם פיק, הרב פיק העדיף שלא לקרא בשם זה, מכיוון שאחד ממשפחתו עזב את הדת[2]. בברסלוי עסק במסחר עורות בשותפות עם גוי, אולם עיקר עסקו היה בלימוד תורה. שם נודע הרב ישעיה כבקיא גדול בכל התורה. על פי המסופר, היה אהוב על כולם, ואף המשכילים כיבדוהו והיו שואלים אותו שאלות (בשל ידיעתו בדקדוק עברי וארמי). גם בתחום ההיסטוריה ידע לשלב את ידיעותיו עם תורתו.
רוב ימיו חי כאדם פרטי, ולא שימש ברבנות. אולם בי"ד בטבת ה'תקנ"ד, בהיותו כבן שבעים וחמש, בהוראת הממשל[3], נתמנה לאב בית דין ור"מ ברסלוי, לאחר שהרב יצחק יוסף תאומים, קודמו בתפקיד, נפטר (בט"ז בחשון ה'תקנ"ד). דרשתו הראשונה מתועדת בספר ברכת משה של הרב משה קרנר (ברלין, ה'תקצ"ד). ימי כהונתו ארכו מעט יותר מחמש שנים, וה' באייר בה'תקנ"ט, בהיותו בן כשבעים ותשע, נפטר.
| ” | תורה שלו היתה שמסר נפשו עליה כל היום וכל הלילה היתה שיחתו, חמשה ועשרים שנה מיום שמת אחיו הרב הגאון אב"ד דק"ק המבורג זצוק"ל, בלילה לא כבו נרו, ולא הפסיק ממשנתו ביום ובלילה, ולא אכל דבר מן החי כל ימי החול ורק בלילי שבת ויום טוב שכב על מטתו והיה בקי בכל חדרי תורה ש"ס בבלי וירושלמי ברייתא ותוספתא ספרי וספרא היו ערוכים לפניו כברכת השחר לנו | “ |
– תלמידו רבי רפאל זאב ב"ר בנימן הכהן גינסבערג בהקדמה לספר הפלאה שבערכין | ||
רבי ישעיה עמד בקשרי מכתבים עם הרב יחזקאל לנדא בעל הנודע ביהודה, ועם גיסו (בעל אחותו קריינדל) הרב יוסף שטיינהארט בעל שו"ת זיכרון יוסף.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אחיו ר' הירש, דיין בליסא.
- אחיו ר' דוד בערלין, אב"ד מארקברייט, שווארצבורג, דסאו, אלטונה, המבורג וואנדסבק (אנ') (אה"ו). נפטר בי"ח באדר תקל"א.
- אחיו ר' ליפמן, אב"ד אייזנשטאט.
- אחותו מערעלע נישאה לר' נפתלי הירש ב"ר משה קצנאילבוגין, אב"ד מערגנטהיים, מנהיים.
- אחותו קריינדל, אשת רבי יוסף שטיינהארט.
- בנו ר' בנימן מאיר.
- בנו ר' וואלף יו"ט.
- בנו ר' דוד.
- בנו ר' שלמה נפטר בי"א בחשון תקנ"ו.
- בתו שרל נישאה להמדפיס ר' יוסף מייא נפטרה בי"ח בשבט תקע"ה.
- בתו מערעלע, נישאה לר' פייטלע אלדענבורג מליסא.
- בתו רבקה, נישאה לר' יהושע מליסא, דיין בברלין.
- בתו קריינדל, נישאה לר' ליזר בערלין מראוויטש.
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הוספות למסורת הש"ס (ציוני מקבילות והגהות בתלמוד הבבלי על הגיליון) של הרב יהושע בועז. נדפס לאחר פטירתו החל מדפוס דיהרנפורט ה'תק"ס ואילך
- יש סדר למשנה - על המשנה סדר זרעים וסדר מועד (נדפס במשניות עם ע"ג פירושים). החיבור במקורו נכתב כנראה על כל המשנה (ב'תוספות ראשון לציון' שכתב הוא מפנה לספרו גם בסדרים נוספים), אך אינו מצוי. כתב היד נמצא באוקספורד, על זרעים ומועד בלבד.
- תוספות ראשון לציון - על המשניות ומפרשי המשניות.
- הפלאה שבערכין - על ספר הערוך - נדפס לראשונה ברסלאו ה'תקצ"א.
- מיני תרגומא - על תרגום אונקלוס (חלק ממנו נדפס על ידי חתן חתנו ר' יוסף שקלאוור)
- אומר השכחה - כל מאמרי הגמרא שהושמטו בספרי הפוסקים, וברובם גם טעם להשמטתם
- כנסת חכמי ישראל - שו"ת ומשא ומתן עם גדולי ישראל (חלק נכבד של כתב היד שרד ותצלומו במכון לתצלומי כתבי היד של הספרייה הלאומית)
- תיקון כלי שרת (ש"ס רש"י תוספות) - תיקוני טעויות דפוס בגמרא, ברש"י ובתוספות ותיקוני חילוף שמות תנאים ואמוראים (חלק נכבד מהחיבור שרד, ותצלומו מצוי במכון לתצלומי כתב יד של הספרייה הלאומית[דרוש מקור])
- קשות מיושב - על כל "קשיא" שבש"ס[4] (נדפס בשנת ה'תר"ך בידי בנו)
- קונטרס שטרי המאוחרין - תירוץ על כל מקום בגמרא רש"י ותוס' שהביאו פסוק או משנה ויכלו להביא ראיה ממקום קדום יותר.
- קטן שהגיה[5] לחינוך - על ספר החינוך (נדפס עם ספר החינוך בווינה ה'תקפ"ז)
- שאילת שלום וראשון לציון - חידושים וציונים (בהתאמה) על שאילתות דרב אחאי (את הספר כתב במשך שישה שבועות לבקשת חתנו, המדפיס)
- אוצר בלום - על עין יעקב (נדפס בדפוס ראם)
- הערות על ספר התשבי[6], על הרי"ף, על ספר מטפחת ספרים ליעב"ץ[7], על הרמב"ם[8], על ספר ראשית חכמה, על יד מלאכי, ועל סידור התפילה.
ועוד חיבורים מהם אבדו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישעיה פיק ברלין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת".
- דוד הלחמי, רבי ישעיה ברלין־פיק (בעל הגהות הש"ס), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' ק"ף, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ישעיה פיק ברלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ישעיה בן יהודה ברלין (1725-1799), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חיבר ספר "פירוש המילות", עדיין בכתב יד, שמור באוניברסיטת פרנקפורט (ניתן לצפייה והורדה כאן), היה בנו של ר' מרדכי מוכיח (נפטר בי"ט באייר ה'תפ"ט) בן ר' ישעיה אשכנזי. חותנו של ר' מרדכי מוכיח "הגאון מהר"ם ז"ל" היה נכד של ר' אברהם חיים שור, וממשפחת התוספות יום טוב והמהר"ם שיף ראו: 'אבני בית היוצר', דף ל ע"א
- ^ אגרת רשפי קשת - תולדות הגאון כמוהר"ר ישעיהו בערלין ז"ל, ירושתנו, יא, עמ' שכ
- ^ דרשות חתם סופר, ג, דף שו, ע"א https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21254&st=&pgnum=198
- ^ הרשב"ם (בבא בתרא נב:) כותב בשם רבותיו שכל מקום שהסוגיה בגמרא מסתיימת במילה "קשיא" (קשה) - לא נדחית השיטה שעליה קשה, ויש לה תירוץ. ובכל מקום שכתוב "תיובתא" - השיטה נדחית ואין תירוץ. ומסייג הרשב"ם את דבריהם דווקא כאשר הקושיא היא ממקור תנאי. ר' ישעיה בספרו, מתרץ את כל המקומות שנאמר בהם "קשיא".
- ^ פרפרזה על ההגדרה התלמודית "קטן שהגיע לחינוך" (סוכה כ"ח עמוד ב' ועוד), שמשמעותו ילד קטן שהגיע לגיל בו מחנכים אותו במצוות. כאן, לאחר שינוי מילת 'הגיע' ל'הגיה', משמעות המשפט היא: קטן (כינוי ענווה לעצמו) שהגיה את ספר החינוך.
- ^ נדפס בהוצאת כיסא רחמים ה'תשס"ה
- ^ נדפס בקובץ בית הלוי ח"ג, ה'תשנ"ז
- ^ הגהות נוספות מכתב-יד על ספר המדע נדפסו בקובץ מוריה גיליון נז