ישעיה פיק ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי ישעיה פיק ברלין
לידה 1725
ה'תפ"ה
אייזנשטט
פטירה 1799 (בגיל 74 בערך)
ח' באייר ה'תקנ"ט
ורוצלב, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו יש סדר למשנה, ראשון לציון, הפלאה שבערכין, מיני תרגומא, תנא תוספאה, אומר השכחה ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי ישעיה פיק ברלין (ה'תפ"ה, 1725 - ח' באייר ה'תקנ"ט, 1799) היה רב, פוסק ואב בית דין. נודע בין היתר בשל הגהותיו לתלמוד הבבלי שפורסמו על גיליון התלמוד החל מדפוס דיהרנפורט (גר') ה'תק"ס ואילך (לרבות התלמוד שיצא לאור בדפוס האלמנה והאחים ראם).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באייזנשטט לרבי יהודה לייב (המכונה ר' לייב מוכיח[1]) ולאמו יודית, מצאצאי התוספות יום טוב[דרושה הבהרה] והמהר"ם מרוטנבורג.

למד בתחילה אצל אביו. בעודו ילד הביאוהו ללמוד בברלין, ומכאן שמו. לאחר מכן הלך ללמוד בישיבתו של רבי צבי הירש ביאלה (מחבר הספר כוס ישועות) בהלברשטאדט, שם נטע בו את דרך הבקיאות והביקורת.

לאחר מכן עזב את הישיבה, התיישב בברסלוי, ונשא שם לאשה את פרומט (נפטרה בי"ג בסיוון ה'תקס"ב), בתו של ר' וולף פיק, שעל שמו נקרא בשם פיק. בברסלוי עסק במסחר עורות בשותפות עם גוי, אולם עיקר עסקו היה בלימוד תורה. שם נודע הרב ישעיה כבקיא גדול בכל התורה. על פי המסופר, היה אהוב על כולם, ואף המשכילים כיבדוהו והיו שואלים אותו שאלות (בשל ידיעתו בדקדוק עברי וארמי).

רוב ימיו חי כאדם פרטי, ולא שימש ברבנות. אולם בי"ד בטבת ה'תקנ"ד, בהיותו כבן שבעים, נתמנה לאב"ד ור"מ ברסלוי, לאחר שהרב יצחק יוסף תאומים, קודמו בתפקיד, נפטר (בט"ז בחשון ה'תקנ"ג). דרשתו הראשונה מתועדת בספר ברכת משה של הרב משה קרנר (ברלין, ה'תקצ"ד). ימי כהונתו ארכו מעט יותר מחמש שנים, ובח' באייר ה'תקנ"ט, בהיותו בן כשבעים וארבע, נפטר.

בתו שרל (שרה), התחתנה עם הרב יוסף מייא אב"ד בברסלוי, שהיה בנו של המו"ל בדיהרנפורט ר' יחיאל מיכל, והוציא לאור כמה מספרי חותנו.

רבי ישעיה עמד בקשרי מכתבים עם הנודע ביהודה, ועם גיסו (בעל אחותו קריינדל) הרב יוסף שטיינהארט בעל שו"ת זיכרון יוסף.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר השאילתות, מהדורת דיהרנפורט, 1786, עם פירוש ר' ישעיה פיק ברלין
  • הוספות למסורת הש"ס (ציוני מקבילות והגהות בתלמוד הבבלי על הגיליון) של הרב יהושע בועז. נדפס לאחר פטירתו החל מדפוס דיהרנפורט ה'תק"ס ואילך
  • יש סדר למשנה - על המשנה (נדפס במשניות עם ע"ג פירושים)
  • תוספות ראשון לציון - על המשניות ומפרשיה
  • הפלאה שבערכין - על ספר הערוך - נדפס לראשונה ברסלאו ה'תקצ"א.
  • מיני תרגומא - על תרגום אונקלוס (נדפס חלק ממנו על ידי חתן חתנו ר' יוסף שקלאוור)
  • אומר השכחה - כל מאמרי הגמרא שהושמטו בספרי הפוסקים, וברובם גם טעם להשמטתם
  • תנא תוספאה - על התוספתא
  • כנסת חכמי ישראל - שו"ת ומשא ומתן עם גדולי ישראל (חלק נכבד של כתב היד שרד ותצלומו במכון לתצלומי כתבי היד של הספרייה הלאומית)
  • תיקון כלי שרת (שרש"י תוספות) - תיקוני טעויות דפוס בגמרא, ברש"י ובתוספות ותיקוני חילוף שמות תנאים ואמוראים (חלק נכבד מהחיבור שרד, ותצלומו מצוי במכון לתצלומי כתב יד של הספרייה הלאומית)
  • קשות מיושב - על כל "קשיא" שבש"ס[2] (נדפס בשנת ה'תר"ך בידי בנו)
  • הגהות הגרי"פ - הגהות על הרי"ף
  • קונטרס שטרי המאוחרין - תירוץ על כל מקום בגמרא רש"י ותוס' שהביאו פסוק או משנה ויכלו להביא ראיה ממקום קדום יותר.
  • קטן שהגיה[3] לחינוך - על ספר החינוך (נדפס עם ספר החינוך בווינה ה'תקפ"ז)
  • שאילת שלום וראשון לציון - חידושים וציונים (בהתאמה) על שאילתות דרב אחאי (את הספר כתב במשך שישה שבועות לבקשת חתנו, המדפיס)
  • הערות על ספר התשבי (נדפס בהוצאת כיסא רחמים ה'תשס"ה)
  • הערות על ספר מטפחת ספרים ליעב"ץ (נדפס בקובץ בית הלוי ח"ג, ה'תשנ"ז)
  • אוצר בלום - על עין יעקב (נדפס בדפוס ראם)
  • הערות על הרמב"ם (הגהות נוספות מכתב-יד על ספר המדע נדפסו בקובץ מוריה גיליון נז)
  • הערות על ספר ראשית חכמה.
  • הערות על יד מלאכי.
  • הערות על הסידור. ועוד חיבורים מהם אבדו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיבר ספר "פירוש המילות", עדיין בכתב יד, שמור באוניברסיטת פרנקפורט (ניתן לצפייה והורדה כאן)
  2. ^ הרשב"ם (בבא בתרא נב:) כותב בשם רבותיו שכל מקום שהסוגיה בגמרא מסתיימת במילה "קשיא" (קשה) - לא נדחית השיטה שעליה קשה, ויש לה תירוץ. ובכל מקום שכתוב "תיובתא" - השיטה נדחית ואין תירוץ. ומסייג הרשב"ם את דבריהם דווקא כאשר הקושיא היא ממקור תנאי. ר' ישעיה בספרו, מתרץ את כל המקומות שנאמר בהם "קשיא".
  3. ^ פראפראזה על ההגדרה התלמודית "קטן שהגיע לחינוך" (סוכה כ"ח עמוד ב' ועוד), שמשמעותו ילד קטן שהגיע לגיל בו מחנכים אותו במצוות. כאן, לאחר שינוי מילת 'הגיע' ל'הגיה', משמעות המשפט היא: קטן (כינוי ענווה לעצמו) שהגיה את ספר החינוך.