ישראל גורלניק
 | |
| לידה |
13 במרץ 1928  |
|---|---|
| פטירה |
2 ביולי 2002 (בגיל 74) |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
סמינר הקיבוצים |
| מעסיק |
משרד העבודה, אורט ישראל |
| פרסים והוקרה |
מדליק משואה (1996) |
  | |
ישראל גורלניק (13 במרץ 1928 - 2 ביולי 2002) היה מנכ"ל משרד העבודה, ומנהלה הכללי של אורט ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורלניק נולד ב-1928, ונישא לשרה לבית שידווסר. בצעירותו ריכז 3 שבטי צופים בחיפה: "משוטטי הכרמל", "גאולה" ו"הלל". בשנת 1949, יחד עם חברי גרעין ד' של תנועת הצופים, ייסד גורלניק את קיבוץ פלמחים. בקיבוץ נולדו שלושת ילדיהם[1]. בתו הבכורה, הסופרת תלמה אדמון, הייתה הילדה הראשונה של הקיבוץ. שימש גם כיו"ר מגזר העמותות, המלכ"רים וארגוני ההתנדבות, וראה בו ביטוי לחברה הדוגלת במעורבות ובצדק חברתי.
פציעתו "במבצע דני"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצעירותו היה גורלניק חבר פלמ"ח בחטיבת יפתח. השתתף ב"מבצע דני" במלחמת העצמאות, בו נפצע ונקטעה ידו. כחובש קרבי טיפל בפצועים בתעלה ליד המסגד בלוד, כאשר ממשוריין ירדני נזרק לעברם רימון שלא התפוצץ. גורלניק הרים את הרימון שהתפוצץ בכף ידו וזרק אותו חזרה, על מנת להציל את חבריו.
הקשר לחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פציעתו למד הוראה בסמינר הקיבוצים. בסיום הלימודים כיהן כמזכיר וכגזבר קיבוץ פלמחים, ואחר כך ייסד בקיבוץ את חברת הנוער, שאליה הגיע נוער במצוקה מרחבי הארץ. בשנת 1957 עזב גורלניק את קיבוץ פלמחים, ועבר עם משפחתו ליישוב עשרת שליד גדרה. ביישוב ניהל גורלניק את בית הספר היסודי האזורי- אשר היום נקרא על שמו "בי"ס הממלכתי "גדרות" ע"ש י. גורלניק"[2]. את בית הספר ניהל במשך שבע שנים.
הקמת שבט אריות גדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהיותו בוגר תנועת הצופים, ובעקבות בקשת תלמידי בית הספר אותו ניהל, ליצירת פעילות חברתית בשעות הפנאי, החליט על הקמת שבט שיפעל ביישוב עשרת. השבט זכה לשם "אריות" גדרות. גורלניק היה לראש השבט במקביל לתפקידו כמנהל בית ספר. גורלניק עסק עם הנוער בנושאים אקטואליים וערכיים - ציוניים, כמו יחסים בין מגזרים, פעילות ציונית וכו'[3].
משרד העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1962 ייסד את האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה, שם קידם את סיכוייהם של אזרחים, בעיקר מהשכבות החלשות, להסתגל לתמורות המהירות בשוק העבודה. תחילה כיהן תחת יגאל אלון, שהיה שר העבודה ואחר כך תחת יוסף אלמוגי. ב-1977 כשאוחדו משרדי העבודה והסעד, תחת השר ישראל כץ, התמנה גורלניק כמנכ"ל המשרד החדש. השניים יזמו רפורמה סוציאלית, שממנה צמחו חוק שכר מינימום, חוק פנסיה ממלכתית וחוק הבטחת הכנסה.
אורט ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת 1983 ועד לשנת 1997, שימש כמנכ"ל רשת אורט, חותר לשינוי התפישה הרואה בחינוך הטכנולוגי והמקצועי כמשני לאקדמי. כשסטף ורטהיימר, אף הוא פלמ"חניק, התעקש לפרוץ דרך מאזור התעשייה תפן אל כרמיאל, גורלניק הבטיח שבקצה הדרך הוא יכשיר לו את דור העתיד של התעשייה. אכן, גאוותו הייתה על המכללה הטכנולוגית ע"ש בראודה בכרמיאל ועל זו ע"ש הרמלין בנתניה, אשר הודות למאמציו זכו להכרה אקדמית. הוא הקים את בית הספר המקיף אורט בעוספייה, ואף על פי שחלש על רשת ענקית תמיד גילה עניין אמיתי בתלמיד היחיד ובמשפחתו. על פועלו בתחום החינוך זכה להיות בין מדליקי המשואות ביום העצמאות תשנ"ו (1996)[4] שהיה בסימן "חינוך ותעשייה[5].
עם חתימת הסכם השלום עם ירדן הגה גורלניק רעיון להקים על הגבול ליד אילת מכללה טכנולוגית, שבה ילמדו תלמידים משתי המדינות מקצועות חיוניים לאזור, אך חזונו לא מומש.
בשנת 2002, לאחר פטירתו, והוא בן 74 שנים, החליטו באורט ישראל על הסבת שמו של המרכז להשבחת ההוראה ברשת, ל"מכון גורלניק להשבחת ההוראה והלמידה".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל גורלניק, באתר הפלמ"ח
- אורי דרומי, וצדק חברתי לכל, באתר הארץ, 10 ביולי 2002
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איש גדול עם לב ענק, ראיינה: מרים רינגל, עיונים, הוצאת אורט
- ^ http://www.gderot.muni.il/departments/education/school/
- ^ שבט אריות גדרות, צופים ברשת
- ^
יום העצמאות | 1996, באתר כאן ארכיון, 23 באפריל 1996
- ^ אורי דרומי, וצדק חברתי לכל, באתר הארץ, 10 ביולי 2002
