ישראל גרודנר
ישראל גרודנר (בכתיב יידיש: ישראל גראָדנער) (בערך 1848–1887 יהודי ליטאי, אחד מראשוני השחקנים של תיאטרון יידיש.
תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 16 עבר לברדיצ'ב, אוקראינה, חבר בבראָדער זינגער ושחקן ביאשי, רומניה ב-1876 כאשר אברהם גולדפדן גייס אותו כשחקן הראשון למה שעתידה הייתה להיות להקת התיאטרון המקצועי הראשונה ביידיש. יעקב אדלר מציין שבהיותו היהודי הליטאי היחידי בשנים הראשונות של תיאטרון יידיש הוא דיבר בכוונה במבטא שונה של יידיש בהיותו על הבמה כדי שיוכל להשתלב טוב יותר עם השחקנים האחרים[1]. (היידיש הליטאית שונה מזו של אוקראינה ורומניה).
למרות שהופעותיו המוקדמות עם גולדפדן נחשבות, בדרך כלל, להתחלת התיאטרון המקצועי ביידיש, הרי שגרודנר בהיותו חבר בקבוצת זמרי ברודי היה כבר שחקן במידה זו או אחרת. הוא כבר השתתף בקונצרט שהתקיים באודסה, אוקראינה שבו הוא ואחרים מזמרי ברודי שרו שירים, כולל כאלה של גולדפדן, ואלתר חומרים קומיים בין הקטעים המוזיקליים. ראובן ווייסמן כתב עליו ב- 1924: "לגרודנר היה לא רק קול טנור יפה, אלא התנועות וההעוויות שלו היו של שחקן אמיתי, כאלה לא ראו עד אז אצל יהודים[2]. השחקן יעקב אדלר שהיה מעריץ נלהב של התיאטרון בשפה הרוסית באודסה באותה תקופה וראה את גרודנר מציג בבתי מרזח ומסעדות, מציין בזיכרונותיו את הרושם הגדול שהותיר עליו גרודנר וכמה טוב הוא גילם את הדמויות שלו. בועז יונג מספר שגרודנר שיחק בעיקר תפקידים קומיים אבל היה טוב גם בתפקידים דרמטיים. "כשגרודנר היה צריך לשחק תפקיד של סבתא בת 70 הוא רק שם מטפחת וכבר ראית לנגד עיניך את הסבתא על כל מאפייניה, קמטיה ותנועותיה"[3]. גרודנר פגש את אשתו בהופעות ב Gradina Pomul Verde ביאשי. כאשר הם לא יכלו לשכור מבנה לתיאטרון ביאשי היא נדדה איתו כדי להופיע בבוטושאן, גאלאץ, בראילה ולבסוף בבוקרשט שם זכתה הלהקה להצלחה גדולה, אבל שם החל זיגמונד מוגולסקו להאפיל עליו.
גרודנר עזב את להקתו של גולדפדן כדי לייסד להקה משלו ביאשי, כשהוא לוקח איתו את משה פינקל, רוזה פרידמן ואת אשתו שהייתה זמרת טובה מאוד אבל לא היה לה ניסיון קודם כשחקנית. הוא גייס גם את יוסף לטיינר כמחזאי. המחזה הראשון אותו העלו היה די צוויי שמואל שמעלקעס המבוסס על הסיפור הגרמני Nathan Schlemiehl – נתן שלומיאל.
זמן קצר אחרי כן עזב גם מוגולסקו את להקתו של גולדפדן והצטרף לגרודנר. ב- 1880 סיירו גרודנר ומוגולסקו בוורשה אבל זמן קצר לאחר מכן לקח מוגולסקו את ההנהגה על הלהקה ושוב החליף את גרודנר. יעקב אדלר מספר שבערך באותו זמן הוא סייר גם בקונסטנטינופול והתאחד מחדש לזמן קצר עם גולדפדן באודסה ואז הצטרף, באופן זמני, ללהקתו הנודדת של ישראל רוזנברג, אך בריאותו הייתה כבר בירידה באותה תקופה.
זמן קצר לפני כן ייסד גרודנר להקה חדשה בריגה (שוב עם פינקל, פרידמן ואשתו אנטה, כעת כבר פרימדונה). אחרי החרם על תיאטרון יידיש באימפריה הרוסית ב- 1883 הם עברו ללונדון שהייתה באופן זמני מרכז של תיאטרון יידיש. הגרודנרים היו תקופה קצרה בלהקת תיאטרון עם יעקב וסוניה אדלר במועדון תיאטרלי ברחוב פרסקוט. בהופעה הראשונה שלהם הם שיחקו תפקידים ראשיים במחזה דער בעל תשובה מאת נחום מאיר שייקביץ'. גרודנר עזב לאחר זמן קצר על מנת להקים עו להקה בגליציה אתה סייר בווינה. מסעותיו המשיכו: לונדון, ורשה ושוב לונדון. בה נפטר ב-1887.
על פי ברקוביץ' הוא נקבר בקבר לא מסומן בסטרטפורד. לא ברור אם הכוונה לסטרטפורד אפון אייבון או לסטרטפורד לונדון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל ברקוביץ', הונדערט יאָר יידיש טעאַטער אין רומעניע: 1876–1976, בוקארעשט: קריטעריאן, 1976.
- בועז יונג, מיין לעבן אין טעאטער. ניו יארק, 1950.
- Bercovici, Israil, O sută de ani de teatru evreiesc în România ("One hundred years of Yiddish/Jewish theater in Romania"), 2nd Romanian-language edition, revised and augmented by Constantin Măciucă. Editura Integral (an imprint of Editurile Universala), Bucharest (1998). ISBN 973-98272-2-5. 59-61.
- Adler, Jacob, A Life on the Stage: A Memoir, translated and with commentary by Lulla Rosenfeld, Knopf, New York, 1999, ISBN 0-679-41351-0. 36-37, 69, 77, 78, 135-136, 243-244.