ישראל הס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל הס
הרב ישראל הס
הרב ישראל הס
לידה 26 באפריל 1935
כ"ג בניסן ה'תרצ"ה
קריית מוצקין, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בספטמבר 1997 (בגיל 62)
כ"ה באלול ה'תשנ"ז עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 27 בספטמבר 1997 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תפקידים נוספים רב הקמפוס באוניברסיטת בר-אילן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב ישראל הס (כ"ג בניסן ה'תרצ"ה, 26 באפריל 1935 - כ"ה באלול ה'תשנ"ז, 27 בספטמבר 1997) היה רב הקמפוס באוניברסיטת בר-אילן, ר"מ במכון מאיר, ומחברם של ספרים תורניים רבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקריית מוצקין, לדוד וצילה הס, שעלו מגרמניה שנים מועטות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בבחרותו, למד במדרשיית נועם, ישיבת הדרום ובישיבת מרכז הרב. בתשי"ז (1957), בעודו צעיר לימים עסק רבות בלימוד תורת חסידות חב"ד ועמד בקשר הדוק עם זקני חסידי חב"ד בירושלים, דבר שבא לידי ביטוי בספריו ובהרצאותיו. בגיל 22 נישא לאסתר, בתו של המקובל הרב מרדכי עטיה[1]. שנתיים לאחר מכן (בתשי"ט - 1959), ביוזמתו של הרב משה צבי נריה, ייסד את ישיבת בני עקיבא ברעננה ועמד בראשה במשך 15 שנה.

הוסמך לרבנות בידי הרב שלום נתן רענן בשנת ה'תשכ"א.

בשנת תשל"ג (1973) מונה הרב הס לתפקיד רב הקמפוס באוניברסיטת בר-אילן, משרה אותה נשא משך שמונה שנים. בתפקיד זה, נתן הדרכה רוחנית לסטודנטים, שיעורים, שיחות אישיות, ניהל את בית הכנסת, ערך חופות, דאג לכשרות המזון באוניברסיטה, פסק הלכה לסטודנטים, לימד במדרשה לבנות, הוציא את העיתון "אמונות" להחדרת האמונה בסגנון מתאים לסטודנטים, טיפל בבעיות הלכתיות שהתעוררו בפקולטות, נתן פסקי הלכה, וייעץ גם לחברי הסגל האקדמי. הוא עבר עם משפחתו להתגורר ב"שיכון המרצים" שבאוניברסיטה.

בתקופה זו נתן הרצאות באוניברסיטאות אחרות, במכון מאיר, בבתי ספר תיכוניים רבים בסביבה, ומוסדות אחרים. כמו כן ערך עימותים פומביים עם רבנים רפורמים רבים ועם חברי כנסת מהשמאל. נטען כי אמר שהפלסטינים של היום הם צאצאי עמלק ומשום כך יש חיוב להשמדתם[2] הדברים עוררו ביקורת חריפה מצד אישי שמאל[3].

בתשמ"ג (1983) עבר הרב הס עם משפחתו לירושלים. הרב הס החל ללמד במכללת "אורות" לבנות ביישוב אלקנה והיה לאחד המרצים הבכירים במכללה. במקביל, המשיך הרב הס לתת הרצאות בכל רחבי הארץ. במשך תקופה ארוכה הוא היה בקשר הדוק עם הקהילה באילת, תמך בהם בהרצאות ובשיחות אישיות, ועודדם להתקדם בדרך התורה. בשנתיים האחרונות לחייו חלה בשחמת הכבד. נפטר בכ"ה באלול תשנ"ז, בגיל 62.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמונות - שני כרכים, אסופת מאמרים בנושאי מחשבת ישראל
  • דרך אמונה - על ספר הכוזרי
  • דרך העבודה - על עבודת ה'
  • אמונה לדור התהיה - פרקי השקפה לדור השואה והתקומה.
  • בפקודה אלוקית - סקירה מפורטת של יחס חכמי ישראל לטעמי המצוות
  • יום יום חג - על חגי ישראל ומועדיו
  • אל סף הפנימיות (נקרא גם: מבוא לקבלה) - הקדמות והסבר מושגים בקבלה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נפטרה בכ"ג בתשרי ה'תשפ"ב
  2. ^ במאמרו של אבשלום אליצור, "זכר העמלק וטעם החזיר: האנטומיה של השנאה המטפיזית". בתוך: ח' בן-נון, א' אליצור ועמיתים (עורכים), בכור היצירה: יובל ליצירתו של שלמה גיורא שוהם (עמ' 140–141) הוד השרון: מכללת שערי משפט. הוא מביא דברים שיוחסו לו, וע"פ הנטען פורסמו ב"בת קול" - ביטאון הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן, 1986. אליצור מציין שהוא לא ראה את המאמר בעצמו, כיוון שלא הצליח להשיג את הגיליון
  3. ^ יאירה אמית, הוראת ספר יהושע ובעיותיה באתר מקראנט, משרד החינוך; שולמית אלוני, אימת ההתבוללות, באתר ynet