ישראל לנדרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל לנדרס
אין תמונה חופשית
לידה 1931
תל־אביב–יפו, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2009 (בגיל 78 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק דבר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישראל לנדרס (19312009) היה עיתונאי ועורך ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב וגדל בקרית עבודה, אחת השכונות הראשונות של חולון. התייתם מאביו בהיותו בן עשר, ועבר עם אמו ואחותו הצעירה אל בית סבו, הרב הראשי הראשון של רמת גן, שלמה זלקינד לנדרס[1].

לנדרס למד באוניברסיטה העברית ספרות עברית ומדע המדינה, ובמקביל קיבל תואר מוסמך במשפטים. מאמצע שנות ה-50 כתב ב"אמר", העיתון המנוקד לעולים, שבו פרסם אחרי מלחמת סיני, באילוצי צנזורה, כתבה על חיילי צה"ל שנהרגו מירי כוחותינו[1].

בשנת 1960 הצטרף לעיתון "דבר" ועבד בו עד לסגירתו ב-1995. שימש ככתב פרלמנטרי, ראש המערכת בירושלים, שליח העיתון בוואשינגטון, עורך עמודי הפנים וגיליונות שבת וחג[2]. במקביל עבד שנים רבות ככתב ב"הדואר", ביטאונה של ההסתדרות העברית באמריקה[1].

בשנות ה-90 היה חבר מועצת העיתונות בישראל[3].

ב-1998 ערך את ספר השנה של אגודת העיתונאים בתל אביב, ובו ציין כי הסיסמה "טוב למות בעד ארצנו" הוחלפה ב"טוב לחיות בעד עצמנו", וכי "לא השלטון מאיים על חופש העיתונות אלא ברוני תקשורת, ששיקוליהם בעיקר כלכליים". כמו כן ערך ראיון עם בנימין נתניהו, שהיה בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, בו פרש את השקפותיו על התקשורת הישראלית[4].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי ולו שלושה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]