ישראל משה אולבסקי
 | |
| לידה |
26 בספטמבר 1916 כ"ח באלול ה'תרע"ו אושנצ'ין פולין  |
|---|---|
| פטירה |
26 במאי 1966 (בגיל 49) ז' בסיוון ה'תשכ"ו ניו יורק ארצות הברית |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום פעילות | פולין, גרמניה |
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה |
| השכלה |
ישיבת חכמי לובלין |
| השתייכות | רבני פולין, חסידי גור |
| רבותיו | הרב אריה צבי פרומר, הרב מנחם זמבה |
| בני דורו | הרב יואל הלפרן, הרב שלמה זאב צווייגענהאפט, הרב ישראל אריה זלמנוביץ |
  | |
הרב ישראל משה אולבסקי (כ"ח באלול ה'תרע"ו – ז' בסיוון ה'תשכ"ו) היה איש ציבור ואיש חינוך במסגרת אגודת ישראל, בפולין, גרמניה וארצות הברית. היה הרב של ראדזיוב עד השואה. לאחר השואה שימש כרב בברגן-בלזן וכרב העיר צלה (אנ'). מרבני הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באזור הכיבוש הבריטי. בהמשך היגר לארצות הברית שם ייסד מוסדות של חסידות גור.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ליהודה אריה ולהענא רבקה. אמו הייתה בתו של הרב דוד שלמה זלמן ניימן, רבה של אושנצ'ין. אביו נפטר בהיותו בן שש, והוא נשלח ללמוד ב"חדר" בעיר ולוצלאווק. לאחר מכן למד בהמתיבתא בוורשה ואחר כך בישיבת חכמי לובלין[1] הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב מנחם זמבה. לאחר חתונתו גר אצל חמותו האלמנה באיזביצה קויאווסקה. ולאחר מכן כיהן כרב העיר ראדזיוב.[2]
במהלך השואה, היה אסיר במחנה הכפייה פלצרי בצ'נסטוחובה[3] ובמחנה הריכוז אושוויץ במהלכה איבד את כל משפחתו, אמו, אשתו וילד ואחיו הצעיר נפתלי ולמעט אחיו הבכור רפאל. לאחר צעדת המוות ומעבר בכמה מחנות ריכוז פגש את אחיו הבכור רפאל אולבסקי, במחנה ברגן-בלזן, שם התברר להם ששניהם היו אסירים בברגן-בלזן באותו זמן בבלוקים סמוכים מבלי לדעת זאת.
פעילותו בגרמניה לאחר השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1945 התקיים הקונגרס הראשון לשארית הפליטה באזור הכיבוש הבריטי, ובו נבחר הרב אולבסקי לאחד משלושת נציגי אגודת ישראל[4] בוועד היהודי המרכזי של מחנה העקורים ברגן-בלזן שהיה מחנה העקורים היהודים הגדול ביותר באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. הוועד לקח אחריות ציבורית על כל היהודים באזור הכיבוש הבריטי שבגרמניה[5].
הרב אולבסקי היה "מסדר קידושין" במאות חתונות ויחד עם הרבנים האחרים בברגן-בלזן התיר לעגונות להינשא מחדש[6]. גם אחיו רפאל אולבסקי היה מחברי הוועד היהודי המרכזי בתפקיד בכיר, אליו נבחר כנציג אחת המפלגות הציוניות[7].
הרב אולבסקי הקים בעיר צלה הסמוכה לברגן-בלזן, קהילת עקורים של יהודים חרדים ממוצא פולני, וכיהן בראשה, והקים בה את הישיבה "אור המאיר"[8] להקמת הקהילה בצלה היה משנה חשיבות מאחר שבכוונת הבריטים הייתה להחזירם לפולין תוך הסתמכות על אי קליטתם ומעמדם כפליטים עקורים[9]. כמו כן סייע להקמת ישיבה לצעירים ניצולי שואה בלנדסברג שנמצאה אז בדרום אזור השיפוט האמריקאי בגרמניה. גם בלנדסברג היה מחנה ריכוז ולאחר מכן מחנה עקורים. במקביל המשיך בפעולותיו הציבוריות והרבניות בוועד האזורי הבריטי ובמחנה העקורים.
פעילותו בארצות הברית במסגרת חסידות גור ואגודת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב אולבסקי עבר לאמריקה ב-1950, המשיך לפעול במסגרת אגודת ישראל ולקח חלק פעיל בהנהגת שיקום חסידות גור בארצות הברית לאחר השואה[10]. שם ייסד מספר מוסדות תורניים של חסידות גור בהם "דרכי נעם", "ישיבת מחזיקי הדת" ו"מתיבתא בית ישראל" והיה חבר הוועד הפועל והמוסדות המרכזיים של אגודת ישראל.
הרב אולבסקי שאף לעלות לא"י. בשנת 1950 היה בין הנואמים בטקס העלייה לקרקע של המושב גמזו[11]. בשל צורכי הציבור בארצות הברית נשאר שם עד שנפטר בגיל מוקדם יחסית בארצות הברית בז' בסיון ה'תשכ"ו, (1966). לאחר מסע הלוויה גדול בניו-יורק בו נשאו דברים, רבנים ונציגי שארית הפליטה הועלו עצמותיו לישראל, כאשר המשיך מסע ההלוויה בירושלים בהשתתפות רבני חסידות גור. הרב אולבסקי נקבר בסמיכות לרבו הרב מנחם זמבה בבית הקברות הר המנוחות, בירושלים[12].
בשנת 2006 הונצחו הרב ישראל משה ואחיו רפאל אולבסקי בשלט בתוך בית הכנסת בעיר צלה בגרמניה. יוזמי ההנצחה היו אחייניתו יוכי ריץ-אולבסקי ואחיה אריה אולבסקי, פעילים בארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אשתו רחל לאה בתו של הרב יהושע קוטובסקי, ובנם יהושע יהודה אריה נרצחו בטרבלינקה בשנת ה'תש"ג. הוא נישא בשנית לאחר השואה להרבנית זלאטא לבית פוזנר ונולדו להם כמה ילדים.
- בנם, הרב דוד אולבסקי, היה ראש ישיבה של חסידי גור באמריקה[13][14][15]. בנו של הרב דוד זצ"ל, הרב ישראל משה אולבסקי (הקרוי על שמו) הוא ראש הישיבה הנוכחי[16].
- שלושת בניו האחרים מתגוררים בישראל.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפרדס, חוברת י' שנה מ', עמ' 42, 1966.
- חגית לבסקי, "משוחררים אך לא בני חורין: יסודות הארגון היהודי-לאומי בברגן-בלזן", הציונות יח (1994)
- רפאל אולבסקי - הדמעה: פרקי זכרונות על אושנצ'ין-קויאבסקי, אושוויץ, בונה, וברגן-בלזן, בהוצאת ארגון שארית הפליטה מהאזור הבריטי - ברגן-בלזן - בישראל, תל אביב 1983.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מ"ם, "אחד ממקימי הריסות הרוח לאחר השואה", בית יעקב, גיליון 89, תשרי תשכ"ז, עמ' 25, באתר היברובוקס
- חגית לבסקי - ראשית חדשה: שארית הפלטה כישות לאומית בהתהוות, 1950- 1945, בספר "השואה - היסטוריה וזיכרון : קובץ מאמרים שי לישראל גוטמן" בהוצאת יד ושם, 2001.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "אור המאיר" שנה א' עמ' 4, בהוצאת אגודת תלמידי מהר"ם שפירא.
- ^ שמואל אלברט, המודיע (מהדורה אנגלית) "עניין", ג' אייר תשע"ג
- ^ אייבשיץ יהושע -"בקרובי אקדש" עמ' 262
- ^ בריחים של שתיקה - שארית הפליטה וארץ ישראל", בשנתון משואה כח' עמ' 59, בעריכת יואל רפל. לוועד נבחרו 17 נציגים מכל המפלגות והקבוצות.
- ^ ליהודים מקבוצות שונות לא היה מעמד זהה בעיני השלטון הבריטי, לא רק מקרב העקורים אלא גם מקרב מי שהשתכנו בערים עצמם.
- ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, "פרוטוקול ברגן בלזן" לא יימכר: "הגיע הזמן לחקיקה בנושא", באתר ynet, 2 בדצמבר 2019
- ^ דניאל ליפסון, משואה לתקומה: ניצולי ברגן-בלזן חוגגים עצמאות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 30.04.2017
- ^ מגדל דוד (לעלוב) (מהדרת תשע"ה) תולדות המו"ל
- ^ ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה, בעריכת גדעון רפאל בן מיכאל, כרך 39, עמ' 152–154. באתר דעת.
- ^ המודיע (מהדורה אנגלית) ה' אייר תש"פ (community section) עמ' 24
- ^ מושב עובדים חדש של פועלי אגודת ישראל, הצופה, 1 במרץ 1950
- ^ הרב ישראל משה Olewski, באתר geni_family_tree
- ^ כל רגע - אבל בגור: ראש הישיבות נפטר מנגיף הקורונה, באתר kore.co.il
- ^ שימי שפר, ראש ישיבות גור בארה"ב: הגר"ד אולבסקי, באתר כיכר השבת, 5 באפריל 2020
- ^ יעקב מלמד, אבל בארה"ב: ראש ישיבות גור הגאון רבי דוד אולבסקי זצ"ל, באתר JDN - חדשות, 2020-04-05
- ^ New Gerrer Rosh Yeshiva, Son of Haguon Rav Dovid Olewski, Moves to New York – Boro Park 24, boropark24.com
| בקרת זהויות |
|
|---|