ישראל צינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר ישראל (סרגיי לזרֶביץ') צינברגיידיש: צינבערג; ברוסית: Цинберг; בכתב לטיני: Zinberg;‏ 1871, כפר על יד לנובצי, ווהלין1939) היה היסטוריון של הספרות העברית והיידית ופובליציסט יהודי רוסי, מהנדס כימיה במקצועו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צינברג נולד ברוסיה. כבחור צעיר היגר לגרמניה ולמד את מקצוע הכימיה, משם עבר לבזל והשלים תואר דוקטור לפילוסופיה. ב-1898 חזר לרוסיה ונתמנה למנהל מעבדה כימית בבירה פטרבורג.

בעודו מתפרנס מעבודתו בתחום הכימיה, הקדיש את זמנו הפנוי לכתיבה פובליציסטית וספרותית, יחד עם שמעון דובנוב היה בין מייסדי מפלגת העם היהודית (יידישע פאָלקס-פּארטיי), והאמין בקיום עצמאי ליהודים כלאום בתוך רוסיה ובאוטונומיה תרבותית יהודית. הוא לא שלל את הציונות, אך לא הסכים לקבל את עיקרון שלילת הגלות והאפשרות של יהדות עולמית בעלת ישות לאומית חינוכית ותרבותית.

צינברג שימש עורך באנציקלופדיה היהודית הרוסית וכתב בעצמו כ-300 ערכים. כתב מאמרים רבים ומקיפים בכתבי העת להיסטוריה יהודית בתחום הספרות העברית והיידית. כן השתתף בעריכת "ספר ההיסטוריה הגדול של יהדות רוסיה" וכתב את הספר "תולדות העיתונות היהודית ברוסיה" (1915).

חיבורו העיקרי הוא "תולדות ספרות ישראל", שנועד להקיף את תולדות ישראל משנת 900 ועד 1900, שמונת הכרכים הראשונים נדפסו בווילנה (1929-37), וכרך נוסף נדפס אחרי פטירתו (ניו יורק 1966). הספר כתוב בנימה אוהדת כלפי היצירה היהודית, ומגלה חיבה לספרות המסתורין והחסידות, ובפרט לספרות היידית.

צינברג עמד בקשר מכתבים עם סופרים מפורסמים כמו שלום עליכם, חיים נחמן ביאליק ואחד העם.

בתקופה הסובייטית ניסה צינברג להמשיך במחקריו. חומר היסטורי עוד פורסם מפרי עטו ב-1930, אך המשטר הצר את צעדיו, וב-1938 נאסר והוגלה למחנה ריכוז במזרח הרחוק, שם מת.

אחרי הועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית טוהר שמו בשנת 1956.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות ספרות ישראל- מן הפייטנים הראשונים ומשוררי ספרד עד תקופת ההשכלה ברוסיה, (ששה כרכים), הוצאת ש. שרברק, 1955.
    • כרך א': הפייטנים הראשונים ומשוררי ספרד, יהדות אשכנז וצרפת.
    • כרך ב': המאבק בין הקבלה והמסורת לבין הפילוסופיה הראציונאליסטית, פילוסופים יהודים בספרד, יהודי איטליה בתקופת הרנסאנס.
    • כרך ג': המרכז התרבות בממלכה העות'מאנית.
    • כרך ד': ספרות יידיש מראשיתה ועד תקופת ההשכלה.
    • כרך ה': השכלת ברלין / חסידות והשכלה (1780-1820).
    • כרך ו': תקופת הזריחה של ההשכלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י. סלוצקי: ישראל צינברג האיש ויצירתו, בתוך: תולדות ספרות ישראל ז'.
  • ש. ורסס: ישראל צינברג, ההיסטוריון של ספרותינו, בתוך: העבר, כ', תשלג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]