ישראל צליוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל נחום צליוק
אין תמונה חופשית
לידה 12 בדצמבר 1912
אוקראינהאוקראינה אוקראינה
פטירה 11 בספטמבר 1984 (בגיל 71)
ישראלישראל חיפה, ישראל
פעילות בולטת מייסד ומנכ"ל כלי זמר
ידוע בשל יו״ר התזמורת הסימפונית חיפה
השכלה תואר ראשון במשפטים
מקצוע עורך דין, כנר
בת זוג אהודה לבית נתנזון-פרידמן
צאצאים יובל, רות ועידית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישראל נחום צליוק (12 בדצמבר 191211 בספטמבר 1984) היה עורך דין, כנר, יו״ר התזמורת הסימפונית חיפה[1] ומייסד ומנכ"ל רשת "כלי זמר".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל (סויה) צליוק נולד באודסה שבאוקראינה לנחום ורבקה (לבית דינוביץ). לאביו הייתה חנות לממכר בדים מיובאים בעיקר מאיטליה. החנות הייתה בפסאג' אודסה (Odessa Passage) ודירתם הייתה מעל לחנות. השם צליוק (צאליק) מקורו בשם בצלאל, האומן הראשון בתנ"ך. ישראל התגלה כמחונן למוזיקה עם שמיעה אבסולוטית ובעודו ילד התקבל לכיתת הכינור בבית הספר למוזיקה על שם סטולרסקי (School of Stolyarsky), בו למדו גדולי הכנרים כגון דוד אויסטראך, נתן מילשטיין, ליאוניד כוגן והפסנתרן אמיל גיללס.

בית צליוק באודסה היה מרכז ציוני ומקום התכנסות לאנשי רוח יהודים וציונים כגון יוסף קלאוזנר ומנחם אוסישקין, שלימים מונה לאפוטרופוס של ישראל הנער, כשעלה ארצה בשנת 1925 עם אימו לאחר מות אביו נחום בטרם עת.

אחיו הגדול אברהם צליוק עלה ארצה לפניו באניית המעפילים רוסלאן והיה לרופא אף אוזן גרון ומדען בחיפה. אחיו השני, דוד, עורך עיתון טרוצקיסטי, ואחותו מינה, כימאית, נשארו ברוסיה. דוד הוצא להורג על ידי סטלין.

ישראל נסע לפריז להשתלם בלימודי המוזיקה ועם שובו הכיר את אהודה[2] (הבת של הבנקאי שלמה זלמן נתנזון ושל דינה פרידמן נתנזון, בתו של שמעון פרידמן, בעלי יקב פרידמן[3]) שגם היא שבה ארצה מפריז לאחר שהשלימה שם את לימודי הפסנתר, הם הכירו כשחברו בחזרה לקראת רסיטל.

ככנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית שישראל ואהודה הקימו במעלה הכרמל היה בית של מוזיקה, אמנויות וחברה, בו נערכו מפגשים רבים של אמנים, נגנים, סופרים וציירים. התקיימו בו קונצרטים לעידוד כישרונות צעירים מקרן התרבות אמריקה-ישראל.

ישראל צליוק היה מורה לכינור בחיפה[4]. הופיע בהרכבים קאמריים כנגן עם רביעיית בור בתל אביב וברסיטלים עם אשתו אהודה. בהרכב הקאמרי שהקים בחיפה, הפסנתרן היה שופט בית המשפט העליון משה לנדוי, לפני שעבר מחיפה לירושלים.

בין הבאים הקבועים לבית צליוק היו הפסנתרן מינדרו כץ, המנצח סרג'יו קומיסיונה והצייר מאנה כץ, שעו"ד צליוק טיפל בענייניו ועזר להפוך את ביתו הפרטי למוזיאון מאנה כץ. גם הצייר השווייצרי הוברט מונטריה היה דייר קבוע בבית צליוק כששהה בישראל. צליוק נהג לומר: "אני הכנר הטוב ביותר בין עורכי הדין ועורך הדין הטוב ביותר בין הכנרים."

קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודו ממשיך ללמד כינור, למד צליוק משפטים ופתח משרד עורכי דין, צליוק, וולפסון, שאנן ושות'.

שנים רבות היה צליוק היועץ המשפטי של התעשיין אפרים אילין[5]. צליוק זיכה את מפעל הרכב של אילין בפיצוי הולם מחברת רנו הצרפתית אשר הפרה את חוזה הרכש איתו בכניעה לחרם הערבי על ישראל. צליוק ניהל בטוקיו את המשא ומתן עם חברת הינו מוטורס היפנית לייבוא מכוניות קונטסה לישראל. הוא תיווך עם התעשיין האמריקני אדגר קייזר (Edgar Kaiser Sr.) ומפעל המכוניות שלו קייזר מוטורס (Kaiser Motors) לבין מפעלי תעשיית הרכב של אילין את הבאתן ארצה של מכוניות קייזר-פרייזר, הנרי ג'יי וג'יפ שנועד לשימושו של צה"ל. עקב עבודתם המשותפת, הזמין אדגר קייזר את עו"ד צליוק לעבור לקליפורניה להיות יועצו האישי, אולם צליוק בחר להשאר בארץ.

בין החברות הגדולות והחשובות שהיו לקוחותיו היו קבוצת בוני ערים וחברת אשדוד בע"מ מיסודו של עובד בן עמי שעסקה בפיתוח ובניית אשדוד וחברת הספנות בורכרד בע"מ. לקוח חשוב נוסף היה מלון ציון בחיפה[6].

כיזם מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 הוקמה התזמורת הסימפונית חיפה. התזמורת נתקלה בקשיים מיום הווסדה ועמדה בסכנת סגירה. ב-1957 מונה צליוק ליו״ר התזמורת. במרץ, כשרון, והשקעה בלתי נדלית הקים תזמורת חדשה משגשגת ופעילה, ייסד תוכנית מנויים, הנהיג קונצרטים קבועים בערים שונות, הזמין נגנים בעלי שם עולמי, והבריא את מצבה הכלכלי. ב-1959 מינה צליוק את המנצח סרג'ו קומיסיונה למנצחה ומנהלה המוזיקלי של התזמורת. הוא הביא סולנים גדולי שם מחוץ לישראל, בהם יהודי מנוחין ועברי גיטליס, להופיע בהתנדבות עם תזמורת חיפה וארח אותם בביתו.

בשנת 1967 ייסד את רשת "כלי זמר" למכירת כלי נגינה מתוצרת ימאהה היפנית. שתי חנויות הרשת הראשונות היו בחיפה ובתל אביב. החזון היה שהחנויות תהוונה גם מרכז פעילות להוראת מוזיקה לילדים בקבוצות כשהם מוקפים בכלי הנגינה. בשנת 1972 מכר את הרשת ליואל ברנט[7].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישראל ואהודה צליוק[8] נולדו שלשה ילדים, המנצח יובל צליוק[9][10], רות ועידית.

ישראל צליוק נפטר ב-11 בספטמבר 1984.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל צליוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]