ישראל ריטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל ריטוב, 1951
ישראל ריטוב נואם במועצה הארצית של מרכז הקואופרציה, 1950

ישראל ריטוב (ביידיש: ריטאָוו; 5 באפריל 1895, פוהוסט, רוסיה הלבנה19 ביוני 1976, תל אביב) היה איש המפלגה הציונית-סוציאליסטית ברוסיה ופולין, חבר מרכז החלוץ בפולין, מראשי ההסתדרות, יו"ר קרן היסוד, יו"ר מרכז הקואופרציה בין השנים 19341969.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריטוב נולד ב-1895 כבן הבכור למשפחת רבנים בעיירה פוהוסט שבבלארוס, בנם של אלקה לבית סולובייצ'יק (שנפטרה בילדותו) והרב יעקב שמחה ריטוב (1872-1920) שהיה רב קהילת אוספוויץ - אסיפוביצ'י שבחבל מינסק ומנהיג ציוני נלהב. התחנך ב"חדר" ובישיבת לידא של הרב יצחק יעקב ריינס, שבה נלמדו גם לימודי חול, ואחר-כך בגימנסיה. כבר בצעירותו היה עובר בשבתות בין בבתי הכנסת בסביבה, ביחד עם אחיו הצעיר יהושע ומביא למתפללים את בשורת ארץ ישראל. המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת דניפרופטרובסק והיה פעיל ציוני בולט וחבר תנועת צעירי ציון בחרקוב בראש קבוצה שנקראה "הקבוצה הרדיקלית דמוקרטית". ב-1920, כאשר התפלגה תנועת צעירי ציון על רקע התמיכה ברעיונות הסוציאליזם, היה מבין ראשי הפלג החדש "המפלגה הציונית-סוציאליסטית" (צ"ס). התנועה מינתה אותו לאחראי על ניהול לשכת המפלגה בסרטוב שטיפלה בפועלים יהודים ברוסיה, קווקז וסיביר. כמו כן ערך ריטוב את פרסומי המפלגה.

ב-1921, לאחר הכשרה במחנה "גרוכוב" עלה האח הצעיר יהושע כחלוץ לארץ ואילו ישראל עבר לפולין, שם היה חבר מרכז תנועת החלוץ והיה מבין המתווכים למיזוג מפלגות פועלי ציון וצ"ס בפולין ב-1925. בתפקידו ב"החלוץ" וכראש "המשרד הארצישראלי" בוורשה היה אחראי על ארגון עולים רבים מהעלייה הרביעית לעלייה לארץ ישראל מפולין. בשנת 1932 עלה לארץ בעצמו והתגורר בתל אביב..אחותו לאה (1905) עלתה ב 1923.אחיו אברהם.(1910) אביגיל וגרשון ואימו החורגת פרומה-לאה עלו גם הם ב-1925. האח יחיאל ואחות שנשארו ברוסיה נספו בשואה עם ילדיהם.

בארץ היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, חבר המועצה הארצית של מפא"י, חבר מפקדת "ההגנה" מטעם ההסתדרות, יו"ר קרן היסוד בישראל וחבר דירקטוריון קרן קיימת לישראל. שימש כנציג "התנועה הסוציאליסטית הציונית העולמית" בהסתדרות הציונית ובקונגרס הציוני והשתתף כציר בכינוסי הקונגרס השונים. בנוסף להיותו ציר שלח מהקונגרסים גם כתבות עיתונאיות עבור "הפועל הצעיר" ו"דבר".

במשך 35 שנים כיהן כראש מרכז הקואופרציה של ההסתדרות מהיווסדו כאגודה שיתופית באפריל 1934 ועד 1969. הוא זה אשר עיצב את תפקיד המרכז והיה מזוהה עמו. בתפקיד זה פיקח והדריך את כל הקואופרציות בישראל, ליווה והקים קואופרטיבים בארץ, הדריך נציגי מדינות מאסיה ואפריקה במסגרת המכון האפרו-אסייני ללימודי קואופרציה שהקים[1] וערך את בטאון מרכז הקואופרציה "שיתוף".

ריטוב נפטר בקיץ 1976, בגיל 81. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2]

הותיר את אשתו גניה (סוניה)לבית לאשקביץ' (רופאת עיניים), בנו יעקב (עיברת את שמו לרעואל), כלתו ונכדיו. נכדו הרב יהודה סיוון ריטוב-רעואל, ממשיך את המסורת הרבנית של המשפחה. אלמנתו, ד"ר גניה ריטוב, נפטרה באביב 1977.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקים בתולדות "צעירי-ציון"–צ"ס, תל אביב: עם עובד (ספרית עיינות), תשכ"ד 1964.
  • קהילת וארשה, העורכים: י[שעיה] פרישמן, צ[בי] שנר, ירושלים: משרד החינוך והתרבות – המרכז לטיפוח התודעה היהודית; בשיתוף בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון ('קהילות ישראל בגולה'), תשל"א.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פינחס שיפמאן, "בנין הקהלה"; איבערזעצט דורך י’ ריטאוו, יקטרינוסלב: ראיאנער קאמיטעט פון דער ציוניסטישער ארגאניזאציע ('אויסגאבע פון דעם יעקאטערינאסלאווער ראיאנעם קאמיטעט פון דער ציוניסטישער ארגאניזאציע'), 1918. (ספרון)
  • דוד בן-גוריון, ישראל אין קריג; אידישע איבערזעצונג איז געמאכט געווארן דורך ישראל ריטאוו; רעדאגירט: ל. שפיזמאן; ניו יורק: פועלי ציון ארגאניזאציע, אידיש ארבעטער פארבאנד און די פיאנערן פרויען, 1951. (מדברי בן-גוריון בתקופת מלחמת העצמאות)
  • יוסף שפרינצאק, אין וואָרט און אין שריפט; די איבערזעצונג איז געמאכט געווארן פון ישראל ריטאוו, בואנוס איירס: קיום, תשט"ו.
  • זלמן שזר, ליכטיקע פערזענלעכקייטן; איבערגעזעצט: יוסף מענדעלסאן, י. ריטאוו, מרדכי שטריגלער, בואנוס איירס: קיום, תשכ"ג.

ספר זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ל[יבר] לוש (עורך), דבר הקואופרציה: ספר לזכרו של ישראל ריטוב יושב-ראש מרכז-הקואופרציה בשנות 1933–1969; א. דמותו ופעלו, ב. מבחר כתביו, תל אביב: מרכז הקואופרציה ליצרנות – תחבורה ושירותים, תשל"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]