ישראל רייכרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל רייכרט
Israel Reichart.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 5 באוגוסט 1891
פטירה 22 במאי 1975 (בגיל 83)
ענף מדעי בוטניקה
ארצות מגורים פולין, ישראל
מונחה לדוקטורט מרגלית גלון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה פרס ישראל בשנת תשט"ו
תרומות עיקריות
חקר גידולים חקלאיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישראל רייכֶרט (Reichert;‏ 5 באוגוסט 189122 במאי 1975) היה ממניחי היסודות לחקר החקלאות ומחלוצי המחקר הפיטופתולוגי בישראל, מראשוני מכון וולקני, פרופסור בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל למדעי החיים (תשט"ו).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייכרט נולד ב-1891 בעיירה אוזורקוב (Ozorków) שבפולין הרוסית, בן למשפחה דתייה ואמידה. בילדותו למד בישיבה בראשותו של הרב ריינס. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל. בארץ ישראל עבד כפועל חקלאי ולמד בסמינר למורים העברי בירושלים. לאחר סיום לימודיו, בשנת 1911, עבד כמורה בבית הספר של "עזרה" בחיפה. כעבור שנתיים נסע ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת ברלין והשתלם בביולוגיה. בתחום זה המשיך להורות ולחקור, ובשנת 1921 השלים דוקטורט, במסגרתו חקר את גידולי הפטריות במצרים (Die Pilzflora Aegyptens). בכל תקופה זו שהה באירופה והיה פעיל בארגונים ציוניים.

לאחר שסיים את עבודת הדוקטור, הוזמן רייכרט על ידי אוטו ורבורג ויצחק וילקנסקי לנהל את המחלקה לחקר מחלות צמחים בתחנת הניסיונות החקלאית שהקימו בארץ ישראל. הוא נמנה עם חוקריה הראשונים של התחנה וייסד בה את המחלקה לפתולוגיה של צמחים (נקראה גם פיטופתולוגיה). בראש מחלקה זו עמד במשך 37 שנים, בין 19221959, עד לפרישתו. החל מאמצע שנות החמישים, עם מעבר התחנה למכון וולקני בבית דגן, עמד גם בראש המכון להגנת הצומח.

פעילותו המחקרית זכתה גם להכרה אקדמאית. בשנת 1943 התמנה רייכרט למרצה במכון להוראת החקלאות (לימים שלוחת האוניברסיטה העברית ברחובות) ובשנת 1949 קודם לדרג פרופסור מן המניין. תרומתו לחקר מחלות הצמחים הייתה רבת חשיבות בתקופת עבודתו. מחלקתו הייתה בין הגדולות והפעילות ביותר במכון וולקני. עובדיו הביאו לזיהוי המאפיינים המסייעים להתפתחות מחלות צמחים. במחלקתו התפתחו לראשונה תחומי הוירולוגיה והפתוגאוגרפיה. מחקריהם של רייכרט ועובדיו הביאו לחיזוי של התפתחות מחלות בצמחים והביאו לשכלול שיטות ההדברה הרצויות. בין היתר, היה הראשון בעולם אשר חקר את השפעת הטל על התפתחות מחלות עלים.[1]

בשנת תשט"ו היה רייכרט חתן פרס ישראל למדעי החיים, על מחקריו בתחום מחלות הצמחים.

בשנת 1959 פרש מראשות מחלקתו, בה המשיך לעבוד עד שנת 1968.

רייכרט נפטר בבית החולים הרצפלד לאחר מחלה בשנת 1975. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] הניח את אשתו, הפסנתרנית נדיה אטינגון-רייכרט, שלה היה נשוי מיוני 1928, ואת אחיו, ד"ר יעקב רייכרט.[3]
אלמנתו נפטרה ב-1994 ונקברה לצדו.[4] אחיו וגיסתו נקברו לצדם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף פלטי, "ישראל רייכרט: הציוני שהיה לחלוץ הפיטופאתולוגיה בישראל", מדע, כ (1975), עמ' 86–88

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב קטן, התפתחות הפיטופתולוגיה בישראל: תשעה עשורים של עשייה, באתר ארגון מגדלי ירקות. התפרסם ב"שדה וירק", גיליון מס' 10, מאי-יוני 2009, עמ' 11-8
  2. ^ ישראל רייכרט באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ פרופ' ישראל רייכרט, דבר, מודעת אבל, 23 במאי 1975 (מודעה).
  4. ^ נדיה ריכרט (אטינגון) באתר חברה קדישא ת"א–יפו.