ישראל (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ישראל הוא אחד משלושה מעמדות בעם ישראל על פי ההלכה: כהן, לוי, וישראל. חלוקה זו נובעת ממצוות קידוש שבט לוי וקידוש זרעו של אהרן מתוך שבט הלוי, המעניקות ללויים ולכהנים חובות וזכויות המיוחדות להם. לפיכך כל המשתייכים לאחד מיתר שבטי ישראל נקראים "ישראלים" כדי להבדילם ממעמדם ההלכתי של בני שבט לוי.

חלוקה זו התבטאה בעבר במעמדות[1] בית המקדש ונשמרת עד היום בסדר קריאת התורה[2] בבתי הכנסת. כמו כן, מצוות פדיון הבן מיוחדת לישראל ומתקיימת רק כאשר האב והאם שניהם ישראלים, מכיוון שלא ניתן לפדות לוי או כהן מקדושתו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.