יששכר-דב בר-דרורא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יששכר-דב בר דרורא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בר-דרורא, איור מאת נח בי (בירזובסקי)

יששכר-דוב (דרורי) בר-דרורא (פראייר) (ט' באדר א' תרמ"ב, פברואר 1882 קוטנו, פולין הקונגרסאיתי"ז באדר תש"א, 16 במרץ 1941, תל אביב) היה עיתונאי ופובליציסט עברי ביישוב, עסקן ציבור מפעילי המרכז ואחר-כך האגף השמרני של הציונים הכלליים.

קורות חייו ומעשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-דרורא נולד בשם יששכר דוב פראייר (פרייער) ב-1882 בעיר קוּטנוֹ (קוטנאָ) שבפולין הקונגרסאית, למשה פרייער. קיבל חינוך תורני מסורתי וזכה בלימודי מדעים ושפות. ב-1901 עקר לעיר ורשה. ידידו ובן עירו, הסופר שלום אש, קירבו לחוגו של י"ל פרץ, ובמהרה החל לעבוד במערכות העיתונים "הצפירה", "הצופה" ו"דער וועג".

ב-1906 עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת נווה צדק. ז"ד לבונטין העסיקו בבנק אפ"ק. בר-דרורא חבר למאיר דיזנגוף והשתתף בייסודה ובפיתוחה של השכונה השנייה בעיר העברית החדשה – נחלת בנימין. ב-1909 נעשה חבר בוועד המדיני של היישוב יחד עם מאיר דיזנגוף, אליהו ספיר, שמעון רוקח, אהרון אייזנברג ואחרים. בצד עסקנותו הציבורית המשיך בעבודה העיתונאית בשביל הזמן והצפירה שבגולה. בר- דרורא שימש גם בין 1908 ל-1914 ככתב היפואי של עיתוניו של אליעזר בן-יהודה ״הצבי״ ו״האור״.

עוד בפולין נשא את שולמית לבית לייכטר, ובתל אביב נולדו ילדיו – רחל, אמנון ואבישלום. משפחתו סבלה כיתר אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה, במיוחד בעת גירוש תל אביב.

בר-דרורא קידם ב-1918 את ייסודו של בנק קופת עם, ששם לו למטרה ליישב עולים מקרב המעמד הבינוני ביישובים חקלאיים ובערים. בשנות ה-20 שימש כמנהל בנק בני בנימין, שנוסד בידי ארגון בני האיכרים במושבות הוותיקות, "הסתדרות בני בנימין", ופעל למען הקצאת קרקעות להתיישבות פרטית (ולא להתיישבות שיתופית מאורגנת). בתוך כך היה מיוזמי חברת הנוטע, שהייתה הכוח המניע בייסוד נתניה ואבן יהודה, ותרם מפרי עטו לכתב העת של התאחדות האיכרים – "בוסתנאי".

את שם משפחתו עִברת לשם דרורי סמוך לעלייתו ארצה, אך נודע ברבים בשם העט שלו – בר-דרורא.[1] עם זאת המשיך וחתם שם "פרייער" על כתבותיו שפורסמו בפולין וברוסיה.
ב-1919 הצטרף למערכת "דאר היום" שבעריכת איתמר בן אב"י, ושימש כעורך האחראי שלו עד סגירתו בשנת 1936. בשנים 1925–1928 ערך את השבועון "הישוב". אחרי סגירת דאר היום, בשנת 1936, הצטרף למערכת עיתון החוגים האזרחיים, "הבקר", שלו תרם טור שבועי בשם "הצד השני של המטבע", בחתימת "ר' דוב". לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה לא היה עוד מקום לפיליטונים ההומוריסטיים שלו, וטורו זה גווע. רשימות משלו פורסמו גם ב"ידיעות אחרונות", שנוסד בתקופה זו. מאמריו השונים, שעסקו בחיי היום-יום בארץ, זכו להערכה בשל בהירותם ויסודיותם. העיתונאי אורי קיסרי, שעבד במחיצתו ב"דואר היום", מציין בזיכרונותיו כי בר-דרורא "היה אחד האנשים הפיקחים וחריפי השכל ביותר שנזדמן לי לפגוש בימים ההם".[2]

בר-דרורא היה מפעילי המרכז ואחר כך האגף השמרני בציונים הכלליים ומראשי ההתאחדות האזרחית הלאומית (בשנים 1927–1930). בפעילותו הציבורית ובכתביו ייצג את עניינו של המעמד הבינוני ואת השקפת עולמם של הציונים הכלליים, שדגלו בכלכלה חופשית וביוזמה פרטית שאינה נתונה למרוּת פוליטית. בתו רחל (דרורי) גינזבורג ובנו אמנון דרורי, מחקלאי פרדס חנה, היו פעילי ציבור ברוחו זו. נכדו של בר-דרורא הוא האלוף אמיר דרורי.[3]

בריאותו הידרדרה בשנות המלחמה, והוא נפטר ב-1941, בגיל 59, ונקבר בחלקת הסופרים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

על שמו "מלגת בר-דרורא לחקר תל אביב" במסגרת יוזמת "עיר עולם".[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב מרקל, הפנתאון של תל אביב, הוצאת רחל, 2002, עמ' 67
  • אורי קיסרי, זכרונות ליום מחר: עתים, עתונים, אנשים, תל אביב: עם עובד, תשל"ה 1975, עמ' 119–120
  • י. הפטמן, ישכר דוב בר-דרורא ז"ל – רשימות הערכה חטופות, הבקר, 18 במרץ 1941, עמ' 2
  • ר' איפכא מסתברא (עזריאל קרליבך), "אל תספידו אתם את בר-דרורא", ידיעות אחרונות, 21 במרץ 1941, עמ' 2
  • עוזי אלידע, העולם בצהוב-לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית 1884-1914, תל אביב, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2015, עמ׳ 71, 81, 104-105, 131, 144, 173.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריבוי שמות-העט של בר-דרורא הביא לטעויות בזיהויו. לדוגמה: הוא מוצג בשני ערכים נפרדים לחלוטין – דרורי, יששכר דב ו-בר-דרורא, ישכר דב – בלקסיקון האישים של ארץ ישראל 1799–1948, (עורכים) יעקב שביט, יעקב גולדשטיין וחיים באר (עם עובד, 1983); כמו כן צוין כשני אנשי מערכת שונים ב"דואר היום" – יששכר דב בר דרורא כ"עורך קבוע" וי"ד דרורי כ"עורך אחראי (כלומר, עורך לילה)" – במאמרו של בני מוריס על "העיתונות היהודית היומית בארץ-ישראל נוכח עליית היטלר לשלטון, 1933", יד ושם – קובץ מחקרים כ"ז (1999), עמ' 288
  2. ^ אורי קיסרי, זכרונות ליום מחר: עתים, עתונים, אנשים (עם עובד, תשל"ה 1975), עמ' 119
  3. ^ אורי קיסרי, הנכד וסבו, הארץ, 9 במרץ 1960
  4. ^ פורטל המחקר של תל אביב-יפו באתר עיריית תל אביב