יששכר דוב קהאן

הרב יששכר דוב בער קאהן^[1] (ה'תק"ץ – ג' באייר ה'תרפ"ג, 1830–1923) היה רב הונגרי ופוסק הלכה אשר שימש בין השאר כרבה של ארדה-סנזשארץ (אנ') וראש הישיבה בה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'תק"ץ (1830) בעיירה היידושאמשון (בכתיב יידישאי: שמאשון) הסמוכה לדברצן. נתייתם כבן תשע וגדל אצל קרובי משפחתו בדרצ'קה. למד בישיבותיהם של הרב אשר אנשל יונגרייז בצ'נגר, הרב שמואל שמעלקה קליין בוינוהרדיב (סעליש), מנחם א"ש באונגוואר, אולם רבו המובהק היה הרב ירמיה לעוו מאויהל.

בהיותו בן 22 שנה, בשנת ה'תרי"ב (1852), נתמנה בידי רבו הרב ירמיהו לעוו לדיין בעיר אויהל. הוא שימש בתפקיד זה עד שנת ה'תרל"ה (1875). בצעירותו הדפיס את ספרו של הרב יחזקאל לנדא מפראג "דגול מרבבה" על שולחן ערוך חלק יורה דעה, מתוך כתב ידו של המחבר (אונגוואר תרכ"ד).

לאחר נישואיו בשנת ה'תרל"ו (1876) לאלמנת רבה של ארדה-סנזשארץ (אנ') (ערדעסענזשארץ), מחוז אודוורהי (אנ'), נתמנה לרב העיר. הקים בעיר ישיבה קטנה והעמיד תלמידים.^[2] מתוקף אישיותו היה הרב קאהן בעל השפעה והפך את העיירה למרכז תורני גדול בכל המחוז.^[3] בתקופה זו טיפל בין השאר בגיורם של קבוצת "שומרי שבת" בבוזודויפאלו, אשר בדומה לסובוטניקים קיימו זיקה היסטורית ליהדות.^[4]

בשנת ה'תרס"ד (1904), כאשר נערך בפרשבורג הקונגרס הראשון של תנועת המזרחי, פרסם בירחון הרבני "תל תלפיות" קריאה לרבני המדינה להצטרף לתנועה הציונית תוך שהוא מנמק שאף שראשיה "פורקי עול תורה", הם "הכניסו צווארם בעול הצלת נפשות לשמור את אחינו בית ישראל מצרות" ותיקונם יבוא באמצעות קיום מצוות ישוב ארץ ישראל.^[5] כעבור זמן קצר, נאלץ לחזור בו בפומבי בשל לחץ קנאים מחסידות סאטמר,^[6] וחתם לצד 120 רבנים על "קול קורא" נגד קונגרס זה.^[7] מאוחר יותר, שוב בלחץ קנאי הונגריה, בהיותו כבן 90, נאלץ להדפיס את הקונטרס "שוא לכם משכימי קום" בגנות הציונות (ביסטריץ ה'תרפ"א).^[3]

הרב קאהן שימש בתפקידו בארדה-סנזשארץ עד שנת ה'תרע"ז (1917), אז העביר את התפקיד לבנו הרב גרשון מנחם קאהן.^[8] לאחר מכן עבר לטרגו מורש (וואשארהיי), שם התפרסם כאיש קדוש ובעל מופת, ואף קיבל פתקאות כאדמו"ר.

הרב יששכר דוב קהאן נפטר כבן 93, ביום ג' באייר ה'תרפ"ג (1923).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לבתו של הרב מאיר אברהם מבקשצ'בה (בכתיב יידישאי: טשאבע) מחבר הספר "פרי צדיק". לאחר פטירתה נישא בשנית לבת גיסו הרב יצחק יוסף בליך רבה של גאוואוונצ'לה (גאווא), ממנה נולד בנו הרב ירמיה. לאחר פטירת רעייתו השנייה נישא בשלישית לאלמנתו של הרב משה שטיין, רבה של ארדה-סנזשארץ (אנ') (ערדעסענזשארץ) שנפטר בדמי ימיו. הוא דאג לבניו וחתניו של קודמו והסדיר את מינויים לרבנים בערים שונות.^[9] בנו הרב ירמיה קהאן כיהן כרבה של ניאראד.^[10] חתנו הרב שלמה זלמן ליכנשטיין שימש כרבן של סקלי קרסטור (אנ'), סיגישוארה (שסבורג) ובקליאן (בעטלאן). נספה בשואה.^[11]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינת יששכר – שני חלקים: על חמישה חומשי תורה, וכן לקט דברי מוסר מתוך "יערות דבש" לר' יהונתן אייבשיץ,^[12] סאין תרפ"ד (נדפס בשנה שלאחר פטירתו בידי בנו)
שו"ת בינת יששכר – שו"ת וחידושים, ברוקלין תשל"ט וניו יורק תשמ"א
קאהן, ישכר בער, שוא לכם משכימי קום, ‏תרפא, באתר היברובוקס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

'הרב ר' יששכר בער במוהר"י קאהן', בתוך: שמואל נח גוטליב, אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 271
הקדמת נכדו הרב משה הלל קאהן לשו"ת בינת יששכר – ניו יורק תשמ"א
'ר' יששכר בער ב"ר יעקב כהן קאהן', בתוך: יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' 123–124
ברוך טרקטין ולוסיאן-זאב הרשקוביץ, אנציקלופדיה ליהדות רומניה, כרך ב, ירושלים תשע"ב, עמ' 545

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יששכר בער בן יעקב קאהן (1834-1923), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ חרף שמו "כהן" – לא היה כהן (ראו בנימין סופר, ארץ בנימין, ירושלים תשל"ח, עמ' רמ-רמא, ולעומתו יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' נד).
^ 'ארד'ו-סאנט-ג'ורג' (ערדא-סענדזשארץ)', בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה, ירושלים תשס"ט, עמ' 46
^ ¹ ² יקותיאל צבי זהבי, בימי מצור ומצוק, ירושלים תשנ"ג, עמ' 19–20; יהודה שוורץ, מורשת רבני הונגריה, חדרה תשמ"ז, עמ' 105–206
^ יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' רה-רו; בינת יששכר, יו"ד סי' נה-נו
^ תל תלפיות, תרס"ד, עמ' 170 ([יב, יט] תמוז תרס"ד, עמוד אחרון)
^ יקותיאל צבי זהבי, בימי מצור ומצוק, ירושלים תשנ"ג, עמ' 81–82
^ תל תלפיות יב, עמ' 200 [יב, כב, חצי אב תרס"ד]
^ על אודותיו ראו: הרב ישכר בעריש עסטרייכר, 'רבי גרשון מענדל קאהן הי"ד אב"ד ע. סענזשארץ', עלי זיכרון 41, כ"ג כסלו תשע"ח, עמ' נב-נז
^ יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' יא ועמ' 245
^ ראו: מארמארוש – ספר קהילה, תל אביב תשמ"ג, עמ' 387
^ 'ר' שלמה זלמן ב"ה יהודה ליכטנשטיין', בתוך: יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' 147
^ לקט זה נדפס בנפרד מחדש תחת הכותר "לקוטי מוסר מספר יערות דבש" בארצות הברית תשל"ה ובני ברק תשמ"ה

[1] חרף שמו "כהן" – לא היה כהן (ראו בנימין סופר, ארץ בנימין, ירושלים תשל"ח, עמ' רמ-רמא, ולעומתו יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' נד).

[2] 'ארד'ו-סאנט-ג'ורג' (ערדא-סענדזשארץ)', בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה, ירושלים תשס"ט, עמ' 46

[:0-3] ¹ ² יקותיאל צבי זהבי, בימי מצור ומצוק, ירושלים תשנ"ג, עמ' 19–20; יהודה שוורץ, מורשת רבני הונגריה, חדרה תשמ"ז, עמ' 105–206

[4] יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' רה-רו; בינת יששכר, יו"ד סי' נה-נו

[5] תל תלפיות, תרס"ד, עמ' 170 ([יב, יט] תמוז תרס"ד, עמוד אחרון)

[6] יקותיאל צבי זהבי, בימי מצור ומצוק, ירושלים תשנ"ג, עמ' 81–82

[7] תל תלפיות יב, עמ' 200 [יב, כב, חצי אב תרס"ד]

[8] על אודותיו ראו: הרב ישכר בעריש עסטרייכר, 'רבי גרשון מענדל קאהן הי"ד אב"ד ע. סענזשארץ', עלי זיכרון 41, כ"ג כסלו תשע"ח, עמ' נב-נז

[9] יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' יא ועמ' 245

[10] ראו: מארמארוש – ספר קהילה, תל אביב תשמ"ג, עמ' 387

[11] 'ר' שלמה זלמן ב"ה יהודה ליכטנשטיין', בתוך: יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' 147

[12] לקט זה נדפס בנפרד מחדש תחת הכותר "לקוטי מוסר מספר יערות דבש" בארצות הברית תשל"ה ובני ברק תשמ"ה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]