יעקב רבי

יעקב רבי
	אין תמונה חופשית
לידה	22 בפברואר 1921; יאשי, ממלכת רומניה
פטירה	29 בפברואר 1988 (בגיל 67)
מדינה	ישראל
פרסים והוקרה	פרס סוקולוב

יעקב רַבִּי (יעקב שעיה רבינוביץ) (22 בפברואר 1921 – 29 בפברואר 1988) היה עיתונאי, פובליציסט, מסאי, לשונאי ומתרגם ישראלי, חבר מערכת העיתון "על המשמר". חתן פרס סוקולוב לעיתונאות (תשל"א).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי נולד בשם יעקב ישעיה רבינוביץ בשנת 1921 ברומניה, בנם היחיד של מאלי לבית ואלדמן ומוטי רבינוביץ 1891–1963), שנישאו בשנת תרע"ח-1918. אביו, יליד יאשי, היה פעיל בתנועה הציונית והעברית ברומניה, כיהן בשנות ה-20 כמנהל המשרד הארצישראלי, אחר-כך כמזכ"ל ולבסוף כמנהל קרן היסוד ברומניה (לאחר עלייתו לארץ ישראל כיהן כמזכ"ל וכמנהל הוועד הארצי לקרן היסוד). היה איש ספר שהתעניין בעיקר במקרא ובלשון העברית, ופרסם שירים, מאמרים ופיליטונים בעיתונות היהודית ברומניה (בארץ השתתף בשנותיו האחרונות ב"על המשמר").^[1]

בתשרי תרצ"ג (אוקטובר 1932) עלתה המשפחה לארץ ישראל. רבי סיים את לימודיו בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה (1939–1943), ולאחר מכן פנה לעסוק בעיתונות. במשך יותר מארבעים שנה עבד כעיתונאי ב"על המשמר". ייחודו היה במסות הפובליציסטיות, שבהן הקיף נושאים רבים בתחומי הלשון, מקרא, היסטוריה, חינוך ותרבות, בסגנון כתיבה מיוחד ואישי. במדורו "עברית שלא כהלכה" שקד על עקירת שיבושי לשון בציבור. במדורו "שיחות על עברית", שהופיע מסוף שנות ה-60, עסק בענייני לשון בנוסח של שיחה עם קוראים.

נוסף על העבודה השוטפת בעריכה ובכתיבה פובליציסטית, רבי מילא תפקידים מרכזיים במערכת העיתון. בשנות ה-40 וה-50 השתתף ב"משמר לילדים". בשנת 1964 השלים בתוך שנה תואר ראשון במדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. על אף שלא המשיך בלימודים פורמליים, נעשה בקיא בתחום זה.

בשנת 1972 זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות לשנת תשל"א, על "תרומתו המיוחדת בהקניית התרבות היהודית והשפה לקוראי עיתון יומי".^[2]

יעקב רבי פרסם בחייו שלושה ספרים: "שיחות על עברית" (ספרית פועלים, 1977), שבו ערך והביא מבחר דברים ממדורו הקבוע בשם זה; "תשובת השנה: ישן וחדש במועדי ישראל" (ספרית פועלים, 1979), שבו עסק בהתגבשותם של חגי ישראל ובחן אותם מזוויות ראייה היסטוריות, פילוסופיות, ספרותיות-אסתטיות ואף תאולוגיות; וכן קונטרס קטן בכותרת "הדומה והשונה בגילויי ההתבוללות בארצות המערב ובמזרח אירופה" (ספריית שז"ר, 1980).
כמו כן, תרגם לעברית 14 ספרים, שהתפרסמו משנות ה-40 ועד ראשית שנות ה-80.

לאחר מותו הופיעו עוד שלושה ספרים שבהם הובא חומר מעזבונו: הקובץ "מינחת זיכרון ליעקב רבי" בעריכת א.ב. יפה ובנימין טנא (עתון וספר, 1991); "יהודים ויהדות במתח הזמנים" (ספרית פועלים, 1992); ו"לשון בריאה" (מוסד ביאליק, 1994), המשכו של הספר "שיחות על עברית", ובו מבחר מאמרים ורשימות בנושא העברית המתחדשת שהתפרסמו בעיקר ב"על המשמר" בשנים 1976–1986, שערכה אלמנתו, תמר רבי.

רבי נפטר בתל אביב ב-1988, בגיל 67.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחות על עברית, תל אביב: ספרית פועלים – ספרי דעת זמננו, תשל"ז.^[3]
תשובת השנה: ישן וחדש במועדי ישראל, תל אביב: ספרית פועלים – ספרי דעת זמננו, תשל"ט 1979.^[4]
הדומה והשונה בגילויי ההתבוללות בארצות המערב ובמזרח אירופה, ירושלים: ספריית שזר – המכון ליהדות זמננו – האוניברסיטה העברית בירושלים (מפרסומי החוג לידיעת עם ישראל בתפוצות בבית נשיא המדינה; סדרה י, קונטרס ב), תש"ם.

לאחר מותו:

א.ב. יפה ובנימין טנא, מנחת זיכרון ליעקב רבי: במלאת שלוש שנים לפטירתו, תל אביב: עיתון וספר, תשנ"א 1991. ("חלק מועט מעזבונו העשיר")
יהודים ויהדות במתח הזמנים; הקדמה: זאב לוי, תל אביב: ספרית פועלים ('ספרי דעת זמננו'), 1992.
לשון בריאה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ד 1994.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

או. הנרי, ספורי ניו יורק; מאנגלית: י. רבי, תל אביב: ידיעות אחרונות, [תש"-?].
אדגאר סנאו (אנ'), העומדים לצדנו: הודו, ברית המועצות, סין; מאנגלית: י’ רבי, מרחביה: ספרית פועלים ('לכל), 1945.
סומרסט מוהם, התריסר העגול; תרגם: י’ רבי יעקב, ירושלים: עופר (ידיעות אחרונות), תש"ו.
שיינה אייזנפלד, תיבה על הים; מכתב-היד ביידיש: י. רבי, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1947.
מוריס תורז, בן העם: פרקי אוטוביוגראפיה; מצרפתית: י’ רבי, מרחביה: ספרית פועלים ('לכל'), 1950.
ב[ר] ברוכוב, כתבים; ערכו: ל[יב] לויטה, דניאל] בן נחום, כרך ב’: תרגום בידי: ד’ בן נחום, ולפובסקי וי’ רבי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; וספרית פועלים, תשט"ו–תשכ"ו.
ירמיה נוימן בצל המוות: המערכה להצלת יהודי סלובקיה; המתרגם: יעקב רבי, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ח.
נורברט וינר, אנשים ומוחות מכונה: הקיברנטיקה והחברה; עברית: יעקב רבי, מרחביה: ספרית פועלים ('דעת זמננו'), 1960.
חיים ז'יטלובסקי, כתבים; מבוא מאת ר[פאל] מאהלר; עברית: יעקב רבי, מרחביה: ספרית פועלים בשיתוף עם קרן ויינפר-מורגנשטרן, 1961.^[5]
אירמגרד וולדרינג (גר'), מצרים: אמנות, ארץ היאור בתקופת הפרעונים; תרגם: יעקב רבי, תל אביב: דביר ועם עובד ('אמנות העולם: התרבויות הלא אירופיות'), תשכ"ג.
הרמן בונדי, במרחבי תבל; תרגם: י’ רבי, תל אביב: דביר ועם עובד ('ספרית מדע לעם'), תשכ"ו.
פיטר צ'ארלס סוון, יאפאן: מימי ג'ומון עד תקופת טוקוגאווא; תרגם: יעקב רבי, תל אביב: דביר ועם עובד ('אמנות העולם: התרבויות הלא אירופיות'), תשכ"ז.
ארתור רופין, פרקי חיי; [נערך מן העזבון בידי אלכס ביין; תורגם מגרמנית בידי א"ד שפיר; חלק ג: "בבנין הארץ והעם 1920–1942", תורגם בידי יעקב רבי, תל אביב: עם עובד, תשכ"ח 1968.
יון קאלגארו, ילדותו של לא-יוצלח; תירגם מרומנית: יעקב רבי, תל אביב: עם עובד – ספריה לעם, תשמ"א 1981.^[6]

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנחת זכרון למוטי רבינוביץ; העורך: בנו – י. רבי, במלאת שלוש שנים לפטירתו, תל אביב: (הדפוס החדש), תשכ"ו. (דברים מעזבונו של מוטי רבינוביץ (בתרגום עברי, או ביידיש ותרגום עברי כאחד) וכן דברים עליו)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

א.ב. יפה, "דברי הערכה של ידידים ותולדות חייו של יעקב", בתוך: מנחת זיכרון ליעקב רבי (תל אביב תשנ"א 1991), עמ' 160–193.
זאב לוי, הקדמה, בתוך: יעקב רבי, יהודים ויהדות במתח הזמנים (תל אביב 1992), עמ' 9. (נדפס גם ב"על המשמר", 28 בפברואר 1992.)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב רבי באתר WorldCat Identities
רשימת המאמרים של יעקב רבי באתר רמב"י

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ראו: דוד תדהר (עורך), "מרדכי (מוטי) רבינוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4245; שלמה ביקל, 'מוטי רבינוביץ', בספרו: יהדות רומניה: היסטוריה, ביקורת ספרותית, זכרונות; תירגם מיידיש: ק"א ברתיני, תל אביב: התאחדות עולי רומניה בישראל והוועדה הספרותית של עזבון גרופר, אשקלון, תשל"ח 1978, עמ' 397–399.
^ פרסי סוקולוב – לחנה זמר, יעקב רבי וברוך נאדל, דבר, 23 בפברואר 1972; הוענק פרס סוקולוב: יעקב רבי – הקניית התרבות והשפה, מעריב, טור 1, 23 בפברואר 1972.
^ ביקורת: שלום לוריא, 'שלא יכשלו בלשונם: הערות עם קריאת ספרו של יעקב רבי, שיחות על עברית, תשל"ז – ברכת מעשה-הכינוס', הדים 107 (תשל"ח), 160–165.
^ ביקורת: חיים נגיד, ספרים חדשים – עיון ראשון: יהדות: ישן באהלי השוה"צ, מעריב, טור 1, 19 בינואר 1979; חיים איזק, מועדי ישראל בעיני חילוני, דבר, 20 באפריל 1979.
^ ביקורת: שלמה גרודזנסקי, ח. ז'יטלובסקי בעברית, דבר, 13 באוקטובר 1961, המשך.
^ ביקורת: יותם ראובני, יונים עם קשקשים, דבר, 17 ביולי 1981.

[1] ראו: דוד תדהר (עורך), "מרדכי (מוטי) רבינוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4245; שלמה ביקל, 'מוטי רבינוביץ', בספרו: יהדות רומניה: היסטוריה, ביקורת ספרותית, זכרונות; תירגם מיידיש: ק"א ברתיני, תל אביב: התאחדות עולי רומניה בישראל והוועדה הספרותית של עזבון גרופר, אשקלון, תשל"ח 1978, עמ' 397–399.

[2] פרסי סוקולוב – לחנה זמר, יעקב רבי וברוך נאדל, דבר, 23 בפברואר 1972; הוענק פרס סוקולוב: יעקב רבי – הקניית התרבות והשפה, מעריב, טור 1, 23 בפברואר 1972.

[3] ביקורת: שלום לוריא, 'שלא יכשלו בלשונם: הערות עם קריאת ספרו של יעקב רבי, שיחות על עברית, תשל"ז – ברכת מעשה-הכינוס', הדים 107 (תשל"ח), 160–165.

[4] ביקורת: חיים נגיד, ספרים חדשים – עיון ראשון: יהדות: ישן באהלי השוה"צ, מעריב, טור 1, 19 בינואר 1979; חיים איזק, מועדי ישראל בעיני חילוני, דבר, 20 באפריל 1979.

[5] ביקורת: שלמה גרודזנסקי, ח. ז'יטלובסקי בעברית, דבר, 13 באוקטובר 1961, המשך.

[6] ביקורת: יותם ראובני, יונים עם קשקשים, דבר, 17 ביולי 1981.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]